החלפת מפרק הירך (Hip replacement surgery)

החלפת מפרק הירך היא ניתוח שנעשה לאנשים הסובלים מנזק חמור בירך. במהלך ניתוח להחלפת מפרק הירך מסירים את הסחוס והעצם הפגומים ממפרק הירך, ומחליפים אותם בחלקים חדשים מלאכותיים. הסיבה השכיחה ביותר לנזק היא דלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס), אשר גורמת לכאב, לנפיחות ולהפחתת התנועה במפרקים, ובעצם מפריעה ומגבילה את הפעילות היומיומית. אם טיפולים אחרים כגון טיפול אצל פיזיותרפיסט, תרופות נגד כאבים ופעילות גופנית לא עזרו, ניתוח להחלפת מפרק הירך עשוי להיות אופציה. החלפת מפרק ירך יכולה להקל על הכאב, לעזור למפרק הירך לעבוד טוב יותר, ולשפר את ההליכה ותנועות אחרות[1].

נכון לשנת 2015 כ-7 מיליון אמריקאים חיים עם החלפת מפרק ירך (או ברך), וברוב המקרים הם ניידים, למרות שהם עדיין סובלים מדלקת פרקים מתקדמת. מספרים אלו מדגישים את ההשפעה המשמעותית על בריאות הציבור של ניתוחים להחלפת מפרק הירך[2].

ניתוח להחלפת מפרק הירך נחשב לניתוח מוצלח ברפואה כולה. מאז תחילת שנות ה-60, השיפורים בטכניקות ובטכנולוגיה כירורגית להחלפת מפרקים, הגדילו מאוד את היעילות של הניתוח ולמעלה מ-450,000 החלפות מפרק הירך מבוצעות מדי שנה בארצות הברית[3].

מתי מתבצע

להלן מצבים שעלולים לפגוע במפרק הירך ומצריכים את החלפתה[4]:

1. דלקת מפרקים ניוונית – דלקת מפרקים זו, המכונה גם אוסטיאוארתריטיס, פוגעת בסחוס המכסה את קצוות העצמות ומסייע למפרקים לנוע בצורה חלקה.
2. דלקת מפרקים שגרונית – דלקת מפרקים זו, הנגרמת בגלל פעילות יתר של המערכת החיסונית, עלולה לשחוק את הסחוס ולעתים את העצם, וכתוצאה מכך נוצרים עיוותים ופגמים במפרקים.
3. אוסטאונקרוזיס (נמק העצם) – מצב בו לא מסופק מספיק דם לחלק הכדורי של מפרק הירך, והעצם עלולה להתמוטט ולהתעוות.

ירך שנפגעה מדלקת פרקים, משבר או ממצבים אחרים, עלולה להפוך פעילויות שגרתיות כגון הליכה או ישיבה או קימה מהכיסא, לכואבות וקשות לביצוע. הירך עלולה להיות נוקשה ולהסב אי נוחות גם בזמן מנוחה. ייתכן שאפילו לנעול את הנעליים או לגרוב גרביים תהפוך למשימה קשה[3].

במידה וטיפול פיזיותרפיה, נטילת תרופות, שינויים בפעילויות היומיומיות ושימוש בתומכי הליכה אינם עוזרים במידה מספקת לתסמינים, ניתן לשקול ניתוח להחלפת מפרק הירך. ניתוח להחלפת מפרק הירך הוא הליך בטוח יחסית ויעיל שיכול להקל על הכאב, להגביר את התנועה ולעזור לך לחזור ליהנות מפעילויות יומיומיות רגילות[3].

shutterstock

הכנות לניתוח

במהלך הערכה טרום ניתוחית עם רופא/ה מומחה לאורתופדיה תיבחן ההיסטוריה הרפואית שלך. יש להגיע עם צילום רנטגן וכל בדיקה רפואית נוספת רלוונטית, וכן תיערך בדיקה גופנית של הירך – בדיקה של טווח התנועה במפרק וחוזק השרירים שמסביב[4].

במידה והוחלט כי ניתוח להחלפת מפרק ירך הוא השיטה הטובה ביותר להקל על הכאב ולשפר את הניידות שלך, יוסבר לך על הסיכונים והסיבוכים הפוטנציאליים של הניתוח, כולל אלו הקשורים לניתוח עצמו וכאלה שיכולים להתרחש לאורך זמן לאחר הניתוח. אל תהססו לשאול את הרופא/ה שאלות. ככל שיודעים יותר, כך ניתן לנהל טוב יותר את השינויים הכרוכים בניתוח[5].

