דלקת אוזניים

דלקת באוזן החיצונית מתאפיינת בדרך כלל בכאבים חזקים שמחמירים בנגיעה באוזן ובאפרכסת. עם הכאבים, יש גם התפתחות של בצקת בעור של תעלת השמע החיצונית, עד לכדי חסימה מוחלטת, דבר שמוביל לירידה בשמיעה. לעיתים יהיו גם הפרשות מהאוזן. כאשר הגורם לדלקת הוא פטריה, גרד עז יופיע יחד עם תחושת אטימות.

התסמין המרכזי של דלקת אוזניים באוזן התיכונה הוא הופעתם של כאבים באוזניים. הכאבים יכולים להיות קלים או להגיע עד לרמה בלתי נסבלת. תינוקות ופעוטות נוטים להיות חסרי מנוחה ועצבניים. ייתכן והם יסבלו מבעיות שינה ויפתחו חום. ייתכנו גם הפרשות של נוזל צהוב וסמיך מן האוזניים. דבר זה מתרחש כאשר דלקת אוזניים גורמת לעור התוף להתבקע והנוזלים מוצאים את דרכם אל מחוץ לאוזן. תסמין זה אינו חמור או מסוכן ולעיתים הוא אף גורם להקלה משמעותית בכאבים. עור התוף מתאחה בדרך כלל מעצמו. כאשר הנוזלים מצטברים, מרבית הילדים יתלוננו על לחץ באוזניים. ייתכן שהם יסבלו מבעיות שמיעה, אך השמיעה חוזרת לרמתה הרגילה בדרך כלל לאחר ספיגתם של הנוזלים. תהליך ספיגת הנוזלים יכול להימשך מספר שבועות.

דלקת באוזן החיצונית מתרחשת כאשר תהליכים מסוימים מתגברים על מנגנוני ההגנה הטבעיים של האוזן כגון לחות גבוהה מדי באוזן, פציעות בתעלת האוזן החיצונית, תגובות אלרגיות ועוד. מצבים שמעלים הסיכון להתרחשויות אלו כוללים שחייה, כניסת מים מזוהמים לתוך האוזן, ניקוי אגרסיבי בקיסמי אוזניים או אמצעים אחרים, שימוש באוזניות ומכשירי שמיעה שנכנסים לאוזן, ואלרגיה או גירוי של העור מתכשיטים או מתכשירים לשיער.

ישנה צינורית דקה מאוד אשר מחברת את האוזן התיכונה לחלל הגרון. הופעתה של הצטננות יכולה לגרום לצינורית זו להתנפח. כאשר הצינורית מתנפחת דיה עד כדי חסימה מוחלטת, היא יכולה לגרום לנוזלים להישאר כלואים בתוך האוזן. אגירת נוזלים זו מהווה קרקע מצוינת להתרבותם של חיידקים אשר גורמים בסופו של דבר לדלקת אוזניים. דלקת באוזן התיכונה נוטה להופיע בעיקר בילדים קטנים, וזאת מכיוון שצינוריות האוזניים שלהם דקות יותר ונחסמות בקלות רבה יותר.

אבחנה של דלקת באוזן החיצונית מתבצעת על רקע התסמינים ובדיקת האוזניים. אבחנה של זיהום פטרייתי של האוזן מתבצעת על פי זיהוי ההפרשה האופיינית לפטרייה.

מכשיר רפואי מיוחד, שבקצהו פנס קטן, מאפשר לרופא ילדים לראות את עור התוף ולבחון האם ישנה הצטברות של נוזלים מאחוריו ולאבחן דלקת של האוזן התיכונה. הבדיקה מלווה לעיתים נדירות בלבד בתחושת אי נוחות. היא מטרידה ילדים יותר מאשר בני אדם מבוגרים.

דלקת באוזן חיצונית בדרך כלל אינה קריטית אם מטפלים בה באופן מידי, אך סיבוכים יכולים להתרחש. סיבוכים אלו כוללים בין היתר, אובדן זמני של השמיעה, זיהום כרוני של האוזן החיצונית (במידה והוא נמשך למעלה משלושה חודשים), זיהום של הרקמות העמוקות (צלוליטיס), נזק לעצם ולסחוסים באוזן, וזיהום נרחב יותר שמתפשט מהאוזן לאזור בסיס הגולגולת, המוח והעצבים שבאזור. סיבוך זה עלול להיות מסכן חיים.

