השאלה שלי היא: מה זה מקוניום? אם הוא קיים בזמן הלידה, על מה זה מצביע? מה עושים אם יש מקוניום בזמן הלידה?

מקוניום הינו הצואה הראשונה של היילוד, צבעה ירוק כהה והיא דביקה . היא מורכבת משרידי תאים שנשרו לתוך המעיים במהלך החיים העובריים, ריר וצבעי מרה. ביילוד שנולד בזמן, המקוניום יוצא ב-24 השעות הראשונות לחיים. במצב נורמלי, העובר אינו מטיל צואה במהלך שהותו ברחם, והעברת הצואה (המקוניום) הראשונה הינה ביממה הראשונה לחיים. הסיבה לכך היא העובדה שאין שחרור של סוגר פי הטבעת ברחם, כך שאין הטלת צואה. לאחר הלידה קיים שחרור של הסוגר בפי הטבעת ומתרחשת העברת המקוניום. מצבים בהם מתפתחת מצוקה עוברית במהלך הלידה או במהלך ההריון כולו יכולים להוביל לשחרור הסוגר בפי הטבעת והעברת מקוניום טרם הלידה, כלומר למי השפיר (ואז בלידה רואים מי שפיר מקוניאליים). שכיחות כללית של מי שפיר מקוניאליים מגיעה בממוצע ל-10% מהלידות. מצב זה הוא כמובן פתולוגי ומסמן כי העובר סבל במהלך ההריון או בלידה. מרבית מקרי המצוקה העוברית מתרחשים סביב הלידה ובמהלכה. הסיבות למצוקה עוברית הן רבות מאד (פגיעה בתפקוד הרחם, השליה, חבל הטבור, יתר לחץ דם אימהי, עישון ושימוש בסמים ע"י האם) ומרביתן מובילות לפגיעה באספקת החמצן לעובר. במקרים רבים, למרות המצוקה העוברית, בשל עירנות הצוות המיילד ותפקודו המהיר, הלידה מתרחשת, ועל אף המצוקה העוברית לא נשאר נזק בלתי הפיך ליילוד. מאידך לצערנו ישנם מקרים בהם המצוקה העוברית מובילה לנזקים בלתי הפיכים, בד"כ להפרעות נוירולוגיות (הפרעות בהתפתחות המוטורית, הסנסורית, הקוגניטיבית). כאמור מי שפיר מקוניאליים הינם סימן בלבד למצוקה עוברית, אך אינם מעידים על סוג המצוקה ועל הנזק שנגרם, אם נגרם, ליילוד. סיבוך חשוב שיכול להתרחש כתוצאה ממי שפיר מקוניאליים (ללא קשר למצוקה העוברית שגרמה להם), הינו שאיפת המים המקוניאליים לריאות, סיבוך המתרחש ב 10% מהמקרים בהם קיימים מים מקוניאליים בלידה. שאיפת המים יכולה להתרחש גם בהיות העובר ברחם, אולם במרבית המקרים השאיפה מתרחשת לאחר הלידה. המקוניום מכיל חומרים רעילים מאד לרקמת הריאות ודרכי הנשימה ושאיפתם מובילה למחלה ריאתית קשה המתבטאת בחסימת דרכי האוויר הקטנות, דלקת כימית של רקמת הריאה (Chemical Pneumonitis) ולאחר מכן יכולה להתפתח דלקת ריאות זיהומית. במצב זה היילוד מפתח קוצר נשימה קשה ויצטרך טיפול במסגרת טיפול נמרץ יילודים. למניעת שאיפת המים המקוניאליים על הגינקולוג המיילד לבצע שאיבה (Suction) של כל ההפרשות הנמצאות על האף, הפה ותוך הפה של היילוד. כמו כן על רופא הילדים להסתכל על מיתרי הקול של היילוד ולבצע שאיבה גם משם ומקנה הנשימה שלו באם נראו מים מקוניאליים.