יש לברר מאילו תרופות להימנע או להמשיך לקחת בשבוע שלפני הניתוח. מכיוון ששימוש בטבק עלול להפריע לריפוי, מומלץ להפסיק לעשן לפחות חודש לפני הניתוח ולפחות חודשיים לאחר הניתוח[4]. בנוסף, ייתכן כי יהיה צורך במספר בדיקות מקדימות כגון בדיקות דם, בדיקות שתן, צילום חזה ובדיקת אק"ג. יש להימנע מטיפולי שיניים לפני הניתוח, כולל ניקוי שיניים, שכן קיימת סכנה לזיהום בעקבות ניתוח להחלפת מפרק ירך עקב חיידקים החודרים לזרם הדם במהלך טיפולי שיניים[3].

כמו כן, מומלץ לערוך מראש שינויים שיקלו על הניידות במהלך ההתאוששות בבית, למשל להכין כיסא עם כרית מושב, המאפשר לברכיים להישאר נמוכות מהמותניים, לגב להיות יציב ועם מסעד לידיים; מושב לרחצה; ספוג עם ידית ארוכה; מקל עם תופסן שיאפשר לתפוס חפצים ללא כיפוף יתר של הירכיים; הסרת שטיחים וחוטי חשמל רופפים על הרצפה ועוד[3].

גורם חשוב בהחלטה האם לעבור ניתוח החלפת מפרק הירך הוא ההבנה מה ההליך יכול לעשות ומה לא. בקרב מרבית האנשים שעוברים ניתוח להחלפת מפרק הירך, חלה הפחתה דרמטית בכאבים ושיפור משמעותי ביכולת לבצע פעילויות שכיחות ביומיום[5].

בזמן הניתוח

ניתוח להחלפת מפרק הירך נמשך בדרך כלל בין שעה לשעתיים. במקרים מסוימים לאחר ההתאוששות ניתן ללכת הביתה, במקרים אחרים יש להישאר לאשפוז בבית החולים[3].

הניתוח כרוך בהרדמה כללית, אך במקרים מסוימים ניתן לבצע את הניתוח בהרדמה אזורית - הרדמה של עמוד השדרה, הרדמה אפידורלית, הגורמת לחסימה עצבית של אזור הניתוח בלבד (מהמותניים ומטה). צוות ההרדמה יקבע את סוג ההרדמה המתאים ביותר[3].

במהלך הניתוח יבוצע חתך במפרק הירך - מיקום החתך תלוי בגישה הניתוחית (בגישה קדמית, אחורית או צידית)[5]. תחילה יוסרו הסחוס והעצם הפגועים. לאחר מכן יושתלו במקומם שתלים, שתפקידם לשחזר את תפקודו התקין של הירך. השתלים מורכבים משני מרכיבים בסיסיים: ראש מפרק הירך (כדור), ושקע מפרק הירך. השתלים עשויים מתכת, פלסטיק או קרמיקה, וההחלטה על בחירת סוג החומר תלויה בפרמטרים פיזיולוגים שונים, למשל במצב האיכות והחוזק של עצמות המטופל/ת[3].

לאחר הכנסת השתלים, יעשה חיבור של המפרק המלאכותי לעצמות – לעיתים בעזרת דבק כירורגי אשר מחבר את המפרק המלאכותי אל העצם הקיימת. מפרקים אשר אינם מודבקים מחוברים על ידי ציפוי נקבובי שהעצמות צומחות לתוכו ומתאחדות עם המפרק המלאכותי.

לאחר סגירת המקום הרגל תוזז ותכופף כדי לוודא שהיא פועלת בצורה תקינה[5].

זיהומים נוטים להתפשט אל עבר מקומות אחרים בגוף, כגון מאזור הפה אל עבר המפרק המלאכותי ולגרום לסיבוכים חמורים, ולכן ייתכן שמטופלים עם גורמי סיכון מסוימים יצטרכו ליטול אנטיביוטיקה לפני הניתוח וגם לאחריו, על מנת לצמצם את הסיכון להתפתחות דלקת[3].

