אני סובלת מפקטור 5 ו-11 ואלרגית לאספירין. בשתי הלידות שלי הצוות הרפואי לא היה מוכן לתת לי קלקסאן ולא שלחו אותי להריון בסיכון גבוה, משום שהרופאה שלי לא חשבה לעשות כן, למרות שביקשתי. בלידתי השנייה הילד היה במצג עכוז, הרופאה שלי לא ייחסה לכך חשיבות, ורק אמרה שאלד בניתוח קיסרי, ולא סיפרה לי על הסיכונים. במצבי היה צריך אפילו לשקול היפוך לאור כך שיש סכנה בניתוח לדימום. בסיכום ההריון הראשון לא היה שום דיון או מסקנות לגבי העתיד, ויום לפני הלידה השניה הגיעו שני רופאים לתחקר אותי אם אני זוכרת מה אמרו לי על המחלה. סיכנו את חיי פעמיים, והיום יש לי דכאונות ופחדים. האם זו רשלנות רפואית? להבנתי, שתי הלידות עברו בשלום ולא קרה נזק לא לך ולא לתינוקות הנולדים. לפי תיאורך את סובלת מפחדים וחששות. הקשר בינו לבין הלדברים שנאמרו לך, או לא נאמרו, על ידי הרופאים המטפלים אינו ברור. אין לי אפשרות לדעת אם מה שנעשה או לא נעשה היה נכון ומתאים, אולם מבחן התוצאה (פעמיים) אומר שהכל עבר כשורה. ללא כל ספק, עליך ליידע את הרופאים על מצבך הבריאותי ועל מחלותיך ועל הרגישויות לתרופות השונות, ואף לוודא שדברים אלה נרשמים בבירור בגיליון האשפוז שלך. לא כל מה שאומרים לך אנשים שאינם בקיאים בפרטי מחלותיך אמין יותר ממה שעשו הרופאים המודעים למצבך. בואי נקווה שגם הלידות הבאות יעברו בהצלחה כמו השתיים הראשונות, ואולי אף בידי אותם רופאים, שככל הנראה טיפלו בך כשורה. בברכה ד"ר נחום ורבין