אינפומד
מחלות
OCD - הפרעה טורדנית כפייתית

OCD - הפרעה טורדנית כפייתית

Obsessive-Compulsive Disorder

פרופ' אלן אפטר מנהל מרכז פיינברג לחקר הילד והמחלקה לרפואה פסיכולוגית ב"שניידר" קראו עליי עוד

המומחים של Infomed מסבירים:

הפרעה כפייתית טורדנית (OCD) היא הפרעת חרדה אשר מאופיינת בדפוס מחשבות טורדניות (אובססיות) והתנהגויות כפייתיות (קומפולסיות). היא עלולה לפגוע בתפקוד היומיומי, כתוצאה מההתעסקות המרובה במחשבות הטורדניות ובפעולות הכפייתיות ומהמצוקה הקשה שהן גורמות.

הראשון שתיאר את ההפרעה הכפייתית כטורדנית היה ד"ר זיגמונד פרויד בתחילת המאה, ועד היום תיאוריו הקליניים נחשבים כמפורטים ביותר. בהגדרה מחשבות טורדניות נכללים דחפים, רעיונות או דימויים מטרידים הפולשים למודעות החולה, ואשר מזוהים על ידיו כפרי מחשבתו. החולה חווה מחשבות אלו כבלתי הגיוניות, מגוחכות, לא מציאותיות או נוגדות את מצפונו (מחשבה אגו-דיסטונית). הוא מנסה להתנגד או להתעלם מהמחשבות, ולהקטין את החרדה שהן גורמות באמצעות פעולות כפייתיות (התנהגויות נישנות או פעולות בסדר מסוים אשר עלולות להיראות כמוזרות בעיני הצופה מהצד). ההפרעה בדרך כלל מתמידה ללא שינוי, עם עליות ומורדות בעוצמת התסמינים לאורך החיים. התסמינים קשורים בדרך כלל לאירוע קשה או שהם תוצאה/תגובה ללחץ סביבתי. במקרים פחות שכיחים הם עשויים להתמתן באופן עצמוני ואף להיעלם ללא סיבה נראית לעין, ואז להופיע מחדש לאחר שנים. לעיתים נדירות התופעה נעלמת כלא היתה.

המחשבות הטורדניות השכיחות ביותר הן אלה העולות מתוך דאגה כי דבר מסוים לא בוצע כהלכה, מתוך פחד לאבד חפץ חשוב, בשל פחד מוגזם מזיהום או מלכלוך, מחשש לפעול מתוך דחף בלתי נשלט כמו קפיצה מהחלון, או הורה הפוחד שמא יפגע בילדו.

ההתנהגויות הכפייתיות השכיחות ביותר הן רחצה נישנית של הידיים, בדיקה נישנית של חפצים, נגיעה חוזרת בדרך מסוימת או במקומות מסוימים ודחף להתוודות ולקבל אישור. לעיתים בהפרעה כפייתית טורדנית קשה המחשבות הטורדניות הופכות לאמונה חזקה מאוד, למשל הצורך לרחוץ ידיים עשרות פעמים ביום מחשש לזיהום, אך גם במקרים אלו, לאחר שיחה ממושכת, תוך הצגת עובדות ונימוקים, יסכים החולה להודות שמחשבותיו מוגזמות או שאינן הגיוניות, בניגוד ללוקה בפסיכוזה שאינו בר-שכנוע בכל הקשור למחשבותיו ולאמונותיו.
במשך שנים רבות נחשבה הפרעה זו לנדירה, אך בשנים האחרונות מצביעים ממצאיהם של מחקרים מקיפים שנערכו בנושא על שיעור גבוה למדי, עד 3%-2% מכלל האוכלוסייה, בשכיחות שווה אצל גברים ונשים. הפרעה זו יכולה להופיע באופן הדרגתי או פתאומי, בדרך כלל בגיל ההתבגרות אך גם בילדות. כשישית מהלוקים בהפרעה זו מדווחים על סימנים ראשונים בילדות, אך היא יכולה להופיע גם בעשור השלישי והרביעי לחיים. בחלק מהמקרים היא מופיעה בעקבות אירוע קשה או כתגובה ללחץ סביבתי.

