המדריך המלא: איזה סוג של שתלים יתאימו לכם

המגוון הרחב של האפשרויות בתחום השתלים הדנטליים גורם לבלבול רב. כיצד תדעו איזה שתל הוא המתאים ביותר עבורכם? כתבה ראשונה בסדרה שתעשה לכם סדר

בכל יום מופיע פתרון-קסם חדש, המבטיח שיקום מלא ומיידי של משנן שנהרס במשך שנים. השתלים הדנטליים עברו דרך ארוכה של פיתוח והתאמה לצרכים השונים של מתרפאים שונים. סיכויי ההצלחה של השיקום בעזרת שתלים הוא גבוה ביותר, אך חשוב לזכור כי השתלים הם אמצעי, ולא המטרה.

בכתבה זו, הראשונה מתוך שתיים, אסקור את שני המצבים הקיצוניים עבורם שתלים הם הפתרון המועדף כיום: חסר מוחלט של שיניים בלסת או חסר של שן אחת. 

קראו עוד: שתלים דנטליים: הדרך הקלה לחיוך חדש

1. לסת מחוסרת שיניים

מספר האנשים שסובלים ממחסור כולל של שיניים עדיין גדולה מאוד, וכוללת עשרות עד מאות אלפים בארץ. עד להתפתחותם של השתלים הפתרון היחיד שניתן היה להציע לאותם אנשים היו שיניים תותבות נשלפות שלמות. מעבר לאי הנוחות שיש בשימוש בתותבות אלה, ישנו גם קושי בדיבור, באכילה ובתפקוד יום יומי, שהופך מעיק ובעייתי. 

הבעיה הביולוגית שאנשים אלה מציבים בפני רופא השיניים קשורה בעובדה שלאורך השנים עצם הלסת הולכת ונעלמת ומסת העצם קטנה. כתוצאה מכך משתנים תווי הפנים, התותבות מפסיקות להתאים למקומן והקושי התפקודי והאסתטי גדל בהתמדה. 

השתלים משנים את התמונה מקצה לקצה. השתלים, המוחדרים לעצם הלסת, משמשים כנקודות אחיזה לשיקום הדנטלי, ומאפשרים בראש ובראשונה הקטנה משמעותית בקצב ספיגת העצם, וכמובן יציבות טובה יותר לתותבת. הסיבה לכך אינה מובנת לחלוטין, אך כנראה קשורה ליצירת מתחים ולחצים תפקודיים על העצם, בדומה למתרחש בעת קיומן של שיניים טבעיות בלסת.

ישנן מספר אפשרויות שיקום לאנשים אלו. האופציה הטובה ביותר היא החדרה של שישה עד עשרה שתלים (תלוי בגודל הלסת, עוצמת הלעיסה, גודל השתלים שניתן להחדיר ועוד) וביצוע גשרים קבועים עליהם. גשרים אלה עשויים לרוב מחרסינה שאוחתה למתכת או מחרסינה שאוחתה לאחד מחומרי הבסיס החדשים. פתרון זה מתאים לאנשים שעצם הלסת שלהם לא נספגה באופן משמעותי, והוא יקר, באופן יחסי. יתרונו הגדול של שיקום מסוג זה הוא בכך שהוא מחזיר למטופל משנן הדומה מאוד לזה הטבעי, הן בצורתו והן בתפקודו.

במקרה והעצם נספגה יותר, ונוצר צורך לשחזר חלק מרקמת החניכיים כדי לאפשר אסתטיקה ותמיכה נאותה של השפתיים, קיימים שני סוגי פתרון. כאשר יש רצון לבצע שחזור הדומה לזה שתואר קודם, יש צורך בביצוע כירורגיה מקדימה לצורך שחזור חלק מהעצם ורקמת החניכיים שאבדה. ניתוחים אלה דורשים שלושה עד שישה חודשי ריפוי, ולעתים יש צורך בביצועם לפני החדרת השתלים. בסופו של דבר שחזור הרקמות מאפשר להגיע למצב הדומה למצב הקודם שתואר, ולבצע שחזור המבוסס על גשר חרסינה, הדומה לשיניים הטבעיות.

כאשר ניתוח מקדים אינו אפשרי מסיבות רפואיות או כספיות, ניתן לבצע גשר דומה כאשר באזורים הקרובים לחניכיים נעשה שימוש בחרסינה ורודה. השימוש בחרסינה ורודה אינו מתאים לכל אחד, ותלוי במקומה של השפה בעת חיוך. המראה של הגשר אינו דומה באופן מוחלט לשיניים טבעיות, אולם אצל אנשים שלהם שפה נמוכה זהו פתרון יעיל מאוד. רופא השיניים יוכל לומר לכם האם פתרון זה אפשרי עבורכם.

