מחלת הכלבת הינה זיהום נגיפי חמור שנישא ברוק של בעלי חיים. כלבת עלולה להיות מועברת לאנשים על-ידי נשיכה או שריטה. מדי שנה מתגלים בארץ כמה עשרות בעלי חיים חולי כלבת. מאז 1996 נפטרו ארבעה אנשים בארץ ממחלת הכלבת. ארבעתם לא קיבלו טיפול מונע למחלה לאחר שננשכו על-ידי בעל חיים נגוע. ברחבי העולם מתים מדי שנה בין 40,000 ל-70,000 בני אדם ממחלת הכלבת.
חיה נגועה בכלבת עשויה להתנהג בדרכים מוזרות. הימנעו ממגע עם חיות שמתנהגות בצורה יוצאת דופן:
היעדר רתיעה טבעית מבני אדם
תקיפה ללא התגרות מוקדמת
הזלת ריר או הפרשת קצף מן הפה
שיטוט בשעות היום שאינו אופייני לחיה לילית
הנשאים העיקריים של כלבת הם חיות מחמד - כלבים וחתולים; חיות משק - בקר צאן וסוסים; חיות בר - שועלים, תנים וזאבים. משרד הבריאות מפרסם מעת לעת אזהרות לגבי אזורים בארץ בהם נתגלו בעלי חיים חולי כלבת. אפשר להתעדכן באתר האינטרנט של המכון הווטרינרי בבית דגן.
על-פי חוק יש לחסן את כל הכלבים - החל מגיל שלושה חודשים - אחת לשנה כנגד מחלת הכלבת. מומלץ לחסן גם חתולים וחמוסים פעם בשנה. הדבר המשמעותי ביותר שאתם יכולים לעשות כדי למנוע את מחלת הכלבת הוא לחסן את החתולים והכלבים שלכם.
בכל מקרה של נשיכה יש לפנות לבדיקה רפואית בלשכת הבריאות הממשלתית הקרובה. חשוב ביותר לנסות ולזהות את בעל החיים הנושך. כדאי לרשום את כל סימני הזיהוי של בעל החיים ואת הפרטים האישיים של בעליו.
רופאי לשכת הבריאות יחליטו על הצורך בטיפול מונע:
חיסון סביל או פעיל נגד מחלת הכלבת
חיסון או זריקת דחף לטטנוס (חשוב לדעת מתי ניתנה הזריקה האחרונה)
טיפול באנטיביוטיקה.
במידה והנשיכה היתה על-ידי בעל חיים שיש לו בעלים, יחליטו רופאי לשכת הבריאות או השירות הווטרינרי על הצורך בהסגרת הכלב או החתול. בעל החיים יועבר להסגר של 10 ימים על-פי חוק, כדי לוודא שאינו נגוע בכלבת ולאחר מכן יוחזר לבעליו. אם החיה מפתחת כלבת בתקופת ההסתכלות, הננשך חייב לקבל טיפול מיידי.
כלב משוטט או חיית בר שנשכו יומתו ויועברו למכון הפתולוגי בבית דגן לצורך נתיחה לשלילת כלבת. יש להודיע למחלקה הווטרינרית ברשות המקומית על כלבים משוטטים או חיות בר כגון שועלים או תנים בתחום היישוב.
הלוע של בעלי החיים הוא כלי קיבול לחיידקים רבים. לפיכך, על-פי אופי הנשיכה יחליטו הרופאים לא פעם על טיפול אנטיביוטי מונע עוד לפני שמופיעים סימני הזיהום בפצע.
הסיכוי הסטטיסטי לכך שפצע מנשיכת כלב יזדהם מחיידקי הלוע עומד על 20%, ואילו פצע מנשיכת חתול צפוי להזדהם ב-80% מהמקרים. לכן כשחתול הוא הנושך, חשוב במיוחד לקבל טיפול אנטיביוטי מונע.
טיפול ביתי
טפלו בנשיכות בעלי חיים כפי שהייתם מטפלים בפציעות קלות אחרות. חשוב מאוד לשטוף את הפצע במים וסבון, גם משום שפיו של בעל החיים עמוס בחיידקים רבים וגם מכיוון שנגיף הכלבת רגיש מאוד לסבון. טיפול זה מקטין עוד יותר את סיכויי ההדבקה. הסתכלו בספר בנוגע לחתכים שפשופים ושריטות פציעות דקירה וזריקת טטנוס לגבי הטיפול המתאים.
בעת ביקור אצל הרופא/ה
הרופא ישקול את הסיכוי לחשיפה לכלבת ואת הצורך בטיפול. הנתונים המשוקללים מביאים בחשבון גם אזור גיאוגרפי, סוג החיה התוקפת ואופי הנשיכה. החיסון הפעיל נגד כלבת ניתן באמצעות חמש זריקות - אחת באופן מיידי ועוד ארבע במהלך 28 הימים הבאים. החיסון ניתן אך ורק בלשכת הבריאות המקומית ואינו נמצא בבית-המרקחת או במרפאה. החיסון עלול לגרום לתגובה מקומית בעור, חום, כאבי ראש ובחילה. תגובה חריפה הינה נדירה. אם יוחלט שיש צורך גם במתן חיסון סביל (נסיוב), הוא יינתן תחת השגחה רפואית המחייבת שהייה של מספר שעות בחדר מיון של בית-חולים.
הרופא יחליט גם על הצורך במתן זריקה נגד טטנוס (חשוב לדעת מתי ניתנה הזריקה האחרונה). כמו כן יוחלט האם יש צורך בטיפול באנטיביוטיקה למשך מספר ימים.