הגורמים למחלה אינם ידועים, אך מכיוון שתוכן המחשבות הטורדניות נותן מקום לפירושים פסיכולוגיים בשל הסמליות והתוכן העשיר של המחשבות הטורדניות, התבסס הטיפול בעיקרו על פסיכותרפיה ללא הצלחה יתרה.

בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם גילוי ההשפעה החיובית והמקלה של התרופה הנוגדת דיכאון Clomipramine/Anafranil על המחשבות הטורדניות ועל ההתנהגות הכפייתית, בוצעו מאז מחקרים מרובים אשר הצביעו על חוסר איזון ביוכימי במוח הקשור לחומר אשר נקרא סרוטונין.

תרופות המגבירות את רמות הסרוטונין במוח גורמות להקלה בתסמינים של OCD ב-50% עד 60% מהחולים. תרופות אלו שייכות למשפחת התרופות נוגדות הדיכאון, כשהראשונה שבהן היא קלומיפרמין כפי שצוין, וכן תרופות נוגדות דיכאון מהדור החדש המתאפיינות בפחות השפעות לוואי, ואשר פותחו בסוף שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20. הן כוללות: Fluoxetine/Prozac, Fluvoxamine/Favoxil, Paroxetine/Seroxat, Sertraline/Lustral, Citalopram/Cipramil.

יש לציין שתרופות אלו אינן "מרפאות את החולה" מהפרעת OCD, אלא ממתנות את התסמינים והשפעתם באה לידי ביטוי רק לאחר טיפול רצוף במשך שבועות ספורות ולעיתים רק לאחר עשרה שבועות. יש חולים שאינם מגיבים לטיפול בתרופות, לכן מומלץ במקרים רבים לשלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בחולים אשר אינם מגיבים לתרופות. לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ניתן להוסיף תרופות נוגדות פסיכוזה, כגון Risperidone/Risperdal ו-Olanzapine/Zyprexa במינון נמוך. במקרים נדירים שבהם שום טיפול אינו מביא להקלה ותפקודו של החולה נפגע בצורה קשה, ניתוח נירוכירורגי באזורים מסוימים במוח יכול להביא להקלה משמעותית בתסמינים.

יש להבדיל בין ההפרעה הכפייתית הטורדנית לבין הפרעות אחרות הכוללות התנהגויות כפייתיות, כגון התמכרות לסמים ואלכוהול, הימור כפייתי, הצתה כפייתית (פירומניה), גניבה כפייתית (קלפטומניה) ותלישת שערות כפייתית (טריכוטלומניה). עם זאת, כאמור, במקרים אלו אין מדובר בהפרעה כפייתית טורדנית משום שהחולים מפיקים הנאה מההימור, מנטילת הסמים וכד' ואינם מבצעים פעולות אלו לשם הפחתת החרדה בלבד.

חשוב להבדיל OCD ממצבים פסיכוטיים לדוגמה מסכיזופרניה שהלוקה בה עלול להיות עסוק וטרוד במחשבות שווא במשך שעות, באנשים הרוצים לפגוע בו לדוגמה. מחשבות השווא של הלוקה בסכיזופרניה הן אגו-סינטוניות, משום שאין האדם מזהה את מחשבותיו ככאלה הנוגדות את אופיו את מצפונו או את ההיגיון, כמו בהפרעה כפייתית טורדנית (מחשבות אגו-דיסטוניות).

לסיכום, הפרעה כפייתית טורדנית היא הפרעת חרדה שכיחה הקשורה לחוסר איזון ביוכימי במוח ומתאפיינת במחשבות טורדניות ובפעולות כפייתיות הגורמות למצוקה קשה. בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בטיפול. חשוב שהאדם הלוקה בהפרעה זו או בני המשפחה יפנו ללא עכבות או בושה לקבלת טיפול פסיכיאטרי אשר בכוחו להביא שיפור ניכר לאיכות החיים של הלוקה בהפרעה כפייתית טורדנית, ולהקל את סבלו.

