אמי בת 77. בשנים האחרונות עולה אצלה שכיחות הופעתם של פרכוסים ואיבוד הכרה המאובחנים כאפילפסיה, למרות היעדר ממצא נוירולוגי תומך. בבדיקת MRI שהיא עברה לאחרונה נמצאו אפשרות למיקרואדנומה, ואטרופיה דיפוסית מוחית מתונה. לאחר משבר רגשי בשנה האחרונה חלה ירידה משמעותית בתפקוד הקוגנטיבי שלה והופיעה דמנציה. התרופות האפילפטיות, אפנוטין ודפלפט, אינן מונעות פרכוסים. מה צריך לעשות?

מאחר שלא פירטת לגבי אופי הפרכוסים והבירור שאמך עברה עד שהגיעו לאבחנה של אפילפסיה, אצא מנקודת הנחה שאמך אכן מפרכסת ושנמצאה עדות לכך גם ב-EEG, מכיוון שיש אבחנה מבדלת גם לכך: אובדן הכרה פשוט, אירועים מוחיים קצרים חולפים, גורמים פסיכוגניים, מחלות של האוזן הפנימית ועוד. השכיחות של מחלה פרכוסית הולכת ועולה עם הגיל. השכיחות הגבוהה ביותר של אפילפסיה היא בקבוצת הגיל מעל 65. אצל רוב האנשים שמפרכסים בגיל מבוגר ניתן למצוא עדות כלשהי לפגיעה ברקמת המוח: שבץ מוחי, דמנציה (בפני עצמה גורם סיכון לאפילפסיה), חבלת ראש, דימום מוחי, גידול מוחי. פרכוסים יכולים להיגרם גם על ידי הפרעות מטבוליות שונות הקשורות לאי-ספיקת כבד, אי-ספיקת כליות, הפרעות במלחים בדם, היפוגליקמיה. סיבה שכיחה נפוצה נוספת לפרכוסים היא תרופות, בעיקר בגיל מבוגר, בשל הכמות הגדולה של תרופות שרבים נוטלים בגיל כזה, ובשל שימוש ספציפי בתרופות עם השפעה על מערכת העצבים המרכזית (כדורי שינה, כדורים נגד דכאון וחרדה, כדורי הרגעה). ללא קשר לפרכוסים, בכל חולה הסובל מדמנציה עם החמרה כפי שאת מתארת כדאי לעשות בדיקות דם כלליות ולבדוק תפקודי בלוטת התריס ורמות ויטמין B12 וחומצה פולית. עם זאת, כדאי לזכור שדמנציה היא מחלה שמתקדמת באופן קבוע בכיוון אחד בלבד, לכן ייתכן שהשינויים שאת חווה עם אמך הם, לרוע המזל, המהלך הטבעי של מחלתה. אם התרופות שהיא מקבלת אינן מספיקות למניעת פרכוסים, כדאי לפנות לנוירולוג מומחה, עדיף לאחד שמתעסק באפילפסיה באופן קבוע, הן על מנת לאשש את האבחנה, והן על מנת לשנות את הטיפול התרופתי ולהפחית את האירועים. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד