שברים בילדים: האם מדובר בסיכון ארוך טווח?

בין אם במגרש המשחקים, בבית הספר או בחוג הספורט ילדים מצויים בסיכון לשברים. למעשה, שברים הם הפציעה האורתופדית הנפוצה ביותר בילדים והשלכותיהם, כמו גם הטיפול בהם שונה מהאופן שבו מטפלים בפציעה זו במבוגרים. מהן הסיבות לטיפול שונה בשברים בילדים, אילו שברים נפוצים יותר בגילאים צעירים, מהן ההשלכות של טיפול לא נכון ועם מי כדאי להתייעץ במקרה של שבר? ד"ר ולדימיר גולדמן, אורתופד מומחה בבתי חולים של המרכז הרפואי הדסה בירושלים, מטפל ומבצע ניתוחים בשברים בילדים עם כל המידע החיוני. 

 Nina Buday | Shutterstock

במה נבדלים שברים בילדים משברים המופיעים במבוגרים?

"שברים בילדים ייחודיים מכמה סיבות: ראשית, גמישות העצמות של הילדים שונה ועל כן, ישנם סוגי שברים שלא יופיעו כלל במבוגרים. שנית, בקצוות עצמותיהם של ילדים ישנן לוחיות  צמיחה – מדובר בשכבת תאים שמתחלקים עם הגדילה וכך מוסיפים אורך לעצמות שלנו. אם השבר פוגע בלוחית הצמיחה, השלכותיו עלולות להיות משמעותיות והוא יכול לגרום לעצירת הגדילה, להפרש באורך הרגליים או לעיוות. על כן, אם שברים אלה אינם מאובחנים ומטופלים באופן המתאים הם עלולים לגרור תיקונים עתידיים ולהוביל לאי נוחות משמעותית. בנוסף, בילדים אף יותר ממבוגרים חשובה החלמה מהירה וחזרה לפעילות תוך זמן קצר הן עבור הילד והן עבור הוריו. 

למרות ההבדלים, ד"ר גולדמן מציין כי קיימות גם נקודות דמיון בין שברים בילדים לשברים המתפתחים במבוגרים: "בדומה לשברים במבוגרים, גם בילדים השבר עלול לערב את המשטח המפרקי. במצבים אלה יש צורך בהתייחסות מוקפדת לשם החזרה אנטומית של חלקי העצם והשגת יציבות של המפרק".

הטיפול בכל סוג שבר גם הוא משתנה בהתאם לגיל המטופל וכמובן בהתייחס לסוג השבר: "בעוד ששברים מסוימים יטופלו ביעילות באופן שמרני בעזרת סד גבס, שברים אחרים יצריכו קיבועים פנימיים באמצעות מסמרים וברגים ייחודיים המותאמים לגופם המתפתח של הילדים. הגישה המובילה בטיפול בילדים היא קיבוע טוב של השבר מחד, ומזעור הטראומה הכירורגית וחזרה מהירה לתפקוד מאידך". 

קראו עוד: רגליים עקומות במתבגרים: מצב חולף או בעיה שדורשת טיפול?

מהם השברים השכיחים ביותר בילדים?

"קיים מגוון רחב של שברים שעלולים להתפתח בילדים. השברים השכיחים ביותר הם שברים סביב המרפק, שורש היד, סביב הקרסול או סביב הברך. אבחון וטיפול בשברים אלה דורשים מיומנות גבוהה מצד הרופא המטפל. בילדים, קיים רצף מסוים של שינויים בהתגרמות העצמות ועל כן היכרות מעמיקה עם האזורים בהם מתרחשים השינויים סביב המפרק והסדר בו הם מתפתחים חיוניים". 

שברים סביב המרפק

"מפרק המרפק מורכב משלוש עצמות – עצם הזרוע ושתי עצמות האמה. למעשה, כל אחת מעצמות המפרק עלולה להישבר באופן שונה , דבר שמשפיע גם על ההחלטה בנוגע לטיפול. כך למשל, שבר בעצם הזרוע, ממש מעל המפרק, עלול לדרוש טיפול דחוף במקרים שבהם הוא מפעיל לחץ על כלי הדם והעצבים האזוריים. אולם, כאשר אין תזוזה בשבר ואין עדות לפגיעה באיברים הסמוכים יישקל גם טיפול שמרני. 

אחד מהשברים הנפוצים ביותר אשר מערבים את מפרק המרפק הוא שבר קונדיל לטרלי. שבר זה הוא שבר של עצם הזרוע המרוחק המערב כאמור גם את המשטח המפרקי וגם לוחית הצמיחה. פציעות מסוג זה ידרשו פעמים רבות ניתוח בו תתבצע פתיחה של המפרק, שחזור של המבנה האנטומי וקיבוע. אופן הקיבוע משתנה בהתאם לסוג הפציעה וחומרתה.

שבר במרפק שאינו מטופל בצורה נכונה עלול לגרום לעיוות במפרק ובעתיד גם להגבלה בתנועה. על כן, אבחון נכון של סוג השבר, מיקומו וההשלכות האפשריות באי טיפול, חיוניים במיוחד כדי למנוע פגיעה עתידית" מדגיש ד"ר גולדמן ומוסיף: "לאחר ניתוחים לאיחוי שבר באזור המרפק יידרש לרוב טיפול בגבס לתקופה של מספר שבועות. חלק מהילדים גם יזדקקו לטיפולי פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה". 

שברים סביב הברך

הברך הוא המפרק הגדול והמורכב ביותר בגוף. מפרק זה בנוי מ-4 עצמות: עצם הירך, השוק, השוקית והפיקה. המפרק נתמך בשרירים ורצועות. 

"אחד האתגרים בשברים סביב הברך הוא פגיעה אפשרית בלוחית הצמיחה שהוזכרה לעיל. מכיוון שמרבית האורך של הגפיים התחתונות מושג בזכות הלוחיות שסביב הברך, ישנה חשיבות לטיפול נכון בשברים במפרק זה. פגיעה בלוחיות הצמיחה עלולה להוביל להפרש משמעותי באורך הרגליים או ליצירת עיוות שעלול לגרום לצליעה ואף שחיקה מוקדמת של הברך בעתיד.

גם בשברים אלה שיטת הקיבוע משתנה בהתאם לגיל המטופל, מגבס ועד לניתוח פתוח. בילדים קטנים לרוב ייבחר קיבוע בגבס ארוך לאחר הניתוח, ובילדים גדולים יותר ומתבגרים הקיבוע הניתוחי יהיה לרוב פנימי ובזמן ההחלמה ייעשה שימוש במחוך לברך. לאחר הניתוח, חלק מהילדים יזדקקו לטיפולים פיזיקאליים".

למי כדאי לפנות אם הילד סובל משבר?

"כאמור, שברים בילדים שונים בצורתם ומשכך גם בגישה הטיפולית הנדרשת. לכן, כדי למנוע פגיעה עתידית יש לפנות לרופא אורתופד המתמחה בטיפול בילדים כדי שיאבחן נכונה את סוג השבר, הפגיעה האנטומית וחומרתה ובהתאם לכך יתכנן את אסטרטגיית הטיפול המתאימה למניעת השלכות עתידיות" מסכם ד"ר גולדמן.