OCD - הפרעה טורדנית כפייתית תסמינים
הפרעת OCD מתאפיינת בתסמינים אובססיביים וכפייתיים כאחד.
תסמינים אובססיביים של הפרעה טורדנית כפייתית
תסמינים אובססיביים של הפרעה טורדנית כפייתית הם מחשבות, רעיונות ודמיונות -חוזרים ונשנים, עיקשים ובלתי רצויים, או דחפים בלתי רצוניים, שנראה כי אין בהם שום היגיון. אובססיות אלו מטרידות בדרך כלל כאשר מנסים לחשוב על דברים אחרים, או לעשות דברים אחרים.
אובססיות בדרך כלל קשורות בנושא מסוים, כמו:
- פחד מזיהום או מלכלוך.
- צורך בסדר ובסימטריה.
- דחפים תוקפניים.
- מחשבות או דמיונות הקשורים במין.
- תסמינים הקשורים באובססיות כוללים בין היתר:
- פחד מהידבקות בזיהום, כתוצאה מלחיצת יד, או ממגע בחפצים שאנשים אחרים נגעו בהם.
- ספקות לגבי נעילת הדלת, או כיבוי התנור.
- מחשבות על כך שפגעת במישהו בתאונת דרכים.
- מצוקה קשה במצבים בהם חפצים אינם מסודרים כראוי, או אינם פונים לכיוון הנכון.
- דמיונות של פגיעה בילדים של המדמיין.
- דחף לצעוק גסויות במצבים שאינם הולמים זאת.
- הימנעות ממצבים שעלולים לעורר את האובססיה, כמו לחיצת יד.
- דמיונות חוזרים ונשנים של תמונות פורנוגרפיות.
- דלקת בעור, הנובעת מרחיצת ידיים בתדירות גבוהה.
- פציעות בעור כתוצאה מהתעסקות בו.
- נשירת שיער או קרחות מקומיות, כתוצאה מתלישה שערות.
תסמינים כפייתיים של הפרעה אובססיבית כפייתית
תסמינים כפייתיים של הפרעה טורדנית כפייתית הם התנהגויות החוזרות ונשנות, כתוצאה מדחף בלתי נשלט. התנהגויות חוזרות ונשנות אלו אמורות להפחית את החרדה, או את המצוקה הקשורות באובססיה.
לדוגמא, אנשים שמאמינים שהם דרסו מישהו, יחזרו שוב ושוב אל זירת ההתרחשות (בה לכאורה התרחשה הדריסה), משום שהם אינם מסוגלים להיפטר מהספק. לעתים ממציאים חוקים וטקסים שמסייעים לשלוט בחרדה, שמתעוררת כתוצאה מהמחשבות האובססיביות.
כמו האובססיות גם ההתנהגות הכפייתית אצל אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית, קשורה בדרך כלל בנושא מסוים, לדוגמא:
- רחצה וניקיון.
- ספירה.
- בדיקה.
- הצורך בחיזוקים.
- חזרה על פעולה מסוימת מספר פעמים.
- סדר.
תסמינים הקשורים בהתנהגות כפייתית כוללים בין היתר:
- רחיצה של הידיים, עד למצב של התקלפות העור.
- בדיקה חוזרת ונשנית של הדלתות, על מנת לוודא שהן נעולות.
- בדיקה חוזרת ונשנית של התנור, על מנת לוודא שהוא כבוי.
- ספירה ומניה בדפוסים מסוימים.
סיבות וגורמי סיכון
לא ברור בדיוק מהו הגורם ל-OCD. התיאוריות העיקריות הן:
ביולוגיה. קיימות ראיות מסוימות לכך שהפרעה אובססיבית כפייתית היא תוצאה של שינוי כימי בגוף האדם הלוקה בהפרעה, או בתפקוד המוח. כמו כן, ישנן ראיות לכך שהפרעה אובססיבית כפייתית עלולה להיות קשורה גם בגורמים גנטיים מסוימים, אך עדיין לא זוהו הגנים הספציפיים.
סביבה. יש חוקרים המאמינים שהפרעה אובססיבית כפייתית נובעת מהרגלים התנהגותיים הנרכשים במהלך הזמן.