כאשר העצם נספגה באופן משמעותי, מצב הקורה לאחר שימוש ארוך בתותבות שלמות, לא ניתן כיום לשחזר את העצם והחניכיים באופן מלא. במקרים אלה ניתן לבצע שיקום המבוסס על תותבת שלמה, הנאחזת בשניים או בארבעה שתלים. תותבות אלה נראות כמו תותבות רגילות, ויש צורך להוציאן ולטפל בהן כמו בתותבות שלמות רגילות. ההבדל הוא שתותבות אלה יציבות בהרבה וככל שנעשה שימוש ביותר שתלים, מתקבלת יציבות גבוהה יותר. פתרון זה זול יחסית, והוכח במחקרים רבים כבעל משמעות רבה ביותר בשיפור איכות החיים, הדימוי העצמי והתפקוד של אנשים הנדרשים לתותבות שלמות.

אפשרות אלטרנטיבית היא שימוש במספר גדול יותר של שתלים (ארבעה עד שישה על פי רוב), המחזיקים עליהם שחזור המבוסס על חומרים אקריליים. טיפול כזה מאפשר שחזור של רקמות החניכיים והעצם שנספגו, מאפשר תמיכת שפה יעילה וכלפי חוץ מאפשר שחזור יעיל של האסתטיקה ופונטיקה. הניקוי היום-יומי של שחזורים אלה מעט מסובך יותר, אך השיפור באיכות החיים מפצה בגדול על בעיה זו.

2. חסר של שן בודדת

השלמתה של שן בודדת חסרה מוצדקת בשלושה מקרים: כאשר ישנה פגיעה ממשית באסתטיקה, כאשר יש פגיעה ממשית בתפקוד או כאשר ישנו סיכוי סביר שכתוצאה מאי השלמתה של שן חסרה השיניים הסמוכות והנגדיות יזוזו ממקומן. במקרה כזה יידרש טיפול מורכב וארוך בהרבה בשלב מאוחר יותר.

קיימות מספר דרכים להשלמתה של שן חסרה. השימוש בשתל דנטלי הפך בשנים האחרונות לטיפול המומלץ במרבית המצבים הללו. האלטרנטיבה לשתל הוא גשר המורכב משלושה (או יותר) כתרים מחוברים, כאשר אחד מהם תלוי מעל האזור של השן החסרה - ומכאן השם "גשר". 

החיסרון העיקרי של גשר מסוג זה נובע מהצורך להכין את השיניים הסמוכות לאזור החסר לכתרים, כלומר להוריד כמות גדולה של חומר שן מהן. כתוצאה מכך שיניים אלה מוחלשות. מסיבות אלה השימוש בגשר מומלץ בעיקר כאשר שתי השיניים הסמוכות לאזור השן החסרה נזקקות לכתרים ממילא. 

במקרים אחרים עדיף ביצוע של שתל, משום שהוא אינו מחייב הכנה של השיניים הסמוכות. אולם האמת הקלינית היא שקיימים מקרים בהם ההחלטה אינה כה פשוטה, ולכן נדרשת הערכה מלאה וספציפית של היתרונות והחסרונות היחסיים של כל אופציה טיפולית, לפני קבלת ההחלטה הסופית על דרך הטיפול הרצויה למתרפא.

מהלך הטיפול מתחיל בבדיקה וצילומים, וכיום אף ב-CT במקרים רבים. אם הרופא והמטופל מגיעים להחלטה שהטיפול המועדף הוא בעזרת שתל, מבוצעת פעולה כירורגית קטנה בו מוחדר השתל לעצם באזור השן החסרה. הרכבת הכתר דורשת תהליך שיקום המתחיל, בהתאם לפרוטוקולים הקלאסיים, מספר חודשים לאחר ההשתלה. 

כיום קיימים פרוטוקולים המאפשרים העמסת השתל בכתר זמני מיד ביום ההשתלה או מספר שבועות מאוחר יותר. ההחלטה על כך תלויה ביציבות השתל, במיקום בחלל הפה, בידע ובניסיון של הרופא ובמוכנות של המטופל לקחת סיכון גבוה מעט יותר לכישלון.

התוצאה האסתטית המתקבלת תלויה במקרים רבים במצב העצם והחניכיים באזור השן החסרה. שן ששוקמה קרוב מאוד למועד העקירה יכולה, במקרים רבים, לחזור ולהיראות דומה (ולעתים אף זהה) לשן החסרה. לעומת זאת, כאשר ישנה המתנה ארוכה לאחר העקירה, נסיגת חניכיים, אבדן משמעותי של עצם וגורמים אחרים עלולים למנוע את היכולת להגיע לתוצאה אסתטית אופטימלית, בעיקר כאשר מדובר בשן קדמית עליונה. מסיבות אלה רצוי לתכנן את השיקום עוד לפני העקירה, במידה וזו נדרשת. 

ושוב, כמו תמיד, שמירה קפדנית על השיניים ורקמות הפה היא המפתח וההבטחה שלא יהיה צורך בטיפולים המתוארים במאמרים אלה.

בכתבה הבאה אתייחס למצבים בהן חסרות מספר שיניים בפה