מאבל לשמחה: מיום הזיכרון לחגיגות העצמאות

מידי שנה אנו נדרשים לבצע מעבר בלתי אפשרי מעצב ושכול לשמחה וניצחון. מעבר זה אינו פשוט כלל, בייחוד עבור אלה שאיבדו את יקיריהם והצטרפו בעל כורחם למשפחת השכול. אילו מנגנונים מאפשרים זאת

כתבה פרסומית כתבת חסות


תאריך עדכון: 30/04/2017
מדי שנה, ביום הזיכרון, אנו נדרשים לעבור בקיצוניות מעצב, אובדן ושכול, לחגיגה, תחושת ניצחון והנאה. למתבונן מהצד, המעבר בין שני מצבים קיצוניים אלה נשמע כמעט בלתי אפשרי, אך בפועל אנו משתמשים במנגנונים שונים המאפשרים לנו לבצע מעבר זה.

"בשנים הראשונות זה היה בלתי אפשרי. אני זוכרת שכעסנו: מה פתאום לעבור מעצב על אובדן היקר מכל, לשמחה ולחגיגות? אבל עם השנים זה נעשה פשוט יותר. עם הזמן לומדים להבין שהגעגועים, העצב והחסר נמצאים שם כל הזמן, עם ובלי יום הזיכרון. אני חושבת שהבנתי את זה באמת כשהילדים שלי היו קטנים ורצו לצאת עם כולם, לראות זיקוקים והופעות. לשמוח. בהתחלה הרגשתי שזה גדול עלי, ביקשתי מבעלי שילכו בלעדי, אבל הילדים תמיד הצטערו. השנים עשו את שלהן והחיים ניצחו. לומדים לעשות את המעבר הזה".



כך מתארת רינה, אחות שכולה אשר איבדה את אחיה במלחמת יום הכיפורים, את המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות. 



מדי שנה, ביום הזיכרון, אנו נדרשים לעבור בקיצוניות מעצב, אובדן ושכול, לחגיגה, תחושת ניצחון והנאה. למתבונן מהצד, המעבר בין שני מצבים קיצוניים אלה נשמע כמעט בלתי אפשרי, אך בפועל אנו משתמשים במנגנונים שונים המאפשרים לנו לבצע מעבר זה.



אחת הפונקציות הנפשיות המשרתות אותנו במצבים בהם אנו נחשפים לרגשות, אירועים וחוויות קשות היא יכולתנו להתנתק במידה כזו או אחרת מהחוויה. כך, לדוגמא, אנו עשויים לשקוע בשינה עמוקה דווקא ברגעים של מצוקה וסערה נפשית, או לשכוח אינפורמציה מאיימת מדי אליה נחשפנו. 



כאשר רמת הנתק סבירה, הרגשות והאינפורמציה יישארו נגישים למודעות, אך יגיעו אליה באופן הדרגתי שיאפשר 'עיכול' איטי ומותאם של החוויה. במקרים בהם רמת הנתק גבוהה במיוחד, רגשות ואירועים יהפכו בלתי נגישים למודעות, באופן שיפגע ביכולתנו להתמודד עם המציאות (למשל, שכחה של אירועים שלמים בחיינו או נתק מוחלט מרגשות מסוימים שהרגשנו). 




המעבר מיום הזיכרון לחגיגות יום העצמאות דורש מאתנו להפעיל יכולות ניתוק מסוימות: אנו נדרשים 'לשים בצד' רגשות של צער, כאב וחרדה אשר ליוו את יום הזיכרון ולהתפנות לתחושות ומצב רוח שונים לגמרי. רוב האנשים אינם חווים ביום הזיכרון צער מציף ומטלטל ועל כן הם מסוגלים להתנתק מהרגשות שליוו אותו ולהמשיך הלאה, לרגשות אחרים. 



באופן לא מפתיע, ככל שאירועי יום הזיכרון נוגעים בנו באופן אישי יותר, כך קשה לנו יותר לצלוח את המעבר ליום העצמאות. עבור משפחות שכולות רבות, יום הזיכרון הוא יום של התייחדות ומתן מקום לכאב האובדן. העוצמות הרגשיות הנלוות ליום זה אינן מאפשרות למנגנוני הניתוק מהאבל הפועלים ביום יום לפנות את מקומם לשמחה. 



מעבר ליכולתנו להפעיל מנגנונים של נתק, גורם נוסף המאפשר לנו לעבור מאבל לשמחה הוא תחושת המשמעות. על אף שאבל על בן משפחה שנפל אינו בר נחמה, משפחות רבות מתנחמות במידה מסוימת בידיעה שיקירן לא נפל לשווא. החיבור בין יום הזיכרון לחגיגות קיומה של מדינת ישראל מדגיש את טעמו ומשמעותו של האובדן והידיעה כי האובדן הנורא הוא שאפשר, במובן מסוים, את היכולת לחגוג, יש בה מן הנחמה. 



אנשים רבים אף חווים את המעבר הקיצוני בין שכול לחג כמעבר המסמל באופן עמוק את חייה ומהותה של מדינת ישראל: חיים סוערים המצריכים מעברים חדים בין שלווה לאימה ובין שכול לחיים.



הצטרפו לאינדקס הרופאים!