כיצד לא לצאת מהדעת כשלתסמינים הרפואיים אין הסבר ?

בחמישית מהחולים אין הסבר רפואי מניח את הדעת לתלונותיהם הרפואיות,
ובשליש מהמקרים התלונות ממשיכות וגם החולה וגם הרופא יוצאים לעיתים
מדעתם. צברי תסמינים לא מוסברים יכולים להופיע לעיתים בצורה חוזרת
וליצור תסמונת של ממש, כמו תסמונת התשישות הכרונית. במבוגרים,
התסמינים המופיעים בשכיחות הרבה ביותר ושלא מוצאים להם הסבר כוללים
כאב כרוני, עייפות, סחרחרה, הפרעה בשינה ונפיחות בקרסוליים.

ממחקר המצוטט השבוע באבסטרקט (עיתון פקס המופק בסיועה של חברת טבע)
עולה כי במעקב של שנה, רק בעשירית מהחולים הללו מתגלה מחלה מוכרת,
כך שאם בבדיקה הראשונה לא מתגלה ממצא מחשיד, אין צורך בדרך כלל
בבדיקות נוספות. החוקרים סבורים כי תסמינים אלו נובעים משילוב של
גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, סוציאליים ותרבותיים.

הצעד הראשון בטיפול בחולים אלו הוא אמפתיה: משפט כמו "אין לך שום
דבר" עשוי להשאיר את החולה בחרדה גדולה יותר מאשר משפט כמו:
"התסמינים שלך עשויים לנבוע מבעיה שאיננו מזהים בדיוק מהי, אך אפשר
להגיד לבטח שאין שום סיכון". חשוב לא להאשים את החולה במצבו. במקצת
החולים, בייחוד אלו שהתסמינים שלהם מלווים בחרדה או בדיכאון, עשוי
טיפול בנוגדי דיכאון להפחית את עוצמת התסמינים. גם טיפול קוגניטיבי
הוכח כמסייע בהפחתת החרדה סביב המחלה והקלת התסמינים הגופניים.
ואולי החשוב ביותר, להפחית את חרדת הרופא המטפל.

[17/02/2001]