אני סובל מ-OCD כבר מגיל 17. הייתי בטיפולים כמעט אצל כל הרופאים הידועים בארץ ואפילו בארצות הברית. נתנו טיפולים מכל מיני סוגים, בתרופות ואף בשילוב עם טיפולים התנהגותיים. הבעיה העיקרית היא הפרעות מחשבתיות שאיני יכול להיפטר מהן.

ראשית, אענה באופן כללי לגבי OCD. הפרעה טורדנית-כפייתית, OCD, היא בעיה כרונית, אולם מהלך המחלה (זאת אומרת, צורת ההתבטאות של ההפרעה לאורך זמן), וגם החומרה שלה, שונים מאוד בין אדם אחד לשני. אצל מקצת האנשים ממשיכה ההפרעה באופן כמעט רצוף במשך שנים, ואז מומלץ להמשיך עם טיפול תרופתי לכל החיים. כאשר ההפרעה היא כרונית, היא כוללת תקופות של החמרה האורכות כמה שבועות עד כמה חודשים, בדרך כלל בתקופות שיש בהן עלייה במתח בחיים (מסיבות של שינויי חיים נורמליים כגון גיוס לצבא, חתונה, עבודה חדשה וכדומה. הטיפול התרופתי המקובל כיום להפרעה טורדנית-כפייתית כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI, במינון שנע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון של פי 4-3 מכך (למשל, אם המינון של ציפרלקס לטיפול בדיכאון הוא 10 מ"ג ליום, אז לטיפול ב-OCD יידרש מינון של עד 40 מ"ג ליום). במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב- SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון קטן של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה. בנוסף, תכשירים נוגדי דיכאון מקבוצות אחרות (למשל תכשירים מקבוצת SNRI, או קבוצת הטריציקלים), נמצאו יעילים לטיפול ב- OCD. כדאי לנסות לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT, שבו, כפי שאני מבינה, כבר התנסית בעבר. ההמלצה כיום היא להמשיך בטיפול במינון קבוע למשך שנה-שנתיים לאחר ההגעה למצב אופטימלי עם הטיפול התרופתי. אם במהלך שנה שלמה אין החמרה, מתחילים לרדת בהדרגה במינון עד להפסקה של הטיפול. את הירידה במינון מבצעים בשיתוף פעולה עם פסיכיאטר, ובאופן איטי וזהיר, במשך מספר חודשים. לגבי השאלה הספציפית שלך על הפרעות מחשבתיות שלא מצליח להיפטר מהן, במצב כזה ניתן לנסות התערבות תרופתית כגון העלאה של מינון נוגדי הפסיכוזה. בנוסף, כדאי לשקול את האפשרות שבעזרת טיפול פסיכולוגי והדרכה מתאימה, תלמד לחיות עם המחשבות הטורדניות "בדו-קיום של שלום" מבלי לנסות לסלק אותן או להיפטר מהן, כפי שיש אנשים שחיים את חייהם עם הפרעה גופנית כלשהי (החל מקוצר ראיה וכלה באפילפסיה או בסוכרת) שלא ניתן לבטל אותה, אך ניתן לחיות חיים מלאים ומשמעותיים תוך השלמה עם קיום ההפרעה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית