המדריך המלא לאבחון הפרעת קשב - חלק א'

תסמונת לקות הקשב אינה מחלה, אלא, למעשה, צרוף של תכונות אופי. לכן, האבחנה לא יכולה להיעשות באמצעות בדיקות מעבדה, אלא על סמך הערכת קיומם של מאפייני התסמונת בדרך תפקודו של הילד.

לצורך ההליך האבחנתי, נזדקק לנתונים רבים, בעיקר הנוגעים למשפחתו של הילד, לאופן בו בית הספר רואה אותו ולילד עצמו.

באשר למשפחה, נזדקק לפרטים שהמקור להם יכול להיות ההורים, מבוגרים הנוטלים אחריות על הילד או מטפלים הצמודים לו ומכירים אותו היטב. נרצה לדעת מהן הנקודות העיקריות שמטרידות את המשפחה, מבחינה לימודית, התנהגותית, תפקודית, חברתית וכדומה.
ההורים עלולים להיות מוטרדים, לדוגמה, מחוסר ארגון, תת-הישגיות בלימודים, קושי בקריאת קודים חברתיים ותופעות רבות אחרות, וחשוב להגדירם.

אני, לדוגמה, מבקש פעמים רבות מההורים: בואו נגדיר 3 נקודות עיקריות שמפריעות לכם ביותר. חשוב לדעת מתי ואיך החלו אותן תופעות מדאיגות וכיצד התפתחו עם הזמן? האם יש אירועים חשובים לציון במשפחה, כגון פרידה של ההורים או מחלה קשה של אחד מהם? האם יש פרטים חשובים מעברו של הילד, לדוגמה קשיים בלידה, פגות או מחלות קשות? נרצה לדעת מהן נקודות החוזק והחולשה של הילד.

באשר לבית הספר, נרצה לדעת כיצד הילד מתפקד בתחום הלימודי או החברתי, רמת הישגיו (ציונים) וקבלת משמעת, דרישות וחוקים.

מהילד עצמו, נרצה לדעת כיצד הוא רואה את דרך תפקודו, את יחסי המשפחה ומצבו בהתאם, וכן יחסו לבית הספר (האם הולך לבית הספר בשמחה, או להיפך - מעדיף להיעדר) ולחברים, ונרצה לדעת את מצב בריאותו.

חשוב לציין, כי הסיבה העיקרית בשיקול למתן תרופה לטיפול בהפרעת הקשב היא קיומו של מצב מצוקה, בו הילד - בשל תכונות האופי שלו ותגובת הסביבה אליהן, נפגע. לכן, נחתור במהלך הבירור להגיע להגדרה של מצבי מצוקה כאלו והאם הם אכן קיימים.

ראיון ההורה ובדיקת הילד הם הבסיס הראשוני לאבחנה, אבל חשוב לדעת, כי לא תמיד ניתן לצפות או להעריך נכון את הפרעת הקשב בזמן הבדיקה. זאת, משום שהסיטואציה במרפאה של ילד נבדק מול רופא בודק אינה דומה כלל וכלל למצב הקיים בכיתה המונה 30-40 ילדים.
לכן, יש הכרח באיסוף נתונים נוספים מהשטח. הכרחי לקבל את דיווח הצוות החינוכי לגבי התנהגותו של הילד, יכולת הלמידה שלו ורמת הישגיו.

שאלונים עוזרים לנו באבחון הילד. על פי ההגדרות הרפואיות, כדי להיכלל בקבוצת הילדים לקויי הקשב, צריך הילד למלא שש או יותר תכונות מאלו המפורטות בשאלון המצורף, המתייחסות ללקות קשב, והוא הדין - שש תכונות או יותר - מאלו המפורטות לגבי פעילות יתר ואימפולסיביות (ביחד), כדי להיות מוגדר כילד פעיל ביתר. זאת בתנאי שתכונות אלו קיימות אצל הילד 6 חודשים לפחות ובדרגה שאינה מתאימה לרמת התפתחותו של הילד ומפריעה לתפקודו ההסתגלותי, בחברה, בלמידה או בתעסוקה אחרת. חלק מתכונות אלו צריכות להתקיים אצל הילד עוד לפני גיל שבע שנים. ההפרעה התפקודית הנגרמת על ידי תכונות אלו צריכה לבוא לידי ביטוי בשניים או יותר מצבים, כגון בית הספר, בית ומקומות אחרים.

לרוב משתמשים בשאלון נפוץ נוסף, הוא שאלון קונרס המקוצר. בשאלון זה, לכל שאלה ניקוד בין 0 ל - 3 נקודות, וילד עם ADHD צובר לרוב מעל 15 נקודות. נתקלתי כבר בגננת אשר נתבקשה ומילאה מידי יום, בסיומו של יום הגן, שאלון כזה לגבי ילד עם הפרעת קשב, וכשהאם באה לבדיקה במרפאתי היא התייצבה עם מעטפה שהכילה עשרות שאלונים כאלו על אותו ילד, שמולאו יום אחר יום. זוהי דוגמא לשימוש מוגזם ביותר בשאלון אבחוני.

כשתבואו במגע עם גורמים מאבחנים נוספים, תיתקלו בשאלונים אבחוניים נוספים, אשר כל גורם מאמץ לעצמו, כמו לדוגמא, השאלון ע"ש אכנבך, שהוא ארוך ומורכב, או השאלון שהוצע ע"י דהפול. ישנה חשיבות לשאלונים אלו, בעיקר לצורכי הגדרות מחקריות.

למעט במצבים מובהקים, אני ממליץ גם על בדיקות קשב ממוחשבות. גם כאן, ישנן כמה אפשרויות, כגון בדיקת CONNERS שאנו מבצעים בבית החולים שניידר, או בדיקת TOVA.
אני מעדיף ומבצע במרפאה בדיקה הנקראת MOXO, מכיוון שהיא נותנת יותר נתונים על תפקודו של הילד בהשוואה לבדיקות האחרות.
במהלך הבדיקה, נערכת תצפית על הילד כאשר הוא מבצע מטלות שונות, מונוטוניות, מול מסך מחשב. תוכנת המחשב מאפשרת למדוד, לכמת, כמה טעויות הילד מבצע בעת ביצוע המטלה, כתוצאה מנטייה לפעול בצורה אימפולסיבית או מחוסר ריכוז. בשלב שני, ניתן להעריך האם כאשר הילד בהשפעת טיפול תרופתי, כגון ריטאלין, ביצועיו משתפרים.

חשוב לציין, כי תוצאות בדיקה זו נותנות לנו נתון נוסף בתצרף (פאזל) הנתונים להערכה של לקות קשב אצל הילד. זה אינו נתון בעל חשיבות ראשונה במעלה, מאחר והניסיון מוכיח כי ההקבלה בין תפקוד הילד כשהוא נמצא לבדו מול המחשב, עם וללא ריטאלין, לבין אופן תפקודו בכיתה, עם כל המסיחים הרבים המצויים בה, אינה מלאה.
בניגוד למה שהורים רבים סבורים, בדיקות אלו אינן המדד החשוב או האמין ביותר לקיומה או אי קיומה של הפרעת הקשב, אלא, כאמור, חלק אחד ממכלול הפרטים הדרושים לאבחנה.

על בדיקות נוספות, בחלק ב' של מאמר זה.

מאת: פרופ' אבינועם שופר, מומחה לנוירולוגיה והתפתחות הילד