איך נתגבר על הדחיינות שלנו?

אדם שחי בחברה המערבית, עובד בממוצע בין 1,500-1,700 שעות במשך שנה, שהן בערך 200 ימי עבודה בשנה. לא הרבה ביחס ל-8,760 שעות בשנה, למרות שאנשים רבים חיים בתחושה שהם עובדים הרבה יותר, ולא פעם מרגישים שהם לא מנצלים את הזמן שלהם כמו שצריך. זה קורה כי בני אדם סובלים מתופעת הדחיינות – דחיית משימות.

עובד משרד ממוצע מבזבז שעתיים ביום בטלפונים לא נצרכים, בדיקת מיילים, שיחות מסדרון ועוד - סך הכל 400 שעות בשנה. ואם דיברנו על דואר אלקטרוני, אז כשיש דואר אלקטרוני שחשוב לנו ולא קשור לעבודה, אנחנו יכולים לחזור עד 15 דקות לאחר מכן לעבודה באותו מרץ שהיה לנו לפני שבדקנו את המייל שלנו.
וכמובן שאם אנחנו לא ממוקדים אז גם יכולת העשייה וההספק שלנו מוגבלות מאד ולוקות בחסר. יש פתגם יפה שאומר שאפשר להספיק כמות בלתי רגילה של עבודה, בתנאי שזו לא העבודה שצריך לעשות כעת.

הדחיינות וחוסר ניצול הזמן שלנו לא רק שמונעים מאיתנו להגיע להישגים כלכליים, חברתיים ואישיים אלא הדחיינות גם פוגעת במה שיש לנו. לדוגמא, אם אנחנו חוסכים כסף ולא מצליחים להתפתח ולהגיע לעוד הישגים, הרבה בגלל בעיית הדחיינות, אז סביר שנפגע גם בחסכונות שלנו. הידעתם שתושבי סינגפור נחשבים לעשירים יותר מהאמריקאים, ורק בגלל שהם לא נוגעים בחסכונות שלהם?

כך גם בקשרים הרגשיים שלנו עם הקרובים לנו – לדוגמא בחיי משפחה, אדם שדוחה שוב ושוב עשייה למען המשפחה, אט אט בהדרגתיות המשפחה מתחילה לאבד בו אמון, או רצון לעשות דברים במשותף, מה שיכול להביא למשבר משפחתי.

אחד הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו כל הזמן הוהא "ממחר". "ממחר אני מתחיל ללמוד / להתעמל / להשקיע בילדים / נכדים" או "ממחר אני מתחיל להיות מסודר / מפסיק לאחר לפגישות" ועוד. ללמרות הידיעה כי החלטות אלו תשפרנה את חיינו, בכל זאת הרבה פעמים אנחנו נשארים ברמת התיאוריה אבל לא מיישמים ולא מצליחים לשבץ את ההחלטה במסגרת החיים. ואז אחרים אומרים לנו או שאנחנו אומרים לעצמנו שכנראה שלא מספיק רצינו, או שזה לא מספיק חשוב לנו.

מצד שני, אנחנו רואים אנשים נחושים בדעתם ושואלים את עצמנו, איך הם קמים בכל בוקר עם כל כך הרבה מרץ ואנרגיה? יש נטייה לחשוב שמרץ, אנרגיה והתלהבות הם דברים נחמדים, אבל רק מותרות.
אבל לא כך הם פני הדברים. יש דברים בחיים שנעשה בגלל שאין ברירה וחייבים, אבל ברוב הזמן אנחנו לא נמצאים בנקודת קצה שכזו. ההתפתחות והצמיחה שלנו בחיים תלויה במוטיבציה, במרץ ובהתלהבות. התלהבות זו אמנם מילה שנשמעת ילדותית, אבל כנראה לכן ילדים מתפתחים בקצב אדיר.

ולכן, דבר ראשון, אנחנו צריכים לעורר בעצמנו תחושת מרץ וחיוניות לגבי מה שאנחנו עושים ומתכננים לעשות בחיינו. ולכן מומלץ להתחיל להשתמש לפני השינה בכלי שנקרא ויזואליזציה. מה זה אומר? שלפני ששוכבים לישון בלילה, נתחיל לדמיין איזה סוג יום היינו רוצים שיהיה לנו למחרת. וזה חשוב דווקא לפני שינה, משום שהחלקים הלא מודעים בנפש שלנו פתוחים יותר לספוג. אנחנו נדמיין איזה סוג יום היינו רוצים שיהיה. לא חייבים את כל היום, אפשר לדוגמא רק את הבוקר או רק את הצהריים. נעשה את זה במשך שלוש דקות, בכל לילה במשך שבועיים ונוכל לראות תוצאות.



