לוסארטאן היא תרופה נגד לחץ דם בעלת מנגנון פעולה ייחודי, החוסמת

קולטנים לאנגיוטנסין 2. אנגיוטסין 2 הוא חומר בגופנו המעודד התכווצות כלי דם, וחסימת פעילותו מאפשרת לכלי הדם להתרחב. בניגוד לתרופות הוותיקות יותר ממשפחת מעכבי האנזים ACE, (האנזים אשר אחראי להפיכת אנגיוטנסין 1 לאנגיוטנסין 2), כגון: קאפטופריל, אנאלאפריל, ללוסארטאן שיעור תופעות לוואי נמוך יותר של שיעול, פריחה, ושינויים בחוש הטעם. השפעה נוגדת לחץ דם גבוהה יותר מושגת כאשר מוסיפים ללוסרטאן מינון נמוך של משתן. כמו-כן, לוסרטאן הראה יעילות בהפחתת הסיכון לתמותה ולאשפוז בשיעור ניכר יותר לעומת קאפטופריל בחולים בני 65 ומעלה עם אי ספיקת לב. המינון המקובל הוא: 50 מ"ג פעם ביום לטיפול ביתר לחץ דם, ו 12.5 מ"ג או 50 מ"ג פעם ביום לטיפול באי ספיקת לב. לפני תחילת הטיפול בלוסארטאן חשוב לדווח לרופא במקרים הבאים: מחלת כליות, מחלת כבד, חוסר איזון אלקטרוליטים בדם (לדוגמה, רמות גבוהות / נמוכות של אשלגן), שימוש בתחליפי מלח על בסיס אשלגן. תופעות לוואי אפשריות: שיעול, שלשול, עייפות, כאבי ראש, הפרעות בשינה, בחילה, כאבי בטן, אף סתום, כאבי שרירים. תופעות לוואי המחייבות דיווח מיידי לרופא (נדירות יותר): קשיי נשימה, התנפחות הפנים, השפתיים, הידיים והרגליים, פריחה, בלבול, כאבים בחזה, דפיקות לב מוגברות, ירידה בכמות השתן. תגובות עם תרופות אחרות: שימוש בלוסארטאן יחד עם מלחי אשלגן, משתנים משמרי אשלגן (אמילוריד, ספירונולאקטון) עלול להעלות רמות אשלגן בדם. לוסארטאן מגביר את ההשפעה של תרופות אחרות להורדת לחץ דם. תופעה זו לעיתים רצויה, אולם יש להתאים את המינונים. שימוש בנוגדי דלקת לא סטרואידים (נאפרוקסן, אינדומתאצין, פירוקסיקאם) עלול להפחית מההשפעה נוגדת לחץ הדם של לוסארטאן.