מחאת האוהלים, מחאת הדיור, מחאת הקוטג' – מה מניע את המוחים?

גל המחאות שפוקד אותנו בשבועות האחרונים מעורר את השאלה מה גורם לכמות כה גדולה של אנשים לצאת מנוחות הבית שלהם ולהציף את הרחובות. מדובר בשאלה מורכבת הטומנת בחובה היבטים חברתיים, כלכליים וגם פסיכולוגיים.

תיאוריות פסיכולוגיות שונות נבנו לאורך השנים לענות על השאלה מה מניע אנשים. תיאוריות מוקדמות יותר התמקדו בדחפים ובצרכים הביולוגיים של הפרט כהסבר להתנהגותו. במהלך השנים התפתחו תיאוריות נוספות כאשר מה שעמד בעיקרן זה הגשמת צרכיו הפסיכולוגיים של הפרט לאחר שצרכיו הביולוגיים סופקו.

אז כיצד זה קשור למחאה הנוכחית?

פסיכולוגיים התייחסו לצרכי הבטחון, השייכות והערכה של האדם כפונקציה של יכולותו להשתלב בחברה מבחינה חברתית, מקצועית, להקים משפחה, לרכוש סטטוס ולזכות בהערכת החברה. כך, המוחים מרגישים כי צרכיהם הבסיסיים אינם מסופקים וכתוצאה מכך יוצאים למחות. בנוסף, גם הצורך בשייכות ולהוות חלק ממשהו בא לידי ביטוי במחאה ובהתאגדות המשותפת למען מטרה אחת (הפחתת יוקר המחייה, הורדת מחירי מצרכים בסיסיים, הורדת מחירי השכירות ועוד).

בנוסף, המחאה מספקת גם פורקן ברמה הרגשית עבור המוחים אשר מצאו במחאה את הדרך לפרוק את תסכולם מהחיים בישראל של 2011 וכן מהווה תופעה פסיכולוגית חברתית מוכרת בשם "הדבקה רגשית". הדבקה רגשית מתייחסת למצב בו רגשות עוברים מאדם לאדם על ידי "הדבקה". ההתעוררות החברתית והצלחת המאבק מהווים גורם מדבק עבור המוחים אשר מעורר בהם תחושות של ייאוש, תסכול ונכונות לצאת לרחובות.