יש לכם זכות בחירה: כל המידע שיאפשר לכם למות בכבוד

העובדה שחיינו על פני האדמה קצובים בזמן, ידועה לכולנו. למרות זאת, רובנו נעדיף להימנע מלעסוק בבחירות ובהעדפות של סוף החיים, ונבחר להתמקד בדילמות פחות דרמטיות, כמו מי יוצא את הכלב לטיול או איזו ארוחת צהריים נאכל היום. חשוב לזכור שבבוא העת לא תמיד נוכל להביע את רצוננו ברגע האמת.

"פעמים רבות אני נתקל במצבים שבהם חולים במצב המוגדר במצב 'סופני' אינם מסוגלים לבטא את החלטתם לגבי הדרך שבה יבחרו להיפרד מהעולם הזה", מסביר ד"ר רוני צבר, מנהל רפואי ב'צבר רפואה', מערך אשפוז בבית.

"מרגע חקיקת חוק 'כבוד האדם וחירותו', כל ההתייחסות לגבי סוגיות הלכתיות, רפואיות ומשפטיות השתנתה, שכן החוק מגדיר את  אוטונומיית רצון האדם על גופו, דהיינו במצבים בהם ניתנת הסכמתו המודעת ומראש של 'חולה הנוטה למות', קיימות דרכים בהן הוא יכול למנוע מעצמו סבל מתמשך", מסבירה עו"ד אורנית שגיא-דקל, ממשרד "אשכנזי, שגיא-דקל".

"כל אזרח בישראל יכול לקבוע כיצד יסיים את חייו במקרה הצורך"

כל אזרח בישראל, בכל שלב בחייו, רשאי למלא טופס פורמלי בשם "טופס הנחיות מקדימות", שאותו ניתן למצוא באתר משרד הבריאות. למעשה מדובר במעין צוואה טיפולית, המיועדת גם לאנשים בריאים לחלוטין, שמעוניינים לקחת את המושכות לידיהם בכל הנוגע להחלטות הקשורות לסיום חייהם.

"המסמך הזה למעשה קובע שכאשר החולה יהיה במצב של נטייה למות, והוגדר כ'סופני' (כלומר – שרופא מומחה קבע שאין טיפול רפואי שיוכל להציל את חייו ותוחלתם הצפויה אינה עולה על 6 חודשים) ולא תהיה לו אפשרות להביע את רצונותיו, יחויב הצוות הרפואי לפעול בהתאם להחלטות המפורטות במסמך.

במקרה שמדובר בחולה שאיבד את ההכרה אך אינו נוטה למות, לרוב יפעיל הצוות הרפואי שיקולים שונים, בהתאם למצבו האישי", מסביר ד"ר צבר.  

כל אזרח בישראל, בכל שלב בחייו רשאי למלא טופס המהווה מעין צוואה טיפולית בכל הנוגע להחלטות הקשורות בסיום החיים

"בהעדר הנחיות מקדימות, ניתן למנות מיופה כח מטעם החולה"

במקרים מסוימים שבהם החולה לא מילא טופס כזה בעודו במצב הכרתי, או כפי שקורה לעיתים כאשר המיועד לחתימה מתקשה לקבל החלטות מקדימות ענייניות, ממליץ ד"ר צבר למנות מיופה כוח מטעם המשפחה, שמכיר היטב את אותו אדם, ויוכל לקבוע עבורו החלטות חשובות בשעת הצורך. 

כדי לעשות זאת, ניתן למלא טופס 'ייפוי כח משולב' – שבו המיועד למעשה ממנה מיופה כוח מטעמו שיחליט עבורו מה הטוב ביותר לעשות בסיטואציות מורכבות. ייפוי הכוח למתן הנחיות רפואיות לטיפול רפואי, פועל לפי 'חוק זכויות החולה' ו'חוק החולה הנוטה למות'. 

"במקרים שלא קיים ייפוי כוח כזה, וכאשר לא קיימת תמימות דעים בין חברי המשפחה בנוגע לצעדים שצריך לנקוט בשעה זו, (או כאשר דעת המשפחה נוגדת את שיקולו המוסרי של הצוות הרפואי) - תכונס ועדה הכוללת לרוב רופאים, אחיות, נציגי אתיקה ודת, שתקבע כיצד לנהוג", מסביר ד"ר צבר.

מה קורה היום בפועל? 

"אני חושב שכיום לא מספיק משקפים למטופל את זכויותיו בבוא העת. זה נובע מסיבות שונות כגון זמנם היקר של הרופאים, ובעיקר משום שאנשי הצוות המטפל מעולם לא הוסמכו לקיום שיחות מהסוג הזה. מעבר לכך, עצם הדיון בנושא עשוי להתפרש כאבדן תקווה, ואני לא בטוח שזה מה שהרופא ירצה לשדר לחולה או למשפחה במעמד כזה. בכל אופן, כיום אין חוק או פרוטוקול מסודר שמחייב את אנשי הצוות ליידע את החולה או את משפחתו בדבר האפשרות הזאת.

לצערי, בפועל גם מילוי הטופס אינה ערובה לכך שיעשו בו שימוש, מאחר שהדבר מחייב את הצוות המטפל לנקוט בצעד יזום ולבדוק האם אכן קיים מסמך כזה.

בכדי להימנע ממצב זה, אני ממליץ לבני המשפחה הנמצאים בסיטואציה של אשפוז, לשאת עמם את המסמכים החתומים, ולהציגם לצוות המטפל כדי לוודא שרצונותיו של החולה אכן יבואו לידי ביטוי בזמן אמת."

עו"ד שגיא דקל תומכת בדברים: " אכן המידע הרלוונטי נמסר באיטיות רבה, והנחתי היא שהוא גם מופנה בעיקר לאוכלוסיות ממעמד סוציו – אקונומי גבוה".

איך היית ממליץ לקרובי משפחה של חולים לעודד אותם לחתום על הטופס?

"ראשית, אני יכול להבין את החשש מפני ההתעסקות בנושאים לא משמחים מעין אלה, אך הייתי ממליץ לכל אחד לעבור את המחסום ולחתום על הטפסים הללו. 

לעיתים קרובות אני נתקל באנשים שמדברים באופן כללי או בהלצה על הדרך שבה יבחרו לסיים את חייהם. מה שהחוק בעצם אומר זה: 'בואו תהפכו את המשפטים האלה לפרקטיקה ותקנו להם תוקף חוקי'.

במקרים אחרים, קורה שהמשפחה עומדת בסיטואציה מאוד בעייתית, כאשר חלק מבניה מבקשים לנקוט בצעדים מסוימים וחלקם מעוניינים בדרך הפוכה. במצבים אלה אני מניח שהם היו מאוד שמחים לדעת מה החולה היה בוחר בעצמו. וזה היתרון במקרה שקיים טופס כזה. באמצעותו מאפשרים גם לחולה להיפרד מהעולם בדרך שהיה מעדיף, וגם מסירים מהמשפחה את האחריות בקבלת החלטה שעלולה לסתור את רצונו. 

כאמור, גם אם מחליטים לא למלא טופס הנחיות מקדימות, תמיד אפשר למנות מיופה כח.  בכל מקרה, אין ספק שחשוב לעשות צעד מעשי כלשהו, בשלב מוקדם בחיים, אשר ישרת את החולה נאמנה בבוא העת", אומר ד"ר צבר."גם לגבי הצוות הרפואי, הייתי שמח אם היום היו מציעים לחולה לחתום על טפסים אלה ברגע שקיימת סיטואציה שעלולה לאיים על חייו. ישראל נחשבת למתקדמת בהגדרות החוקיות אשר מעניקות זכויות יתר לחולים במצב סופני, ופותחת בפניהם אף את האופציה לקבוע החלטות המנוגדות לשיקול הצוות הרפואי במצבים מסוימים. הייתי ממליץ לכל מי שדעתו ברורה בנושא, למלא את הטפסים המיועדים, ולחסוך לעצמו ולמשפחתו כאב, התלבטויות ועגמת נפש אותם ניתן למנוע".

ולמרות ההמלצות, עו"ד שגיא - דקל מסייגת את הדברים וטוענת שלמרות חשיבות החוק, עדיין קיימים בו סדקים: "על אף החשיבות במילוי טפסים מקדימים כפי שצוין, חשוב להבין שלמרות ההחלטה המתקבלת על ידי חולים שבחרו לא להאריך את סבלם, במצבים מסוימים דעתם לא תתקבל בשל שיקול הדעת הרפואי המנוגד לה.

בעיה מהותית נובעת מהעובדה שהחולה הנוטה למות הוא זה שהוגדר על ידי החוק כמי שרופאיו קבעו שתוחלת חייו לא עולה על שישה חודשים. אבל מה לגבי חולים הסובלים ממחלות חשוכות מרפא המודעים לגורלם הבלתי אופטימי ומעוניינים לשים קץ לחייהם? מחלה כדוגמת ניוון שרירים, גורמת סבל רב לחולה, שמצבו הולך ומחמיר ומאידך הוא אינו בהכרח מוגדר כ'חולה הנוטה למות', ולכן אין באפשרותו לשים קץ לסבלו באופן חוקי. 

לצערי, בסופו של דבר, במאזן שבין קדושת החיים לבין אוטונומיית הרצון החופשי, במרבית המקרים בפועל, יטו המאזניים לכיוון קדושת החיים. במקרים כאלה - גם טופס ההנחיות המקדימות לא יוכל לסייע לחולה המבקש את סוף דרכו".