אמא שלי בת 83 ובסך הכל בריאה, ובעיקר עירנית וחדה מבחינה קוגניטיבית ברמה שהלוואי עלי בגילה. בזמן האחרון היא החליטה שהיא רואה ציפור בבית, היא אפילו הרגישה אותה מסתבכת בשיער שלה. אחי ואני הפכנו את הבית ואין שום ציפור ואני משוכנע לחלוטין שגם לא הייתה. עד לפני כחצי שנה,למשך תקופה של קרוב לשנה, היא ראתה בבית חרקים גדולים. היא יכלה לתאר אותם בפרוטרוט. במהלך אותה שנה ריססנו את הבית שלוש פעמים, כולל ריסוסים שאנשים לא יכולים לעמוד בהם, שלא לדבר על בעלי חיים. פירקנו והרכבנו מחדש את הארון בחדר השינה שלה מכיוון שהיא טענה שהם יוצאים מתחת הארון. בהתייעצות עם רופא המשפחה שלה הוא אמר שמדובר בתופעה ידועה בגיל הזה ויש תרופה שמונעת את הדמיונות האלה. היא לא הייתה מוכנה לשמוע על תרופה וטענה שאחי ואני חושבים שהיא משוגעת. הרופא ניסה להגניב לה את התרופה לתרופות אחרות שהיא לוקחת, אבל היא עלתה על זה ולא הסכימה אפילו לקבל ממנו את המרשם (כפי שאמרתי - היא עירנית וחדה בצורה בלתי רגילה לגילה). שאלותי הן: 1. האם אפשר לקבל הסבר על התופעה, במידה והיא ידועה? מהו הטיפול, תופעות לוואי וכו'? 2. מהן דרכי ההתמודדות במצב זה, בדגש על הטקטיקה שיש לנקוט מולה כשהיא רואה דברים כאלה. האם להגיד לה שמדובר בדמיונות או לשחק איתה את המשחק ולחפש ציפורים בבית וכדומה?

  אם הציפור או החרק, נקרא כך לתופעה, לא הופכת לאובססיה ולא מפריעה לה בסדר היום, הניחו לה ותעברו על זה. אולי היא מחפשת בצורה זו יותר תשומת לב, פתאום לא  הכל סובב סביבה כמו פעם והיא לאו דווקא עושה זאת במודע. אבל אם הסיפורים על ציפורים וחרקים הופכים לדבר יום יומי - יש לטפל בבעיה, אולי באמצעות שיחה קרובה עם רופא המשפחה, שיסביר שאיכות החיים תשתפר מבחינת התלונות שלה, מבלי לנסות להגניב לה תרופה. לתופעה קוראים הזיות (הלוצינאציות). בהצלחה ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומתמחה ברפואת ספורט