טיפול ב-OCD

איך אדע אם יש לי OCD?

אדם הסובל מ-OCD עלול לחוות:

• פחד מפני זיהום או מחלה קשה.
• הקפדה מוגזמת על כך שהכל יהיה מסודר בדיוק באופן מסוים.
• דימויים נוראיים בראש.
• מחשבות מיניות או דתיות הנתפשות כבלתי מתקבלות.
• פחד מוגזם מפני שריפה או הצפה של הבית, גרימה להתנגשות ברכב, הפצת מחלה, איבוד דבר-מה, או היות אחראי לפגיעה של אדם אחר.
• פחד מפגיעה באדם אחר או בבן משפחה.
• חזרה שוב ושוב על אותן פעולות.
• הימנעות מצבעים או ממספרים המקושרים למחשבות רעות או אירועים בלתי נעימים.
• צורך חוזר ונשנה להודות במשהו שעשית או לבקש אישור שעשיתם דבר-מה כהלכה.

אם חוויות אלה גוזלות מכם זמן רב, מטרידות אתכם או מפריעות לפעילויותיכם הרגילות – או אם אתם מוצאים שאתם מתקשים לשלוט בהן – כדאי שתפנו למומחה לבריאות הנפש.

ישנם גם כלים, כמו בדיקת Y-BOCS, מדד להערכה עצמית, שיכול לא רק לאמוד את מידתה וחמרתה של הפרעת OCD ההתחלתית, אלא גם לעמוד על מידת ההצלחה של הטיפול באמצעות חזרה של ההערכה כעבור מספר חודשי טיפול.

מהם הטיפולים?

לא כל אדם הסובל מ-OCD מגיב לאותו סוג טיפול. אפשרויות הטיפול כוללות טיפול תרופתי כמו גם טיפולים התנהגותיים. אנשים הסובלים מ-OCD צריכים לדון באפשרויות הטיפול עם המטפלים שלהם. עבור רוב האנשים, שילוב כלשהו של שני סוגי הטיפול מניב את התוצאות הטובות ביותר.

מחקרים שנערכו לאחרונה מראים כי תרופות המשפיעות על כימיקל מסוים במוח – סרוטונין – מועילים במיוחד עבור טיפול ב-OCD. אל כוללים קבוצה של תרופות שפותחו בהתחלה כנוגדי דיכאון: חסמי הניצול החוזר הסלקטיביים של הסרוטונין, או SSRI. בין תרופות ה-SSRI שאושרו בידי מנהל התרופות האמריקאי עבור טיפול ב-OCD נכללות פרוזאק, לובוקס ופקסיל (פקסט סרוקאסט). תרופה נוספת הנחקרת לצורך זה היא זולופט.
בעוד שתרופות אלה מציעות לפחות עזרה מסוימת 

לאנשים הסובלים מ-OCD, הן אינן מהוות מרפא. כאשר מפסיקים ליטול אותן, ייתכן שייעשה גם שימוש בתרופות נוספות כדי להשלים את פעולת תרופות ה-SSRI ולשלוט בתסמינים.

סוג ישן יותר של נוגדי דיכאון – גורם תלת-שלבי (TCA) ואנאפראניל (כלומיפראמין) – אושרו אף הם על ידי מנהל התרופות האמריקאי ומשמשים בידי רופאים מסוימים עבור טיפול ב-OCD. מטפחים קליניים מסוימים ממליצים על שימוש בלובוקס (פלובוקסאמין) או אנאפראניל (כלומיפראמין) כטיפול קו ראשון בעוד שתרופות SSRI אחרות (לדוגמא פרוזאק, זולופט או פקסט) צריכות לשמש בטיפול קו שני ב-OCD.

פסיכותרפיה מסורתית שואפת לסייע למטופלים לפתח תובנות באשר לבעיותיהם. כשלעצמה, גישה זו אינה מסייעת לשם טיפול ב-OCD. השימוש בטיפולים התנהגותיים שונים (במיוחד טיפול התנהגותי קוגניטיבי) יכול להפחית את תסמיני ה-OCD. טיפול מוצלח מפחית את החרדה הנגרמת ממחשבות טורדניות. הדבר מאפשר לאדם הסובל מ-OCD להימנע מהתנהגות כפייתית.