רמה בלתי מספקת של סרוטונין. רמה בלתי מספקת של סרוטונין, אחד מהכימיקלים המאפשרים את תפקוד המוח, עלולה לתרום להפרעה אובססיבית כפייתית. מחקרים מסוימים המשווים צילומים והדמיות של מוחות של אנשים הלוקים בהפרעה טורדנית כפייתית ומוחות של אנשים שאינם לוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית, מוצאים הבדל בדפוסי הפעולה של המוח בשני המצבים השונים. בנוסף, אצל אנשים הלוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית ונוטלים תרופות שמגבירות את פעולת הסרוטונין התסמינים פוחתים.
סטרפטוקוקוס בגרון. יש מחקרים הטוענים כי אצל ילדים מסוימים התפתחה הפרעה טורדנית כפייתית לאחר שלקו בדלקת הלוע, הנובעת מזיהום שנגרם כתוצאה מחיידקי סטרפטוקוקוס- סטרפטוקוקוס בגרון. אולם מחקרים אלו שנויים במחלוקת ויש צורך בראיות רבות יותר, על מנת שניתן יהיה לקבוע שסטרפטוקוקוס בגרון עלול לגרום להפרעה אובססיבית כפייתית.
גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתפתחות, או להתעוררות של הפרעה טורדנית כפייתית כוללים בין היתר:
- היסטוריה משפחתית.
- חיים רצופי מתחים.
- היריון.
בעבר חשבו שש-OCD היא מחלה נדירה. אולם כיום ידוע שמחלה זו נפוצה יותר ממחלות נפש רבות אחרות.
OCD אצל ילדים מתחילה בגיל צעיר בתקופת הילדות או ההתבגרות, בדרך כלל בערך בגיל 10. בקרב מבוגרים הפרעה טורדנית כפייתית מתחילה בדרך כלל בערך בגיל 21.
אבחון ובדיקות
כאשר הרופא או המטפל הנפשי חושד שהמטופל לוקה בהפרעה אובססיבית כפייתית, הוא מבצע על פי רב סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות לאבחון OCD. בדיקות אלו מסייעות בקביעת האבחנה, בשלילת מצבים אחרים שעלולים לגרום לאותם תסמינים ובחיפוש אחר סיבוכים נוספים הקשורים בהפרעה.
הבדיקות כוללות:
- בדיקה גופנית.
- בדיקות מעבדה.
- הערכה פסיכולוגית.
קריטריונים לאבחנה של הפרעה טורדנית כפייתית
על מנת לקבוע אבחנה של הפרעה אובססיבית כפייתית חייבים להתקיים התנאים הבאים:
- על הנבדק להתנהג בצורה אובססיבית או כפייתית.
- הנבדק חייב להבחין בכך שהתנהגותו האובססיבית או הכפייתית היא מוגזמת, או בלתי הגיונית.
- ההתנהגות האובססיבית או הכפייתית צריכה להפריע לשגרת היומיום באופן משמעותי.
ההתנהגות האובססיבית חייבת לעמוד בקריטריונים הבאים:
- מחשבות חוזרות ונשנות , דחפים או דמיונות שמטרידים וגורמים למצוקה.
- המחשבות אינן סתם דאגה מוגזמת בנוגע לבעיות אמיתיות בחיים.
- הנבדק מנסה להתעלם מהמחשבות, הדמיונות והדחפים או להדחיק אותם.
- הנבדק יודע שהמחשבות, הדמיונות והדחפים הם פרי דמיונו.
ההתנהגות הכפייתית חייבת לעמוד בקריטריונים הבאים:
- ביצוע פעולות באופן חוזר ונשנה ובלתי נשלט, כמו רחיצת הידיים, או ספירה בלחש.
- מטרתה של ההתנהגות הכפייתית היא למנוע, או להפחית את המצוקה הנובעת מאובססיות לא מציאותיות.
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים שעלולים להיגרם כתוצאה מ-OCD, או להיות קשורים בה כוללים:
- מחשבות אובדניות והתנהגות בהתאם.
- התמכרות לאלכוהול, או לחומרים אחרים.
- הפרעה אחרת הקשורה בחרדה.
- דיכאון
- הפרעות אכילה.
- דלקת עור אלרגית עקב מגע, כתוצאה מרחיצת ידיים בתדירות גבוהה.
- חוסר יכולת לעבוד או ללמוד.
- מערכות יחסים בעיתיות.
טיפולים ותרופות
הטיפול ב-OCD הוא מסובך ולא תמיד יעיל. לעתים יש צורך בטיפול תרופתי ל-OCD במשך כל החיים. יחד עם זאת, הטיפול של הפרעה טורדנית כפייתית עשוי לסייע בהתמודדות עם התסמינים ולמנוע את השתלטותם על החיים.
שני סוגי הטיפול העיקריים בהפרעה אובססיבית כפייתית הם:
- טיפול פסיכולוגי
- טיפול תרופתי
הטיפול הנכון ביותר לכל מטופל תלוי במצבו האישי של המטופל ובהעדפותיו. לעתים קרובות שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי הוא יעיל מאד.
טיפול פסיכולוגי ל-OCD
שיטת טיפול המכונה טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוכחה כשיטת הטיפול היעילה ביותר בהפרעה אובססיבית כפייתית, בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.
טיפול תרופתי ל-OCD
תרופות פסיכיאטריות מסוימות עשויות לסייע בהשתלטות על האובססיות וההתנהגות הכפייתית המאפיינות את ההפרעה. ברב המקרים מתחילים בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון. תרופות נוגדות דיכאון עשויות להועיל בטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית, משום שהן עשויות לסייע בהעלאת רמת הסרוטונין, שיתכן והיא נמוכה אצל אנשים הלוקים בהפרעה אובססיבית כפייתית.
תרופות נוגדות דיכאון שאושרו על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול בהפרעה אובססיבית כפייתית כוללות:
- קלומיפראמין (אנפראניל).
- פלובוקסאמין
- פלואוקסטין (פרוזק)
- פרוקסטין (פקסיל)
- סרטראלין (זולופט)
תופעות לוואי וסיכונים הכרוכים בשימוש בתרופות
לכל התרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי וסיכונים בריאותיים. יש לשוחח עם פסיכיאטר על כל תופעות הלוואי ועל כל המעקבים שיש לבצע בתקופה בה משתמשים בתרופות פסיכיאטריות, במיוחד בתרופות אנטי פסיכוטיות. חלק מהתרופות עלולות לגרום לתגובות מסוכנות, כאשר נוטלים אותן במקביל לתרופות אחרות, מזונות מסוימים או חומרים אחרים. יש ליידע את הרופא לגבי כל התרופות והתכשירים שאינם דורשים מרשם בהם נעשה שימוש, כולל ויטמינים, מינרלים וצמחי מרפא.
שיטות טיפול אחרות
לעתים תרופות וטיפול פסיכולוגי אינם יעילים די הצורך לטיפול בתסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית.
במקרים נדירים קיימות שיטות טיפול אחרות, ביניהן:
- אשפוז במחלקה פסיכיאטרית.
- טיפול בנזעי חשמל (ECT)
- גירוי מגנטי פנים גולגלתי
- גירוי מוחי עמוק
שיטות אלו לא נבדקו באופן יסודי כטיפולים בהפרעה טורדנית כפייתית, לכן יש לוודא שמבינים את כל היתרונות והחסרונות שלהן ואת הסיכונים הכרוכים בהן.

