כירופרקטיקה - מדע אומנות ופילוסופיה

תחום הכירופרקטיקה נוסד ב1895 על ידי ד"ר די.די פאלמר בקנדה. פלאמר שהיה מטפל במקצועו, פיתח תחום זה בעקבות מקרה בו נדרש לשחרר בלט בצווארו של שרת, הרווי לילרד, שעבד בבניין המרפאה בה עבד. שחרור בלט בצווארו של לילירד גרמה לשחרור החוליה והחזירה לו את יכולת השמיעה. מקרה זה גרם לד"ר פאלמר לפתח ולהפיץ את מקצוע הכירופרקטיקה ברחבי העולם.

בעיניי ד"ר פאלמר, כירופרקטיקה מבוססת על פילוסופיה שמאמינה בכך שהגוף יודע לטפל בעצמו, באמצעות החוכמה שיצרה אותו. על ידי כיוונון החוליות בעמוד השדרה ניתן לאפשר לגוף לרפא ולתקן את עצמו. לצערנו לא מעט כירופרקטורים זנחו ערכים אלו.

ד"ר פאלמר ובנו ממשיך דרכו, בי.ג'יי פאלמר, התווהו את האמונה שכוח הריפוי טמון בתוכנו, וכוח זה הינו כוח חכמה שמתחיל ברגע בו הזרע והביצית מתלכדים ברחם האם, דרך התפתחות העובר, תהליך במהלכו טריליונים של תאים מבצעים את המוטל עליהם בצורה מדויקת, ושיאה של הדרך בלידה עצמה ולאחר מכן בחיים.

לפי פאלמר ובנו, כל טיפול וכל תזוזה של חוליה בגוף, משחררת ומניעה את הזרימה העיצבית, זרם החיים כפי שהיא מכונה, לאורך חוט השדירה והעצבים החיצונים. פאלמר האב האמין בטיפול של כיוונון חוליות השידרה בעוד פאלמר הבן, האמין שריפוי ובריאות יתגלו באמצעות תזוזה אפילו של שתי חוליות בלבד, C1, C2 שנמצאות מתחת לגולגולת.

מאז ימי פאלמר, התגבשו שיטות נוספות בכירופרקטיקה. אך הפילוסופיה העיקרית על פיה צריך לנהוג היא הפילוסופיה שהתהווה פאלמר. זאת למרות ניסיונות רבים לגבש פילוסופיות חלופיות.

חשוב לציין, עדויות לטיפול בגוף האדם ובעמוד השידרה קיימות עוד מימי תקופת החרטומים והסינים הקדומים. לפי ההיסטוריה, המטפלים בסין הקדומה היו עיוורים, ומכאן המיומנות הנדרשת גם היום מכיטרופרקטור להיות מסוגל לאבחן על "עיוור" באמצעות רגישות ומסירות, את הבעיה ממנה סובל המטופל.

ניתן למצוא ספרים רבים על טכניקה של פיתוח רגישות, שיטות אבחון וטיפול ועוד. אך המטופל כמו המטפל חייב לדעת, שלכל תזוזה של חוליה אחת יש השלכות רבות, הן פיזיות והן נפשיות. לעיתים כאב ברגל יכול לגרום לכאבי ראש, דלקות אוזניים גורמות לחוליות הצוואר לזוז, ואפילו פחדים יכולים להשפיע על חוליות שונות בגב. על מנת לדייק באבחון, צריך המטפל להקשיב לחכמת הגוף. להציג רגישות לדברי המטופל. אומנם תלונותיו של המטופל לא בהכרח יספרו למטפל על מקור בעיותיו, אך יש ליצור עמו תקשרות טובה על מנת שיהיה ניתן לקדם את האבחון, וללמוד מהו פתרון הבעיה הנכון.

אחת השאלות הגדולות בתחום היא, מהי חשיבותו של המדע בו. כידוע לא מעט נוטים להתעסק בשאלה זו, בתחום הרפואה האלטרנטיבית בכלל והכירופרקטיקה בפרט. הרעיון העיקרי של תחום זה הרי, מבוסס על כך שמדובר בדרך חיים ואמונה עמוקה בחכמת היקום והבריאה.

השאלות הן, האם אפשר להוכיח ולמדוד את כוח החיים? כמה אחוזי שינוי חשמלי צריך כדי שנוכל להצליח לזהות אותם באופן מדעי, האם מידה מזערית של הולכה עצבית הינה משמעותית למרות שאין מדובר בדבר שיש לו ביסוס מדעי, האם זה שונה מאדם לאדם?

מתוך שאלות אלו ניתן להסיק, שאין זה אפשרי כמעט למדוד השפעה של טיפול כירופרקטיקה. מכיוון שהטיפול מתחיל ע"י הגוף כאשר הכירופרקטור סיים את עבודתו. דבר אחד ברור, בניגוד לעבר, היום הכירופרקטיקה היא טיפול מקובל, שכל מוסד רפואי שמכבד את עצמו נוהג לתת למטופלים שלו. את כוח הריפוי וחוכמת הגוף אי אפשר למדוד אך הוא קיים, במיוחד אם תאמינו.

אך זאת לא מספיק כדי שהכירופרקטור יהיה אמין ומוצלח. על מנת שהוא יהיה כזה, עליו להאמין בפילוסופיה שהתהווה ד"ר פאלמר, להפגין רגישות ומסירות למטופל, להכיר את עמוד השידרה והגוף כדי להצליח לזהות את הצרכים המדויקים של המטופל, ולדעת לבצע את הטיפול הנכון כדי לאפשר למוח להניע את התכונה המובנית והטבעית שקיימת בו, ושמה ריפוי טבעי.