דלקת אוזן תיכונה כרונית: הסוגים, ההשלכות וטיפולים שעשויים לעזור

קיימות שתי צורות של דלקת אוזן תיכונה

דלקת אוזן תיכונה חריפה

דלקת אוזן תיכונה כרונית

מהם הסוגים השונים של דלקת אוזן תיכונה כרונית?

במקרים בהם חצוצרת האוזן כושלת בתפקידה, נוזלים מצטברים בחלל התוף ולעיתים בשל תת לחץ המתפתח בחלל האוזן התיכונה, נגרמת שקיעה של עור התוף.

איך ניתן לטפל?

במקרים בהם הצטברות הנוזלים או השינויים המבניים בעור התוף נמשכים יותר משלושה חודשים, יהיה צורך בטיפול כירורגי. הטיפול הכירורגי בשקיעת עור התוף כולל שתי אפשרויות מרכזיות:

1. טובופלסטיקה 
צנתר המוכנס דרך האף ובקצהו בלון בקוטר של מילימטרים בודדים. בלון זה מוחדר תחת הנחיית סיב אופטי אל חצוצרת האוזן ומנופח ללחץ גבוה שאמור להשיב את התפקוד התקין של החצוצרה לאחר מספר ימים-שבועות.

2. ״כפתור״ (צינורית איורור) 
ניתוח אשר ״עוקף את הבעיה״ ומנקז את הנוזלים, תוך השוואת לחצים באוזן התיכונה. במהלכו מוחדרת צינורית סיליקון או פלסטיק זעירה דרך חתך  בעור התוף ונותרת בתוכו חודשים-שנים בודדות. 

שתי השיטות פשוטות יחסית לביצוע ואינן מלוות לרוב בתופעות לוואי משמעותיות. במקרים בהם קיימת שקיעה של עור התוף ללא נוזלים, בשלבים המוקדמים ניתן לטפל באמצעות שני הניתוחים שפורטו לעיל. בשלבים מאוחרים יותר, בהם עור התוף ״נדבק״ לרצפת האוזן התיכונה, יש לעיתים צורך בניתוח טימפנופלסטיקה לשחזור עור התוף כדי למנוע החמרה של המצב והתפתחות של כולסטאטומה.

נקב בתופית (עור התוף)

שקיעה כרונית קשה של עור התוף ודלקת כרונית של האוזן התיכונה עלולים לגרום לנקב בעור התוף. נקב שכזה יכול להיות יבש (לא מלווה בהפרשה מוגלתית), אך לעיתים קרובות הוא מפריש מוגלה ומסב אי-נוחות רבה. בנוסף, נקב בתופית מהווה גורם סיכון להתפתחות של כולסטאטומה שניונית (כזו ה״זוחלת״ מבעד לשולי הנקב פנימה אל עבר האוזן התיכונה). לבסוף, נקב בתופית קשור קשר ישיר לליקוי שמיעה הולכתי (בהתאם לגודלו ומיקומו של הנקב). 

איך ניתן לטפל?

כולסטאטומה

מהו הנזק הנגרם מהמחלה?
האוזן היא חלל בעל נפח קטן מאוד המכיל איברים רבים וחיוניים: האוזן מכילה את עור התוף (התופית), עצמימי השמע, השבלול וכן גופיפים המסייעים בשמירה על שיווי המשקל. הרס של מבנים אלה, אשר נגרם לעיתים קרובות על ידי כולסטאטומה, עלול להוביל לירידה בשמיעה, לטנטון (רעש באוזן), לסחרחורות והפרעה בשיווי המשקל. מבנים חשובים נוספים הקרובים לאוזן אשר עלולים להיפגע במקרים של כולסטאוטומה מפשוטת הם עצב הפנים (האחראי על תנועת הפנים וההבעה), הוריד הראשי המנקז דם מהמוח, העורק הראשי המוביל דם אל המוח והמוח עצמו. 

איך ניתן לטפל?

1. לעיתים קרובות מדובר במחלה ״שקטה״ לכאורה, גם לאחר שהסבה נזק משמעותי למבני האוזן, מנגנון השמיעה והמבנים הסמוכים להם.

2. קיימת נטייה משמעותית להישנותה גם לאחר טיפול.

ברוב המכריע של המקרים, הטיפול בכולסטאטומה הוא כירורגי. קיימות שלוש גישות ניתוחיות: 

- טימפנופלסטיקה 
ניתוח אשר יתבצע במצבים בהם המחלה מוגבלת לחלל האוזן התיכונה בלבד.

- אטיקוטומיה 
יתבצע במקרים בהם הכולסטאטומה מתפשטת מעלה לכיוון עלית האוזן.

- מסטואידקטומיה
אשר נועד לכולסטאטומה המתפשטת לפטמת האוזן (העצם המצויה מאחורי האוזן התיכונה)

הניתוח יתבצע לרוב בעזרת מיקרוסקופ או אנדוסקופ וישלב מספר שיטות. 

מהם הסיכונים הכרוכים בניתוח?

מבין הסיבוכים האפשריים שעלולים להתפתח לאחר הניתוח ניתן למנות סיבוכי הרדמה כללית, זיהום, דימום, ירידה בשמיעה, טנטון, חולשה של עצב הפנים, שינויים בתחושת הטעם בחצי לשון, דלף נוזל השדרה, סחרחורת, כאבי ראש. רוב הסיבוכים המתוארים ניתנים לטיפול או לתיקון בזמן הניתוח או אחריו.

מהם סיכויי חזרת המחלה לאחר הטיפול הניתוחי?

לסיכום, על אף שכולסטאטומה היא תהליך שפיר, אין להקל ראש בטיפול בה זאת בשל האופי ההרסני והממושך של המחלה. הטיפול הניתוחי לרוב מוצלח, אך לעיתים הוא מצריך מספר ניתוחים לסילוק המחלה ושיקום השמיעה.