לוגותרפיה (Logotherapy)

בספרו "האדם מחפש משמעות", מתאר ויקטור פרנקל, מייסד הלוגותרפיה, מקרה בו טיפל ברופא קשיש שביקש ממנו לסייע לו לצאת מהדיכאון שסבל ממנו, עקב מותה של אשתו שנתיים קודם לכן. באחת מפגישותיהם שאל אותו פרנקל מה לדעתו היה קורה אילו הוא מת ראשון ואשתו היתה צריכה להאריך חיים אחריו. הרופא ענה לו, שזו היתה קרוב לוודאי מכה נוראית עבורה והיא היתה סובלת נורא. לכך השיב לו פרנקל: "רואה אתה דוקטור, סבל זה נמנע ממנה, ואתה הוא שמנעת ממנה סבל זה. אך עכשיו עליך לשלם על כך על-ידי שתוסיף לחיות ותתאבל עליה" (פרנקל, 1970, עמ' 136). הרופא לא אמר מאום אלא לחץ את ידו של פרנקל ויצא מן החדר, פרנקל ידע שבאמירתו הוא הצליח להעניק משמעות לסבלו של הרופא ובכך לסייע לו לשאת אותו.

הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל

ויקטור פרנקל, רופא וינאי יהודי, הינו ההוגה של הלוגותרפיה, הנחשבת ל"אסכולה הוינאית השלישית", אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר. הלוגותרפיה נולדה במידה רבה מתוך חוויותיו של פרנקל בשלוש השנים בהן שהה ושרד במחנות ההשמדה הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.

פרנקל האמין שהמניע העיקרי המכוון את חייו של אדם הוא הצורך למצוא משמעות לחייו. משמעות זו ניתנת לאיתור בשלוש דרכים עיקריות: באמצעות עשיית מעשה, בהתנסות בחוויה משמעותית של ערך (אמנותית, רוחנית או חוויה של אהבה) או במציאת משמעות לסבל.

פרנקל טען שכדי לחיות, זקוק האדם למשהו שעבורו כדאי לחיות וכי למשמעות יש ערך הישרדותי בעולם. לפיכך, הלוגותרפיה מבוססת על תהליך המכוון את המטופל לחפש אחר משמעות ולמצוא אותה. תפקידו של הלוגותרפיסט הוא להרחיב את שדה הראייה של המטופל, עד שיכיר את הטווח המלא של הערכים שלו והמשמעויות שלהם. טענתו של פרנקל כנגד הפסיכואנליזה היתה שהתיאוריה והטכניקה הטיפולית העומדות בבסיסה הופכות כל קונפליקט לנוירוטי, וכל סבל לפתולוגי. לעומת זאת פרנקל טען, שלעיתים, מידה מסוימת של קונפליקט היא דווקא תקינה ובריאה. זאת ועוד, סבל אינו בהכרח סימפטום של נוירוזה, אלא יכול להיות אפילו הישג אנושי, במידה והאדם מוצא בו משמעות (כפי שראינו בדוגמא על הרופא). פרנקל העביר ביקורת גם על פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו. לפי מאסלו על מנת שאדם יוכל לעסוק במשימה של מציאת תכלית ומשמעות בחיים, עליו לספק קודם כל את צרכיו הבסיסיים כגון שתייה, אכילה, תחושה של ביטחון והרגשה של שייכות. לעומת זאת פרנקל טוען כי מה שאנחנו נוטים לראות כצורך, ניתן להבין גם כמשמעות. למשל, בריאות תהיה משאת הנפש הנעלה ביותר עבור האדם החולה, בעוד שעבור אנשים בריאים היא עשויה להיראות כדבר מובן מאליו. פרנקל הוסיף שהן המצוקה והן השפע מובילים את האדם לחפש אחר משמעות, ועל כן הצורך במשמעות הינו בלתי תלוי בצרכים אחרים.

הלוגותרפיה היא יותר תפיסת עולם פילוסופית ורוחנית מאשר תיאוריה פסיכולוגית או טכניקה טיפולית. לפיכך, פרנקל לא הגדיר טכניקה ברורה עבור הלוגותרפיסט, אם כי הוא לא פסל שימוש באסוציאציות חופשיות או בניתוח חלומות, כפי שנעשה בפסיכואנליזה. לשם טיפול בחרדות ובנוירוזות ספציפיות יעץ פרנקל להשתמש בשיטה המכונה כוונה פרדוקסלית. בשיטה זו, מכוון המטפל את המטופל לעשות בדיוק את מה שהוא הכי חושש ממנו. למשל, מטופל שחרד מהסמקה בנוכחות קהל רב, יונחה בידי המטפל לעשות הכל כדי כן להסמיק. פרנקל טען שטיפול מעין זה מוציא את "הרוח ממפרשי החרדה", ועשוי לפתור בבת אחת פוביות שמטופלים נושאים עימם משך שנים רבות.