כמה פעמים וכל כמה זמן מומלץ לקבל חיסון וזריקת דחף לכלבת (לאדם שנמצא בסיכון, כמו וטרינר), כמה חיסונים יקבל אדם כזה במקרה שננשך ע"י בעל חיים נגוע במחלה? האם יקבל גם חיסון פסיבי לאחר הנשיכה? ולעומת זאת, כמה חיסונים וזריקות דחף יקבל אדם שלא חוסן קודם לנשיכה? האם יקבל יותר זריקות מאשר אדם שלא חוסן קודם לנשיכה? ושאלה אחרונה לגבי מיקום הזריקה, האם עדיין מזריקים חיסון כלבת בבטן?

כלבת היא מחלה קטלנית, הנגרמת ע"י וירוס, ומועברת בנשיכה או בחשיפה לרוק של בעל חיים הנגוע בכלבת. מדי שנה מתים בעולם 50,000 איש עקב כלבת, כמעט כולם בארצות מתפתחות. את הזיהום ניתן למנוע באמצעות טיפול מונע מהיר לאחר החשיפה. החיסון נחלק לחיסון סביל ולחיסון פעיל. החיסון הסביל מכיל נוגדנים נגד כלבת, והחיסון הפעיל גורם לגוף לייצר נוגדנים בעצמו. מתן חיסון מונע, ללא קשר לחשיפה למחלה, מומלץ לקבוצות בסיכון: וטרינרים, עובדי מעבדות המתעסקים עם הווירוס, אנשים שעובדים עם חיות ומטיילים שצפויים להיות במגע עם בעלי חיים באיזורים בהם קיימת שכיחות גבוהה של כלבת, והטיפול הרפואי עשוי להיות לא זמין. בדיקת נוגדנים (כלומר, האם תגובת הגוף לחיסון הראשוני עדיין הולמת ויעילה) ומתן חיסון דחף לפי הצורך תלויה במידת הסיכון לחשיפה. כאשר מדובר בחשיפה רצופה, למשל בעובדי מעבדה העובדים עם הווירוס - מומלצת בדיקת נוגדנים מדי 6 חודשים. אם רמת הנוגדנים נמוכה - עליהם לקבל זריקת דחף. כאשר הסיכוי לחשיפה לכלבת גבוה, כמו למשל אצל וטרינרים או אנשים העובדים עם בעלי חיים. באיזורים בהם הכלבת שכיחה (אסיה, אפריקה, מקסיקו, אמריקה הלטינית) - יש לבדוק נוגדנים מדי שנתיים. באנשים העובדים עם בעלי חיים בארצות בהן הכלבת אינה שכיחה (כמו בארצות מערביות) מומלץ לתת חיסון ראשוני, ואין צורך לבדוק את רמת הנוגדנים או לתת חיסוני דחף בהמשך. באדם שחוסן בעבר וקיים חשד לחשיפה לכלבת - יש לתת 2 מנות של חיסון אקטיבי: הראשונה קרוב ככל האפשר למועד החשיפה לבעל החיים הנגוע והשניה 3 ימים מאוחר יותר. אין צורך במתן חיסון סביל ואין צורך בבדיקת נוגדנים לאחר החיסון. כאשר קיים סיכוי לחשיפה לכלבת באדם שלא חוסן בעבר, קיימים מספר גורמים המשפיעים על הטיפול הרפואי: צורת החשיפה (נשיכה, מגע עם רוק), האם הנשיכה התרחשה לאחר פרובוקציה או לא, באיזו חיה מדובר, שכיחות כלבת באיזור והאם החיה מחוסנת. כמעט כל מקרי הכלבת מועברים בנשיכה. הסיכוי להדבקה גדל במקרים של נשיכות מרובות וככל שמיקום הנשיכה קרוב יותר למערכת העצבים המרכזית. נשיכה שהתבצעה ללא התגרות מעלה את הסיכוי כי בעל החיים נגוע בכלבת. מחקרים שנערכו על כלבים, חתולים וחמוסים שלקו בכלבת הראו כי החיות הללו חולות ומתות בתוך 10 ימים מהתפשטות הווירוס ממערכת העצבים המרכזית אל בלוטות הרוק. במקרה של נשיכה מחיות בית, שנראות בריאות, ניתן להשגיח על בעל החיים במשך 10 ימים, כדי לוודא שאינו מפתח סימני כלבת. אם לא הופיעו סימני מחלה - אין צורך בטיפול מונע. אם הנשיכה היא באיזור הראש או הצוואר - יש להתחיל טיפול מונע, ואם בעל החיים לא פיתח סימני כלבת תוך 10 ימים - ניתן להפסיקו. אם בעל החיים חשוד כנגוע בכלבת - יש לתת טיפול מונע באופן מיידי. אם לא ניתן לאתר את בעל החיים ולהשגיח עליו - יש לשקול טיפול מונע, על פי מראה בעל החיים ושכיחות הכלבת באיזור. אם הנשיכה ניתנה על ידי חיית בר (שועל, צבוע, דביבון) - יש להתייחס אליה כאל חולה בכלבת, ולתת טיפול מלא לאחר החשיפה. מקור נוסף לכלבת המחייב טיפול מונע לאחר נשיכה הם עטלפים. הטיפול המונע לאחר החשיפה כולל ניקוי יסודי של הפצע, ובחולים שלא חוסנו בעבר לכלבת - חיסון סביל ופעיל. החיסון הסביל מכיל נוגדנים, שמספקים הגנה מהירה למשך כ-3 שבועות, והוא ניתן במנה חד פעמית. התפתחות נוגדנים מתחילה 7-10 ימים לאחר קבלת החיסון הפעיל. את החיסונים יש לתת קרוב ככל האפשר למועד החשיפה. את מרבית החיסון הסביל יש להזריק לתוך הפצע ובאיזור הנשיכה. את השארית יש לתת אל תוך השריר. תופעות הלוואי כוללות כאב מקומי וחום נמוך. החיסון הפעיל מחולק ל- 5 מנות, כשאת הראשונה יש לתת קרוב ככל האפשר למועד החשיפה, ואת היתר 14,7,3 ו-28 ימים מאוחר יותר. החיסון ניתן בזריקה תוך- שרירית, במבוגרים - אל שריר הדלטואיד (בכתף) ובילדים - בחלק הקדמי של הירך. יש להימנע ממתן החיסון בעכוז. תופעות הלוואי של החיסון כוללות כאב במקום ההזרקה, אודם מקומי, נפיחות וגרד. עוד ניתן לקרוא באתר של משרד הבריאות: http://www.health.gov.il/pages/default.asp?...PageId=3492