שיקום גריאטרי (Geriatric rehabilitation)

שיקום גריאטרי הוא אחד מתחומי העיסוק החשובים בגריאטריה ובשיקום כללי. מדובר בגישה כוללנית של אבחון, הערכה והתערבות טיפולית, במטרה לשחזר את יכולת התפקוד שנפגעה או לשפרה.
מדובר בעיקר בשיקום לאחר אירוע במוח, שבר צוואר ירך או מחלה אחרת שהביאה להחמרה במצבו הרפואי והתפקודי של הקשיש.

שיקום הקשיש שונה משיקום צעירים בעיקר בשל אוסף המחלות המאפיין את האוכלוסייה המבוגרת, ואשר יוצר מצב של מורכבות רפואית ותפקודית המקשה על תהליך השיקום. הקשיש הנזקק לשיקום לוקה לא רק במישלב מחלות אלא גם בהפרעות נלוות, כגון הפרעה בניידות, חוסר יציבות, ירידה ביכולת האינטלקטואלית, הפרעה בשליטה על סוגרים, במצב תזונתי לקוי ועוד. לאלה מתווספים תכופות גם בעיות של מצוקה כלכלית, בדידות וייאוש קיומי. מדובר לכן על מודל ביו-פסיכו-סוציאלי המחייב התייחסות והתערבות של מספר בעלי מקצוע מתחומי התמחות שונים (רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים קליניים, עובדי רווחה ועוד).

ליקוי (Impairment) באיבר מסוים יכול לגרום להגבלת תפקוד (Disability) ואף לנכות (Handicap). חלק מתהליכים אלה עשויים להתגלות כהפיכים: לדוגמה, פגיעת מחלת הסוכרת בעין יכולה לגרום להגבלה ראייה, ואולם טיפול מתאים יכול להחזיר את מצב הראייה לקדמותו. הגבלה קשה בראייה אשר אינה מטופלת, עלולה לגרום לעיוורון ולנכות. הגדרת הבעיה על פי גישה זו חשובה, בהיותה המפתח לטיפול התואם.
הערכת פוטנציאל שיקומי של הקשיש חשובה ביותר לצורך בניית תוכנית טיפול שתביא למיצוי הפוטנציאל הקיים, אם כי לא נדיר למצוא פער משמעותי בין פוטנציאל השיקום והתוצאה השיקומית בפועל. מטרת השיקום היא לצמצם פער זה למינימום.

מושגי בסיס בשיקום הקשיש כוללים פעילות ברמות שונות: פעילות יומיומית אישית (Basic Activity of Daily Living - BADL) הכוללת פעולות שגרתיות כמו להתלבש, להתרחץ, להיכנס לשירותים ולאכול. פעילות יומיומית מורחבת (Instrumental Activity of Daily Living - IADL) כוללת פעילויות יומיומיות מעבר לבסיסיות, כמו להוציא דואר מהתיבה, לנקות, לבשל וכד'. תפקוד חשוב אחר הוא יכולת הניידות (Functional Movement Activities - FMA) המתייחסת לאפשרות לבצע מעברים (משכיבה לעמידה ולהליכה, ולהיפך).

קיימים כלי הערכה תקפים ואמינים (FIM, Barthel, Rankin, Katz) להערכת מוגבלות תפקודית. חלק מהם כולל בתוכו גם הערכה קוגניטיבית וחברתית, והאחרים הם תבחינים ייחודיים להערכת מדדים בעלי השפעה מכרעת על האפשרות להשתקם כמו קוגניציה, דיכאון ואיכות חיים. במהלך השיקום מוערכים המטופלים בעיקר באמצעות סולמות הערכה תפקודיים אשר מודדים התקדמות בביצוע על פי זמן. שיפור בפרק זמן קצר יותר מצביע על שיקום יעיל.

תהליכי שיקום הקשיש יכולים להימשך בין מספר שבועות ("שיקום קצר") לבין מספר חודשים ("שיקום ארוך"). המסלול המתאים נקבע לפי הפוטנציאל שמציג המטופל, מותנה בהשתתפות המבטח הרפואי. ככלל, הקופות המבטחות בישראל מחויבות במימון השיקום של קשישים שלקו באירוע במוח, בשברי צוואר ירך ובירידה תפקודית משמעותית בעקבות מחלה חדה אחרת, בהתאם לנסיבות, ולפרק זמן שאינו עולה על שלושה חודשים. שיקום זה יכול להתבצע במסגרת אשפוז או בתוך הקהילה. קיימים דיווחים סותרים על תוצאות השיקום בשתי מסגרות אלה, הן לגבי אירועים במוח והן לגבי שברי צוואר ירך. בדרך כלל נשמר השיקום באשפוז למקרים המשלבים מצב רפואי הדורש מעקב צמוד במהלך האשפוז, כמו גם מצב חברתי-כלכלי קשה.