עמדות נשים ביחס לגיל המעבר ולטיפול הורמונלי חלופי

גיל המעבר אצל נשים נתפס בדרך כלל בהקשרים שליליים בגלל התסמינים
המאפיינים אותו- גלי חום, השמנה, נדודי שינה ועצבנות - ועקב החרדה
מפני הזקנה. התסמינים האופייניים ביותר לתקופה זו, על פי דיווחי
הנשים, הם גלי חום (62%) עצבנות, דיכאון ונדודי שינה (40%) והפסקת
המחזור החודשי (16.2%). 36% מהנשים לא יודעות כיצד מטפלים או שאינן
מכירות דרכי טיפול בתופעות גיל המעבר .

כך עולה ממחקר מקיף (איכותי וכמותי) שערכה חברת נובונורדיסק בחודש
מארס 2001 בקרב נשים בגיל המעבר, וסיכומו מובא להלן.

נשים שרק מתחילות לחוות תסמינים של גיל המעבר מדווחות כי הן מוצפות
ברגשות שליליים וחרדות מהלא נודע. לעומתן נשים שלוקחות הורמונים, או
כאלה שאינן סובלות מתסמיני גיל המעבר, מתייחסות אליו באופן חיובי
יותר ומוצאות בו את האלמנטים החיוביים הקשורים בבשלות נשית, שחרור
מהווסת, מהילדים, ומהחרדה הקשורה להריון בלתי רצוי. נשים אלו גם
מדווחות על שיפור בחיי המין שלהן.
קיימת מודעות גבוהה לשינויים הגופניים שמביא עימו גיל המעבר, כמו:
בריחת סידן, הגברת הסיכון למחלות לב, ירידה ברמת האנרגיה והשמנה.

לאור השינויים הללו רוב הנשים דיווחו כי הן ערכו שינויים באורח
החיים שלהן (דיאטה מאוזנת ופעילות גופנית) והגבירו את תדירות
הבדיקות התקופתיות הנשיות (ממוגרפיה, צפיפות עצם ובדיקות
גינקולוגיות). יחד עם זאת, 38.7% מהנשים לא שמעו על הטיפולים
הניתנים להקלת התסמינים בגיל זה.
מן המחקר עולה, כי כמעט כל המשתתפות מודעות ליתרונות הקשורים
בטיפול הורמונלי חלופי (מראה צעיר, אנרגטיות גבוהה וחיוניות, מניעת
בריחת סידן, מניעת מחלות לב וכו'), למרות זאת, 65% מהן לא השתמשו אף
פעם בטיפול הורמונלי חלופי משום החשש מתופעות לוואי.
מן המחקר האיכותי עולה כי כל הנחקרות - גם אלו שלוקחות הורמונים -
אינן מודעות לרמת המינון בטבליות, אולם מינון נמוך נתפס אצלן בחיוב
כמפחית את תופעות הלוואי הקשורות בלקיחת הורמונים.

מן המחקר עולה כי הרופא המטפל הוא הגורם המשפיע ביותר על החלטת
האישה אם ליטול טיפול הורמונלי בגיל המעבר, וכי ככל שהרופא מציג את
התחום באופן סובייקטיבי, מדגיש את היתרונות על פני החסרונות ומעודד
נמרצות את המטופלת לקחת הורמונים, עולה רמת הנכונות שלה לנסות.

נראה כי נשים בגיל המעבר, בניגוד לאמותיהן שדור קודם לכן נחשבו
לסבתות על כל המשתמע מכך, מבקשות למצות את החיובי ומשתדלות לשמר את
נעוריהן. על אף גילן והיות חלקן סבתות לנכדים, הנשים במחקר אינן
רואות את עצמן כסבתות במובן המסורתי אלא כנשים פעילות וחיוניות.
חלקן חושב על קריירה שנייה, על נסיעות הרפתקניות לחו"ל ועל פעילויות
נוספות שדור האמהות שלהן לא החשיב כמתאימות לגיל.

ולסיכום, נשים מתייחסות לטיפול ההורמונלי החלופי כמנוף לקיום
המשאלה של שימור הנעורים ולא רק כטיפול סימפטומטי בתופעות גיל
המעבר.

[21/06/2001]