טיפול תרופתי (Medicine Therapy)

טיפולים תרופתיים לבעיות נפשיות התקיימו כבר בתרבויות עתיקות, ובימינו אנו עדיין משתמשים שבטים במדינות מתפתחות בצמחים וחומרי מרפא בכדי לטפל בהן. בעולם המערבי, בזכות התפתחותו המהירה של המחקר הרפואי מתאפשרת כיום הבנה מקיפה ומעמיקה יותר של המנגנונים והתהליכים המוחיים והביוכימיים המייצרים הפרעות נפשיות. במקביל להתפתחות המחקר, הולכת וגדלה גם היכולת לייצור תרופות יעילות המייצרות פחות ופחות תופעות לוואי.

מהו טיפול תרופתי?

הטיפול התרופתי מתבסס על ההבנה שמקורם של ליקויים והפרעות נפשיות הוא בחוסר איזון כימי במוח, והתקדמות הידע הרפואי על האבנורמאליות והנורמאליות של התפקודים המוחיים, מביאה לכך שהטיפול התרופתי משתפר והופך לאפקטיבי יותר.

ישנם מספר גורמים המשפיעים על יעילות הטיפול התרופתי, ופעמים רבות להפרעה מסוימת קיימות מספר תרופות פוטנציאליות. חובה להקפיד על מתן מינון מתאים למשך זמן יעיל, משום שחשיפה לא מתאימה אינה אפקטיבית ועלולה לגרום נזק. יש לשים לב גם לתופעות הלוואי המופיעות ולטפל בהן במהירות. השימוש בתרופות יכול לגרום לשיפור סימפטומטי משמעותי, אך ברוב המקרים הוא יעיל יותר בשילוב עם שיטות טיפול אחרות כגון טיפול פסיכותרפי דינמי או טיפול התנהגותי.

תהליך בחירת התרופה הפסיכיאטרית

טיפול תרופתי ניתן ברוב המקרים על ידי רופא-פסיכיאטר, אך ישנן תרופות לטיפול נפשי הניתנות גם על ידי רופאי משפחה (לדוגמא תרופות הרגעה ותרופות נוגדות חרדה). פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, על אף שהוכשרו בתחום הטיפול הנפשי, אינם מורשים לרשום תרופות אך הם יכולים להפנות את מטופליהם לקבלת ייעוץ פסיכיאטרי. בזמן ההחלטה על מתן תרופה פסיכיאטרית נקבעת בדרך כלל גם תכנית מעקב, כולל ביקורים בתדירות קבועה למטרת ליווי ומעקב אחר השפעותיה הנפשיות והגופניות של התרופה.

התרופה עצמה נבחרת לפי קריטריונים כמו ההשפעה שלה על הפעילות הביולוגית של הגוף, מידת הסיכון לפיתוח סבילות כלפי התרופה, עקומת מינון-השפעה של התרופה (עקומה המראה את פוטנציאל האפקטיביות שלה במינונים מסוימים), הרצפטור במוח עליו עובדת התרופה ותופעות הלוואי.

מעבר לתכונות התרופה עצמה נלקחת בחשבון גם ההיסטוריה של המטופל, התוכנית הטיפולית, המצב הקליני הנוכחי של המטופל, משך הטיפול, מטרת הטיפול, היכולת הקיימת להתמודדות עם תופעות הלוואי העלולות להופיע והאופציות החלופיות.

נוסף על בחירת התרופה המתאימה ביותר, נלקח בחשבון גם היחס של המטופל ומשפחתו כלפי הטיפול, שלעיתים עלול לחבל בו. ישנם חולים שיראו בטיפול עלבון, וישנם כאלו שיראו בו משהו שגרתי, משום כך יש להסביר למטופלים ומשפחותיהם את השיקולים שהובילו לבחירת סוג הטיפול, ואת היתרונות והחסרונות שלו. אחד הגורמים המרכזיים המפריעים לשימוש הנרחב בתרופות הוא חוסר ההיענות הקיים לעיתים מצד המטופלים, שעשוי לנבוע מגורמים שונים כמו: חשש מתופעות הלוואי, הזמן שעובר בין תחילת לקיחת התרופה ועד שחשים את השפעתה, קשר לקוי עם המטפל, ריבוי תרופות או אידיאולוגיה נגד תרופות. מסיבה זו יש למקד את הטיפול במטרה ברורה ולשאוף לתת את המינון הקטן ביותר האפשרי. השפעתן של רוב התרופות היא הדרגתית ויש להתאזר בסבלנות. אין להשתמש בתרופות לפני שהמטפל מצליח לאבחן במדויק את הבעיה.

כל תרופה המגיעה למוח עשויה להשפיע בדרך כלשהי על ההתנהגות. תרופה פסיכו- טרופית מוגדרת ככזאת רק אם יש לשימוש בה מטרה טיפולית ספציפית המשתייכת לתחום ההפרעות הפסיכיאטריות המקובלות. ישנן חמש קבוצות עיקריות:

• תרופות אנטי חרדתיות, כאשר הפופולאריות ביותר הן התרופות המשתייכות למשפחת הבנזודיאזפינים.
• תרופות נוגדות פסיכוזה, כאשר הנפוץ ביותר הוא כלורפרומזין.
• תרופות אנטי דיכאוניות, לדוגמא תרופות השייכות לקבוצת הטריציקלים.
• תרופות מייצבות מצב רוח, לדוגמא ליתיום שלו השפעה אנטי מאנית.
• תכשירים מעוררים, כמו ריטלין המשמש לטיפול בבעיות קשב וריכוז.

הפרעות שנוהגים לטפל בהן בטיפול תרופתי הן: סכיזופרניה, דיכאון, הפרעה ביפולרית, הפרעת פאניקה, OCD, הפרעות אכילה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעות קשב וריכוז ועוד.