הכל על היפרדות רשתית

מהי היפרדות רשתית? - מי בסיכון להיפרדות רשתית? כיצד מטפלים ואיך חיים לאחר מכן?

היפרדות רשתית היא מצב חירום בו הרשתית, איבר בחלק האחורי של העין, מתנתקת מהשכבה של כלי הדם המספקים לה חמצן וחומרי מזון. ככל שהרשתית שוהה זמן רב יותר ללא אספקת חמצן, כך גדלים הסיכויים לאובדן ראייה מוחלט בעין הזו.

יחד עם זאת, כיום ניתן לאתר את סימני האזהרה המקדימים להיפרדות רשתית ולבצע טיפולים לתיקון הנזק ולמניעת עיוורון. גם כאשר חלה הפרדות הרשתית, עדיין אפשר לתקן.
התהליך עצמו הוא בלתי מורגש, אולם יש לשים לב למספר תופעות, ולגשת לרופא עיניים במידה והן מתרחשות:

1. עכירויות צפות - מעין חתיכות של "לכלוך" בשדה הראיה.
2. הבזקי אור שאינם ממקור חיצוני.
3. הרגשה של צל בשולי שדה הראיה. הצל יכול להתקדם ולהשפיע על כל שדה הראיה.

גורמי הסיכון להיפרדות רשתית

• ככל שמתקדמים עם הגיל, עולה הסיכון. היפרדות רשתית מתרחשת לרוב באנשים בגילאי 40-70, אולם פגיעות ברשתית כתוצאה מפעילויות בעלות פוטנציאל טראומתי לעיניים (כמו "פיינט-בול") בילדים ובצעירים נפוצות יותר ויותר.

• היפרדות רשתית קודמת - 15% מהאנשים שלקו בהיפרדות רשתית בעין אחת, יפתחו היפרדות רשתית גם בעין השניה.

• ניתוח להסרת קטרקט.

• מבחינה גנטית, הסיכון להיפרדות רשתית רב יותר אצל יהודים ואצל כהי עור, וכן במשפחות עם היסטוריה של היפרדות רשתית.

• היסטוריה של קוצר ראיה או רשתית דקיקה.

• מחלות רב מערכתיות הקשורות להיפרדות רשתית כגון: סוכרת, גידולים סרטניים (שד, מלנומה), אנמיה חרמשית, לוקמיה, רעלת הריון.

רופא עיניים יערוך בדיקת עיניים, הכוללת הסתכלות במכשיר אופתלמוסקופ שמאפשר לו לראות עמוק אל תוך העין. בדיקה נוספת היא בדיקת אולטרסאונד של העין.

דרכי טיפול בהיפרדות רשתית:

1. ניתוח לייזר: קרן הלייזר צורבת מסביב לקרע והצלקות מדביקות את הרשתית לשכבה כך שלא תתנתק.

2. קריותרפיה: הקפאה של הרשתית באיזור הקרע בהרדמה מקומית. גם כאן נוצרת צלקת אשר מונעת את היפרדות רשתית בעתיד. לאחר הניתוח נדרשת מנוחה של כשבועיים על מנת לאפשר החלמה מלאה של העין.

3. ניתוח לתיקון רשתית שנפרדה: הניתוחים שמשמשים לתיקון קרעים ברשתית יכולים להתאים למצבים מסוימים של רשתית מופרדת.

4. רטינופקסיה פנאומטית: הזרקת בועת גז או אויר לתוך העין, לחלל הזגוגית. בימים שלאחר ההזרקה, הבועה מתרחבת וסותמת את הקרע ברשתית על ידי דחיקת הרשתית לקיר העין המקיף אותה והיא מתחברת אליו.
לאחר הפרוצדורה הזו, יש להחזיק את הראש בזווית מסוימת למשך מספר שעות כדי שהבועה תשאר במקומה.

5. חיגור סקלראלי: רופא עיניים יניח רצועת סיליקון סביב העין, המצמידה את הרשתית אל הסקלרה (לובן העין). הרצועה לא מפריעה לראיה והיא נשארת שם לכל החיים.

6. ויטרקטומיה: ריקון זגוגית העין. זגוגית העין היא חומר דמוי ג'ל הממלא את חלל העין. בעזרת שימוש במיקרוסקופ מיוחד, הרופא מוציא את נוזל הג'לי וגם סיבים מהזגוגית אשר עלולים להחמיר את הקרע ברשתית. במקום נוזל הזגוגית שהוצא, הרופא מכניס גז (שייספג מעצמו) או שמן סיליקון (אותו יהיה צורך להוציא בניתוח נוסף). היתרון בשימוש בשמן סיליקון הוא שחדות הראייה חוזרת מהר יותר לעומת השימוש בגז. לעיתים עושים ניתוח חיגור סקלראלי יחד עם ויטרקטומיה.

לאחר הניתוח, תתקיימנה מספר פגישות מעקב אצל רופא עיניים. הניתוחים אינם בעלי 100% הצלחה בחיבור הרשתית מחדש, וגם אם מצליחים בחיבור אין זה אומר שהראיה תחזור במלואה. אחד הגורמים הקובעים את ההצלחה הוא האם המקולה (מרכז הרשתית) היתה מעורבת בהיפרדות ואם כן- לכמה זמן.

בנוסף, הראיה יכולה להשתפר במשך מספר חודשים לאחר הניתוח. במידה ויש החמרה בכאבים, הופעת הפרשות, או הדרדרות נוספת בראיה, יש להגיע לרופא עיניים מייד.

יש לבחון האם מצב הראיה החדש משפיע על כושר הנהיגה או היכולת לקרוא. אולי יהיה צורך במשקפיים חדשים לאחר הניתוח או בתאורה טובה יותר בבית.

אם לאחר הטיפול תהיה ירידה באיכות הראיה או אף אובדן הראיה בעין, ייתכן ויהיה צורך לשנות מספר היבטים בסגנון החיים, למשך פרק זמן מוגבל או לתמיד.

כמו כן, חשוב מאוד לקבל תמיכה ולדבר עם קרובי משפחה, חברים, אנשים אחרים שראייתם נפגמה או אנשי מקצוע שיוכלו לעזור בהסתגלות למצב החדש.

מאת: מרגנית בניש, מערכת אינפומד