ברוב המקרים של דלקת באוזן התיכונה אין סיבוכים ארוכי טווח, אך במידה והדלקת חוזרת ונשנית, יכולים להתרחש סיבוכים כמו פגיעה בשמיעה, עיקוב ברכישת שפה ויכולות חברתיות בפעוטות, התפשטות הדלקת לעצם המסטואיד שבבסיס הגולגולת מאחורי האוזניים, למוח ולקרומי המוח, או קרע של עור התוף.

הטיפול בדלקת של האוזן החיצונית כולל מניעה של חדירת מים לאוזן, שאיבת ההפרשות על ידי רופא או רופאה המומחים באף-אוזן-גרון, והזלפת טיפות אוזניים מתאימות. במקרים יותר מורכבים, יהיה צורך בשימוש בפתיל ספוג בטיפות המוחדר לתוך תעלת השמע החיצונית. ברוב המקרים אין צורך להשתמש בתרופות אנטיביוטיות, אך במידה ואין תגובה לטיפול המקומי, יעשה שימוש בתרופות אנטיביוטיות בהתאם לסוג הזיהום כגון מוקסיפן. במידה וישנו זיהום פטרייתי, ניתנות טיפות מיוחדות כנגד פטריות בנוסף לשאיבת ההפרשות. שימוש באנטיביוטיקה כאשר יש זיהום פטרייתי הוא מסוכן משום שהדבר יכול לגרום לשגשוג הזיהום הפטרייתי.

דלקת של האוזן התיכונה לרוב חולפת מעצמה. ניתן להקל על ילדים באמצעים ביתיים כגון שימוש ברטיות חמות או כריות חימום לאוזן, ומנוחה. במקרים מסוימים יהיה צורך בתרופה האנטיביוטית אמוקסיצילין. 

לעיתים, לאחר שהדלקת חולפת, ייתכן והילד עדיין יסבול מבעיות שמיעה. יש לגשת ולהיוועץ עם רופא/ת ילדים במידה והבעיה נמשכת מעבר לפרק זמן של שלושה עד ארבעה חודשים. ילדים זקוקים לשמיעה תקינה על מנת ללמוד כיצד לדבר נכון.

ניתן לבצע הליך ניתוחי פשוט על מנת להחדיר לאוזניים צינוריות המסייעות לילדים לשפר את שמיעתם במידה והם סובלים מהופעה של דלקת אוזן תיכונה אשר חוזרת על עצמה.

על מנת למנוע התפתחות של דלקת באוזן החיצונית ניתן לנקוט במספר צעדים:

• יש לשמור על האוזניים יבשות אחרי אמבטיה או שחייה בעיקר - יש לייבש את חלקה החיצוני של האוזן בלבד, בניגובים עדינים ואיטיים עם מגבת רכה או עם בד. אפשר להטות את הראש הצידה כדי לעזור לנוזלים לצאת מהתעלה. 

• במידה ואין נקב בעור התוף, ניתן לעשות שימוש בטיפות אוזניים בהכנה ביתית לפני ואחרי שחייה. הטיפות מורכבות מערבוב של חומץ בן יין לבן ואלכוהול לחיטוי. חומר זה מעודד ייבוש של האוזן ומונע צמיחה של חיידקים ופטריות הגורמים לזיהום באוזן. 

• יש לבחור את המקומות בהם שוחים בחוכמה, ולהימנע משחיה במקורות מים מזוהמים.

• הימנעו מהחדרת גופים זרים לאוזן, לא לשם גירוד האוזן ולא לשם הוצעה של שעוות האוזניים, פעולה זו יכולה לגרום לדחיסה של החומרים עמוק יותר בתוך תעלת האוזן, ולגרות את העור בתעלה או לפצוע אותו. 

• כאשר עושים שימוש בתכשירים לשיער, יש להשתמש בכדורי צמר על מנת להגן על תעלת האוזן.

• במידה ועברתם ניתוח באוזניים או סבלתם מזיהום באוזן לאחרונה, יש להיזהר ולהתייעץ עם הרופא לפני שהולכים לשחות.

ישנן מספר דרכים למנוע מראש הופעתה של דלקת אוזניים תיכונה:

• הימנעו מעישון. דלקת אוזניים נוטה להופיע יותר אצל ילדים אשר נמצאים בסביבתם של בני אדם מעשנים. אפילו עשן שנידבק לשיער או לבגדים יכול להשפיע על הילד.

• הקפדה על נטילת ידיים וחיסון הילד יכולים לסייע גם הם.

• הקפידו שהילד לא ישכב לישון בעודו שותה מבקבוק.