מתי חייבים לעקור שיני בינה?

אחד החששות של אדם בוגר הוא הצורך בעקירת שיני בינה בכלל ובעיקר אם הן כלואות. בחלל הפה של אדם בוגר יש 32 שיניים הנחלקות ל-4 סוגים: חותכות, ניבים, מלתעות ושיניים טוחנות. לכל סוג תפקיד ייעודי, צורה וגודל התואמים את תפקידם. 

שיני בינה הן שיניים טוחנות אשר בוקעות אחרונות בגילאי 17-25, בתום גיל ההתבגרות ובשל כך דבק בהן הכינוי "שיני בינה". תפקידן של השיניים הטוחנות בכלל וגם של שיני הבינה במידה ובקעו כתקנן, הוא ריסוק המזון באמצעות לעיסה נמרצת. כאמור, יש סך הכל  12 שיניים טוחנות: שלוש בכל צד, הן בלסת העליונה והן בלסת התחתונה. שיני בינה נמצאות בקצה קשת השיניים. 

בתמונה: שן בינה תחתונה הנמצאת במגע הדוק עם השן הסמוכה לה והשן העליונה כלואה בעמדה גבוהה בלסת 

אם כך, מדוע יש צורך לעקור את שיני בינה?

קיימות שתי סיבות התפתחותיות לכך ששיני הבינה "נכלאות" לעתים קרובות, ולמעשה למרבית האוכלוסייה הבוגרת (מעל 60%) יש שיני בינה כלואות בדרגות כליאה שונות.

הסיבה הראשונה לכך היא כי עם התפתחות האבולוציה, בשל מעבר האדם לאכילת מאכלים מעובדים, הלסתות קטנו בהדרגה. מאידך, גודל השיניים ומספרן נשאר כשהיה.

הסיבה השניה היא כי גודל השיניים וגודל הלסתות לא נמצא על אותו גן. כלומר, אין התאמה גנטית בין גודל הלסתות וצורתן לגודל השיניים. לפיכך, במקרים רבים, לשיני הבינה הבוקעות אחרונות, לא נותר מקום בקשת השיניים בעת בקיעתן והן "נכלאות" בתוך עצם הלסת באופן מלא או חלקי. 

בתמונה: שן בינה שאובחנה אך לא נעקרה וכתוצאה מכך נגרם אובדן של שורש השן הסמוכה

כששיני הבינה נותרות "כלואות", הן אינן משתתפות בתהליך הלעיסה ולא ניתן לנקות אותן בצורה נאותה. שן בינה כלואה הנמצאת בצמוד לטוחנת שבקעה, עלולה לגרום במהלך הזמן לנגעי עששת (חור בשן) או לזיהום ולדלקת, עד כדי אבדן עצם סביב הטוחנת הקבועה. למעשה, זיהום מקומי סביב השן הכלואה היא אחת המחלות הנפוצות ברפואת שיניים. הזיהום עלול להיות מלווה בכאב, בנפיחות ואפילו בקושי בפתיחת הפה שעלול לגרום לקשיי נשימה. לעיתים נדירות, זהום כזה עלול לגרום לתחלואה קשה ואפילו למוות.

במקרים רבים עלולה להיווצר ציסטה סביב שן בינה כלואה. ציסטה היא מבנה דמוי בלון המלא בנוזל, שמקיף חלק מהשן וגורם להרס מקומי של הרקמות מסביב, כולל העצם והשיניים הסמוכות לשן הכלואה. בנוסף, ציסטה עלולה להזדהם ולגרום לתסמינים קליניים כגון כאב ונפיחות. לעתים, בהיעדר סימנים אלה, לא מבחינים בציסטה והיא ממשיכה להרוס את הרקמות סביבה. 

כיצד מאבחנים שן בינה כלואה? 

במהלך פגישת הייעוץ במרפאה הכירורגית מבצעת בדיקה קלינית קפדנית של חלל הפה ובוחנת את צילומי ההדמיה (רנטגן) של שיני הבינה. על פי הממצאים ניתן להחליט האם קיים מקום מספיק לבקיעה טבעית של שיני הבינה או האם יש צורך בעקירת השיניים, מחשש לכליאתן. 

ההדמיות מאפשרות לקבוע את דרגת חומרת הכליאה של השן ויחסה למבנים אנטומים חשובים, ומכאן ניתן להעריך את הקושי היחסי של העקירה, לתכנן בצורה הטובה ביותר את הפעולה הכירורגית ולהימנע מסיבוכים שונים.

כיצד ניתן להקל על החשש והסבל? 

לאור המורכבות והסיכונים בעקירת שיני בינה יש להקפיד כי העקירה תבוצע על ידי מומחה לכירורגית פה ולסתות מנוסה. 

שימוש בשיטות אלחוש והרדמה מתקדמות, כגון אלחוש מקומי ממוחשב, טשטוש עם "גז צחוק" (סדציה נשימתית), טשטוש באמצעות סדציה ורידית או הרדמה מלאה. ניתן כמובן להתאים את שיטת האלחוש וההרדמה תוך התחשבות בהעדפותיו וברצונותיו של המטופל, ובהתאם למצב בריאותו. המטרה היא להסב נוחות מרבית למטופל. 

(הכתוב בלשון זכר אבל מכוון לשני המינים)