אחרי הניתוח

לעתים קרובות מומלץ ליטול משככי כאבים כדי להקל על כאבים לאחר הניתוח. הכאב צפוי להשתפר בתוך מספר ימים מהניתוח[3].

יש הימנע מהרטבת פצע החתך עד שהוא אטום ומיובש היטב, וניתן להמשיך לחבוש את הפצע כדי למנוע גירוי מבגדים[3].

ייתכן ויומלץ להשתמש במעין תחבושות אלסטיות מיוחדות שיוצרות לחץ על הרגליים התחתונות כדי להפחית את הסיכוי להיווצרות קרישי דם. במקרים אחרים, ייתכן ויומלץ להשתמש בתרופות לדילול דם, תלוי בכמות הפעילות היומית של המטופל/ת ובסיכון לקרישי דם[4].

אי נוחות מסוימת בפעילות צפויה להיות מורגשת במשך מספר שבועות, אך במרבית המקרים ניתן לחדש את רוב הפעילויות הקלות השגרתיות בתוך 3 עד 6 שבועות לאחר הניתוח כגון הליכה איטית, תחילה בבית ולאחר מכן בחוץ, כמו גם ישיבה, עמידה ועלייה במדרגות[3].

מומלץ לבצע תרגילים ספציפיים מספר פעמים ביום, כדי להחזיר את התנועה ולחזק את הירך. בשבועות הראשונים מומלץ להתייעץ עם פיזיותרפיסט או פיזיותרפיסטית[3].

פעילות מוגזמת או עודף משקל עלולים להאיץ את הבלאי של החלקים המלאכותיים ולגרום להחלפת הירך להתרופף ולהפוך לכאב. לכן, במרבית המקרים נהוג לא להמליץ על פעילויות שעלולות לסכן את המפרק כגון ריצה וקפיצה. פעילויות מתאימות יותר לאחר החלפת מפרק הירך הן הליכה, שחייה, טיולים רגליים ורכיבה על אופניים. עם שינוי אורח החיים והתאמת הפעילות, החלפת מפרק הירך יכולה להיות יעילה במשך שנים רבות[5].

כ-6 עד 12 שבועות לאחר הניתוח, מומלץ להגיע לביקורת כדי לוודא שמפרק הירך מתרפא כראוי. אם ההתאוששות מתקדמת היטב, במרבית המקרים ניתן לחזור למידה מסוימת של פעילות רגילה עד למועד זה, אך התאוששות נוספת תתרחש לרוב עד 12 חודשים ממועד הניתוח[4].

סיכונים

כמו בכל ניתוח, גם החלפת מפרק ירך מגיעה עם כמה סיכונים וסיבוכים פוטנציאלים במהלך הניתוח ולאחריו כגון דימום, זיהום, קרישי דם, אי התאמה באורך הרגל, פגיעה בעצבים הסמוכים לניתוח, המשך כאב ונוקשות במקום, היחלשות או שחיקה של השתל, אי הקלה בכאבי המפרקים (עשוי להיות זמני). במקרים נדירים ייתכן תסחיף שומן שעלול להעלות את הסיכון להתקף לב או לשבץ[5].

במידה ומופיע אחד מהתסמינים הבאים, יש לפנות באופן מידי לעזרה רפואית: חום, אדמומיות או נפיחות באזור החתך, כאב מוגבר באזור החתך שאינו חולף גם ימים לאחר הניתוח, כאבים ברגל התחתונה (לא ליד החתך), נפיחות ברגל התחתונה[5].  

תוצאות הניתוח

לאחר החלפת מפרק הירך והתאוששות מן הניתוח רוב המטופלים צפויים להרגיש שיפור בכאב ויכולת להגדיל את טווח התנועה שחוו לפני הניתוח3. לצד זאת, חשוב לדעת שסביר להניח שלא ניתן יהיה לחזור לתפקוד מלא, כמו לפני שהירך החלה להינזק[4].

ישנם דברים רבים שניתן לעשות כדי להגן על הירך ולהאריך את חיי השתל ובהם השתתפות באימונים בעצימות נמוכה שיעזרו לשמור על כוח וניידות של הירך; הימנעות ככל הניתן מפעילויות שמגדילות את הסיכון לנפילות ופציעות. שבירת עצם ברגל עלולה להוביל לניתוח נוסף; והגעה לבדיקות מעקב שגרתיות וצילומי רנטגן, גם אם נדמה שהניתוח עבר בהצלחה[3].