כל אלו חשובים מכיוון שבמהלך היום אנחנו יותר מגיבים מאשר פועלים. אנחנו מוצאים את עצמנו הרבה פעמים עסוקים ועמוסים בדברים שמראש לא היינו אמורים לעסוק בהם. לא פעם זה קורה בגלל שאנחנו עסוקים בדברים הדחופים, בכיבוי שריפות קטנות ולא בדברים הכי חשובים בחיים שלנו.

זה נכון שמידי פעם במהלך היום חשוב שנתפנה לאותם דברים דחופים – אבל אי אפשר שהם ימלאו את כל שעות הערות שלנו. אם נהיה עסוקים רק בדברים הדחופים בחיים כמו לענות לטלפונים, לדואר אלקטרוני, לאנשים שאנחנו פוגשים במסדרון וכדומה, אז לא פלא שבסוף היום אנחנו מרגישים עייפים ומותשים ולא מסופקים ובסוף החודש אנחנו עוד מרגישים שחוקים. אמנם עשינו כל כך הרבה, אבל לא את הדבר הנכון. לא את מה שמתאים לערכים הכי גבוהים שלנו. עשינו את מה שדחוף ולא את מה שחשוב.

להיות עסוק זו לא מילת קסם שתגרום לחיים שלנו להיות מלאי אושר וסיפוק- להיות עסוק בדבר הנכון, בזמן הנכון, בצורה הנכונה ובמינון הנכון- אלו ייצרו אצלנו תחושת סיפוק וגאווה.

כלי עזר נוסף הוא לתכנן את היום מראש ולהתחייב ליומן שממקד אותנו בדברים החשובים. הזמן הוא אחד המשאבים החשובים בחיינו ואם לא נשלוט עליו וננצל אותו, החיים ינהלו את הזמן שלנו ולרוב לא כמו שאנחנו רוצים. המטרה היא לתכנן לעצמנו מראש את היום, ולא לחכות שהיום יתכנן לנו מה נעשה.

עוד נקודה חשובה שיכולה לעזור בעניין זה – לדעת שנחישות בעשיית החלטות, היא תכונה נרכשת. אנשים נחושים בדעתם, הם אנשים שאימנו את המוח והגוף להיות החלטיים וללכת עם ההחלטה עד הסוף. אם אדם שומע בבוקר את השעון המעורר ומתעלם ממנו, הוא מרגיל את המוח שלו להיות לא נחוש. ולכן כשאנחנו מזהים את הרגעים האלו – חשוב שנזכור שלא מדובר רק בשאלה של האם נמשיך לישון או לא. אלה בעיקר רגעים שמעצבים את האופי שלנו כי כך אנחנו מרגילים את עצמנו.

בהתחלה זה הרגל אחד, אחר כך שניים ובהדרגתיות זה מתפתח, עד שזה נעשה חלק מהאופי שלנו. פתגם יפה אומר שהמחיר של משמעת עצמית הוא זול יותר מאשר חיים ללא משמעת עצמית, או לחילופין כמשפט הידוע - אדם שקשה עם עצמו, החיים רכים כלפיו. כלומר, אם האדם נחוש, החלטי ויציב בדעתו ובעיקר מיישם את החכמה שלו בחיי מעשה, אז הוא יגיע ליותר הישגים, מה שיוביל אותו לעשייה יותר יעילה.

צריך גם לזכור שנחישות היא תהליך מתפתח, זו תכונה שאנחנו רוכשים לעצמנו ולכן אם לא הצלחנו בבוקר, נמשיך בצהריים. נחישות ומשמעת עצמית אינן חוויות חד פעמיות, אלא תכונות שבאות לידי ביטוי בפעולות קטנות וגדולות כאחד.

כלי עזר נוסף – להילחם בדחיינות. בכל יום לקחת משהו אחד שאנחנו דוחים ואותו לעשות. בכל יום החלטה אחרת, עשייה אחרת.

כל שינוי שנעשה בעקביות במשך 30 יום בסופו של דבר מתקבע בנו, אפילו בתוך מערכת העצבים שלנו. הדחיינות מתסכלת אותנו בהדרגתיותף בגלל שכאשר נערמות משימות שלא נעשו, נוצרת בעינינו תדמית של עצמנו כלא יוצלחים. אם הזהות שלי בעיני עצמי היא כלא יוצלח – אז אני גם אתפקד או אמנע מתפקוד בהתאם לתדמית שלי בעיני עצמי. וכך זו מערכת שמזינה את עצמה.
ולכן, אם נתרגל במשך חודש שלם ונילחם בדחיינות ונראה את השלמת המשימות החשובות כדרך לתת מתנה לעצמנו – נצליח להיפטר מהדחיינות וחשוב מכך, להצליח יותר.

הכתבה בשיתוף עם הרב ד"ר אייל אונגר (PhD), מטפל זוגי, משפחתי, ופסיכותרפיסט. הכתבה נערכה על ידי מערכת אינפומד.