רופאים בתחום

שיאצו

עדי בוסקילה

4.9

( 9 חוות דעת )

"עדי מטפל נעים וקשוב הגעתי לטיפול הניתוק מהגוף שלי ויצאתי בנאדם חדש לגמרי. הוא התאים את הטיפול במיוחד לצרכים שלי, והיה סבלני קשוב והשרה עליי אווירה נעימה. מחכה לטיפול הבא!"

קראו עליי עוד

רפואה סינית

ד"ר רענן הרץ M.D

5.0

( 22 חוות דעת )

"ד״ר רענן הוא מקצועי, רגיש ומטפל ברמה גבוהה מאוד! בשילוב בין רפואה קונבציונלית לרפואה סינית מתאים את הטיפול האולטימטיבי, ממליצה בחום"

קראו עליי עוד

גריאטריה

יפעת ברקת

5.0

( 7 חוות דעת )

"מומלצת בחום"

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: מה גורם ל - OCD?
תשובה:
על אף שהגורם המדויק ל-OCD אינו ידוע, מחקרים מורים כי הסיבה עשויה להיות נעוצה בשילוב של גורמים ביולוגיים וסביבתיים.
גורמים ביולוגיים: המוח הוא מבנה מורכב מאד. הוא מכיל מיליארדי תאי עצב – המכונים ניורונים – שחייבים לתקשר ביניהם ולעבוד יחד בכדי שהגוף יפעל כשורה. בניורונים הללו מתקשרים באמצעות אותות חשמליים. כימיקלים מיוחדים, המכונים מוליכים עצביים, מסייעים להעביר את האותות הללו מניורון לניורון. המחקר העלה קישור בין רמות נמוכות של אחד המוליכים העצביים – המכונה סרוטונין – להתפתחות ה-OCD. בנוסף, ישנן ראיות לכך שחוסר איזון בסרוטונין עלול להיות מועבר מהורים לילדיהם. פירושו של דבר הוא שייתכן כי הנטייה לפתח OCD היא מולדת.
זאת ועוד: נראה כי אזורים מסוימים של המוח מושפעים מחוסר האיזון בסרוטונין המוביל ל-OCD. נראה כי הבעיה נעוצה במעברי המוח המקשרים את אזור השיפוט והתכנון עם האזור שמסנן את ההוראות הנוגעות להזזת הגוף.
מחקרים גילו גם קשר בין סוג מסוים של זיהום הנגרם על ידי חידק הסטרפטוקוקוס ל-OCD. זיהום זה, אם אינו מטופל, עלול להוביל להתפתחות של OCD והפרעות אחרות אצל ילדים.
גורמים סביבתיים: ישנם גורמי מתח סביבתיים שיכולים להצית OCD אצל אנשים בעלי נטייה לפיתוח ההפרעה. גורמים סביבתיים מסוימים עלולים גם להחמיר את התסמינים הקיימים. בין גורמים אלה נכללים:
- התעללות
- שינויים בתנאי החיים
- מחלה
- מותו של אדם אהוב
- שינויים או בעיות בבית הספר או בעבודה
- דאגות בנוגע לזוגיות
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: האם בטיפול ב-OCD יש לקחת את התרופות לכל החיים? מתי יודעים שאפשר להפחית את המינון? מתי יודעים שאפשר להפסיק את התרופה?
תשובה: הפרעה טורדנית-כפייתית, OCD, היא בעיה כרונית, אולם צורת ההתבטאות של ההפרעה לאורך זמן, וגם חומרתה, שונים מאד בין אדם לאדם. אצל מיעוט מהאנשים עם הבעיה, ההפרעה ממשיכה באופן כמעט רצוף לאורך שנים, ואז מומלץ להמשיך את הטיפול התרופתי כל החיים. אצל רוב האנשים עם הבעיה, מתקיים במשך החיים מצב בסיסי עם מעט מאד סימפטומים, עם תקופות של החמרה הנמשכות כמה שבועות עד כמה חודשים. ההחמרה מופיעה בדרך כלל בתקופות בהן יש עלייה במתח בחיים, בשל שינויים המתרחשים בחיים באופן נורמלי, כגון גיוס לצבא, חתונה, עבודה חדשה וכדומה. לגבי ילדים ונערים שהגיעו לטיפול בגלל OCD, נמצא במחקרים שטיפול בתרופות מקבוצת ה- SSRI הביא להחלמה מלאה אצל כ-50% מהם, ולהחלמה חלקית - כלומר להישארות של חלק מהסימפטומים, או להפחתה בעוצמתם - אצל 25% נוספים. יש לציין כי בדרך כלל בודקים המחקרים שנה או שנתיים לאחר הפסקת טיפול תרופתי, ואין מספיק מידע על מה שקורה במהלך החיים, למשל לאחר 10 או 20 שנה. ניתן לשער כי חלק מן הנערים נזקקו בתקופות מסוימות בחייהם לחידוש של הטיפול התרופתי, באופן זמני. על פי מחקרים עדכניים, הטיפול האופטימלי ב- OCD כולל שילוב של טיפול תרופתי ושל טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT - Cognitive Behavioral Therapy)
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: בני, בן 5 וחצי, סובל מבעיות התנהגות: התפרצויות זעם עד כדי אלימות, חוסר סבלנות, קושי עם תסכול ועוד, אבל כאשר משהו מעניין אותו, הוא יודע לשבת. היינו אצל נוירולוג שקבע שזו בעיית אימפולסיביות ורשם לנו ריספרדל. חששותינו רבים מהתרופה האנטי-פסיכוטית. האם
תשובה: בעיות התנהגות מהסוג שתיארת אצל ילדים בגיל טרום בית-הספר יכולות לנבוע מגורמים שונים. הילדים מביעים את מצוקתם בדרך ההתנהגות הבעייתית, מכיוון שאין להם כלים להסביר לסביבה את מצוקתם בדרכים אחרות. אנו רואים בהתנהגות זו סימפטום שמשהו לא בסדר וקריאה לעזרה. על מנת לתת טיפול מתאים, יש לאבחן מה בדיוק לא בסדר. האפשרויות הן רבות, ויכולות לכלול: בעיות גופניות שלא אובחנו בזמן ואשר גורמות קושי לילד, כגון בעיית שמיעה, בעית ראייה, בעיות נוירולוגיות כגון אפילפסיה המתבטאת ב"התקפי ניתוק", ועוד; הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות; בעיות נפשיות כגון חרדות או תגובה להתעללות כלשהי; תגובה לדברים "חיצוניים" לילד, כגון תגובה של ילד להולדת אח נוסף, או לבעיה כלשהי במשפחה, כגון גירושין, מחלה של הורה, ועוד. כאשר הבעיה היא בעיית קשב וריכוז עם אימפולסיביות או בעיה של חרדות, התרופה ריספרדל היא תרופה יעילה ויחסית בטוחה, ואתם תראו שיפור. עם זאת, חששותיכם מובנים, ואני בהחלט ממליצה לפנות לאבחון נוסף. אין מניעה להתחיל את הטיפול בריספרדל, ולפנות לאבחון הנוסף במקביל. אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר ילדים או לפנות לאבחון פסיכודידקטי, שאותו ניתן לבקש דרך המסגרת החינוכית שבה הילד שוהה. כדאי להתייעץ גם עם רופא הילדים שלכם או עם המוקד של קופת החולים שאליה אתם שייכים. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מהם הסוגים השונים של הפרעות חרדה?
תשובה:
ישנם מספר סוגים מוכרים של הפרעות חרדה, וביניהם:
הפרעת פאניקה: אנשים הלוקים המצב זה חווים תחושות של אימה המכות בהם באופן פתאומי ונשנה ללא כל אזהרה. תסמינים אחרים של התקף פאניקה כוללים הזעה, כאבי חזה, הלמות לב (דפיקות לב לא סדירות), ותחושת מחנק, שעלולות לגרום לאדם לחוש כאילו הוא או היא לוקים בהתקף לב או "יוצאים מדעתם".
הפרעה טורדנית כפייתית (OCD): אנשים הלוקים ב-OCD נרדפים על ידי מחשבות או פחדים בלתי פוסקים הגורמים להם לבצע טקסים או שגרות מסוימים. המחשבות המטרידות מכונות מחשבות טורדניות והטקסים מכונים התנהגות כפייתית. דוגמא לכך היא אדם הסובל מפחד לא סביר מחידקים, וכתוצאה מכך שוטף ללא הרף את ידיו.
הפרעת מתח פוסט-טראומתי (PTSD): זהו מצב העלול להתפתח בעקבות אירועי טראומתי או מבהיל מאד, כמו תקיפה מינית או תקיפה אלימה אחרת, מותו הלא-צפוי של אדם אהוב, או אסון טבע. אנשים הלוקים ב-PTSD מרבים לחוות מחשבות מפחידות וממושכות על האירוע, והם נוטים להיות קהים (חסרי תחושה) מבחינה רגשית.
הפרעה חרדה חברתית: מכונה גם פוביה חברתית. הפרעת חרדה חברתית כרוכה בדאגה ומודעות עצמית מכריעות בנוגע למצבים חברתיים יומיומיים. הדאגה נסובה לרוב סביב הפחד משיפוטם של אחרים, או מהתנהגות שתגרום למבוכה ותוביל את הסובל להיות נתון ללעג.
הפרעת חרדה כללית: הפרעה זו כרוכה בדאגות ומתיחות מיותרות ולא מציאותיות, אפילו אם אין כמעט, או בכלל, יסוד לחרדה זו.
פוביות ספציפיות: פוביה ספציפית היא פחד עז מפני דבר או מצב, כגון נחשים, גבהים או תעופה. רמת החרדה לרוב חורגת מהתאמה למצב ועלולה לגרום לסובל להימנע ממצבים יומיומיים רגילים.
לפתיחה בעמוד חדש >