מחקר מצא: כיצד על הורים להתנהג עם ילדים טרנסג'נדרים

ילדים מושפעים מאוד מהסביבה החברתית שבה הם גדלים. ההתנסויות שהם חווים עם הסובבים אותם, ובפרט עם הוריהם, יעצבו את עולמם הרגשי, יקנו להם תחושת ביטחון ויאפשרו להם לפתח מיומנויות שונות שתהיינה הכרחיות בעתיד. 

בשנים האחרונות יש יותר ויותר מודעות לנושא של ילדים טרנסג'נדרים. מדובר בילדים שחשים כבר משלב מוקדם בחייהם כי הם נולדו לגוף הלא נכון. ילדים אלה מזדהים יותר עם המגדר השני ומצויים במשבר זהות. 

הורים לילדים טרנסג'נדרים לא תמיד יודעים כיצד להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. חלק מההורים ילכו עם הגחמות של ילדיהם (כמו בנים שרוצים לשים לק או ללכת לחוג בלט או בנות שמעוניינות דווקא בכדורגל), אך אחרים ינסו להכניס אותם לנורמות בכוח ויכפו עליהם התנהגות שמנוגדת לרצונם. ההתמודדות הקשה של הילדים הטרנסג'נדרים, הן בשל הקושי האישי והן בשל הקושי החברתי, גורמת לרבים מהם סבל רב ועלולה להוביל לקשת רחבה של בעיות נפשיות, כגון חרדה ודיכאון.  

תמיכה משפחתית: קשורה לבריאות נפשית טובה יותר

מחקר חדש בחן את השפעת ההורים על הבריאות הנפשית של ילדים טרנסג'נדרים ומצא כי ילדים שמרשים להם לחיות בחופשיות עם הזהות המגדרית שלהם, יהיו בריאים וחסינים יותר מבחינה נפשית. החוקרים טוענים כי התמיכה המשפחתית חשובה מאוד כשזה נוגע לבריאות הנפש של ילדים, ושההורים יכולים להקל על ההתמודדות של הילד באופן משמעותי אם ימנעו מלכפות עליו את רצונם וינקטו בגישה של קבלה והבנת הצרכים שלו.

מחקר זה הוא אחד מהגדולים ביותר שבדקו את הבריאות הנפשית של ילדים טרנסג'נדרים שהוריהם הרשו להם לחיות באופן חופשי את המגדר שלהם באופן פומבי, קרי, שינוי שם ושינוי החזות החיצונית. במסגרתו, החוקרים השוו בין 73 ילדים טרנסג'נדרים בגילאים שלוש עד 12 לבין 73 ילדים באותו טווח גילאים שאינם טרנסג'נדרים. המשתתפים במחקר לא עברו טיפול לשינוי מין, וחלק מן ההורים אף הביעו דעה נחרצת נגד הרעיון, על פי המחקר. 

החוקרת הראשית של המחקר, כריסטינה אולסון, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון, טוענת כי רמת החרדה של קבוצת הטרנסג'נדרים הייתה מעט גבוהה יותר בהשוואה לקבוצה השנייה, אבל מלבד זאת, שאר המדדים, כגון דיכאון, היו נורמטיביים לחלוטין. אולסון מדגישה שמסקנות המחקר לא חלות על כל הילדים הטרנסג'נדרים ובייחוד לא על אלה שהוריהם מתנגדים לשינוי מגדרי, ומוסיפה כי הורים שיאפשרו לילדיהם לחיות באופן חופשי ופתוח עם הזהות המגדרית שלהם, יאפשרו להם לעבור את התהליך בצורה בריאה ויחזקו את הביטחון העצמי שלהם.

המחקר בהחלט מצביע על כך שתמיכה משפחתית קשורה לבריאות נפשית טובה יותר, ושילדים שמשנים את החזות החיצונית שלהם בכדי שתתאים לזהות המגדרית שלהם לא יאלצו לחוות בעיות נפשיות בעקבות זאת, לפחות לא יותר מכל ילד אחר. עם זאת, חשוב להסתייג ולציין שהרעיון לא נבדק באופן ישיר והתוצאות אינן מוכיחות כי זהו ההסבר היחידי לבריאות הנפשית של הילדים. מחקרים קודמים בנושא הצביעו על שיעור גבוה של בעיות נפשיות בכללן נטיות אובדניות בקרב ילדים טרנסג'נדרים. אך רוב המחקרים שנעשו בנושא ילדים טרנסג'נדרים עד כה עסקו בילדים שמחביאים את הזהות המגדרית האמיתית שלהם ולא באלו שאימצו אותה באופן פומבי. 

הורים מפורסמים במיוחד לילדה טרנסג'נדרית, אשר מיישמים את תוצאות המחקר הלכה למעשה, הם בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי. ההורים הזוהרים מעולם לא הסתירו את הרצון של בתם הביולוגית שיילו להתלבש ולהתנהג כמו בן. 

כבר ב-2008, בראיון לאופרה ווינפרי, סיפר פיט על הרצון שלה להיקרא ג'ון. בגיל שלוש בלבד, שיילו התעקשה להתלבש "כמו בן", ועם הזמן גם ביקשה שיתייחסו אליה כאל בן. ג'ולי ופיט לא נרתעו לרגע מהמנהגים של שיילו, נהפוך הוא, הם החליטו לאפשר לה לחיות את חייה כבן. בכך שימשו דוגמה ומופת להורים תומכים ומקבלים בפני העולם כולו, שמעל הכול חשוב להם שילדיהם יחושו נאהבים ומוגנים.