האם הרחבת ושט ע"י בלון מסוכנת, ומהם אחוזי ההצלחה באופן טיפול כזה ?

מטרות הטיפול בסטריקטורות (היצרויות צלקתיות) של הוושט הן הקלת קשיי הבליעה, ומניעת הישנות. מרבית הסטריקטורות השפירות בוושט נובעות מריפלוקס (זרימה חוזרת) ממושך מן הקיבה אל הוושט. הרחבת הוושט מתבצעת ב-2 דרכים: הרחבה מכאנית בעזרת מכשיר מיוחד (בוגי) או הרחבה בעזרת בלון. הצלחת הפעולה, ההקלה בסימפטומים והצורך בהרחבה נוספת בעתיד תלויות בגודלו של חלל הוושט בתום ההרחבה. לאחר ההרחבה יש להשתמש בתרופה מקבוצת ה- proton pump inhibitors, כמו לוסק, למשל. מחקרים מראים שמאז שהחל השימוש בתרופות מסוג זה - עלה באופן ניכר שיעור ההצלחה של הטיפול. כיום אחוז ההצלחה הוא 85%, כאשר הפעולה מתבצעת בידי רופא מנוסה. שיפור במכשור בעזרתו מתבצעת ההרחבה שיפר גם את בטיחותה. גם המודעות לסיבוכים האפשריים הגבירה את עירנות המטפלים, ומאפשרת זיהוי וטיפול מוקדם. עם זאת, הרחבת הוושט עשויה להוביל לסיבוכים גם בידי הרופא המנוסה ביותר. הסיבוך העיקרי הוא קרע של הוושט. שכיחות קרע בוושט תלויה בסיבה בעטיה נדרשת ההרחבה, בטכניקת ההרחבה, בציוד ובניסיונו של הרופא. סיבוך אפשרי נוסף הוא בקטרמיה - הימצאות חיידקים בדם. מצב זה מתרחש ב- 45% מן החולים העוברים את הרחבת הוושט, אך סיבוכים חמורים עקב כך - נדירים מאוד, ולכן אין צורך במתן אנטיביוטיקה מונעת לפני הפעולה. דימום עקב פעולת ההרחבה אפשרי, אך דימום מאסיבי נדיר. תוכלי לקרוא עוד על הפעולה כאן: http://www.gicare.com/pated/epdgs25.htm