דיכאון וחרדה בגיל השלישי

בהגיעם לגיל הזהב מספרים אנשים לא אחת עד כמה גיל זה מביא עמו תחושת רווחה ונחמה. אך לא אחת, אנשים שמגיעים לגיל הזהב מתקשים ליהנות מיתרונות אלו, ומתחילים לסבול מדיכאון וחרדה.

מאת: מערכת אינפומד

תאריך פרסום: 14/09/2010 תאריך עדכון: 11/03/2014

8 דקות קריאה

בהגיעם לגיל הזהב מספרים אנשים לא אחת עד כמה גיל זה מביא עמו תחושת רווחה ונחמה. סוף סוף, הם לא צריכים לרדוף אחר שום דבר, לא צריכים להוכיח לאיש דבר. ניסיון החיים מאפשר לקחת כל דבר בפרופורציה, ובעיקר, יש הרבה זמן פנוי להנאות מדברים שקודם לכן התקשו לעסוק בהם בגלל העבודה והמשפחה. בראש בראשונה, מדובר כמובן על הנכדים.

אך לא אחת, אנשים שמגיעים לגיל הזהב מתקשים ליהנות מיתרונות אלו, ומתחילים לסבול מדיכאון וחרדה. לפי הערכות, קרוב לעשרים אחוז מבני גיל הזהב סובלים מדיכאון. דיכאון זה מאופיין בעצבות תמידית, חוסר יכולת לתפקד, תחושת חוסר רלבנטיות, תחושת בדידות, ולעיתים אף בתחושה שאין עוד טעם בחיים. דיכאון יכול לבוא בעקבות נסיבות תורשתיות, פיזיולוגיות (כגון: נכות או ירידה ביכולת הקוגניטיבית) או סביבתיות, דוגמת מוות של אדם קרוב, אובדן עצמאות, בעיות כספיות, יציאה לפנסיה, מעבר לבית אבות ועוד.

את הסימפטומים לדיכאון מאבחנים בדרך כלל האנשים הקרובים. סימפטומים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי בשינויים קיצונים במצב הרוח, עייפות, אפאתיות, נדודי שינה קיצוניים, אובדן תיאבון, אובדן עשתונות, בכי, זעם וחרדות. לעיתים ביטויי הדיכאון מגיעים לכדי שימוש באלכוהול ומחשבות על מחלות ומוות.

הטיפול בדיכאון מתבצע במספר דרכים. ניתן לטפל באמצעות טיפול בנוגדי דיכאון, באמצעות קבוצות תמיכה או באמצעות פסיכולוג. לא פעם משלבים את שלושת הגורמים יחד. כמו כן, מומלץ מאוד להתחיל בפעילות מחוץ לבית, כמו התנדבות, לימודים או פעילות ספורטיבית. כך, חוזרת תחושת הרלבנטיות והרעננות.

לבני המשפחה הקרובה ישנו תפקיד חשוב באבחון הדיכאון ובפתרונו. לא רק שמדובר באנשים הקרובים ביותר, אלא שלא פעם אלו האנשים היחידים המוכרים לאדם הסובל מדיכאון שהינם בחיים, ואשר יכולים לשמור על קשר עם האדם הסובל מדיכאון ולזהותו. לעיתים קרובות, אחת הסיבות להתפתחות דיכאון בגיל הזהב הינה תחושת חוסר רלבנטיות בצד המשפחתי, מאחר והילדים גדלו והינם בעלי משפחה בעצמם, ישנה תחושה שאין באדם עוד צורך. בני משפחה אשר ישמרו על קשר, ישתפו בחייהם ויסתייעו בבני גיל הזהב, יאפשרו שמירה על תחושת הרלבנטיות והחשיבות העצמית וימנעו דעיכה שלהן עם הזמן.

על מנת שבני המשפחה, החברים ובני גיל הזהב בעצמם, ידעו כיצד לאבחן דיכאון וכיצד לטפל בו, ניתן לפנות לפסיכולוג המטפל בבני גיל הזהב, להיעזר בקבוצות תמיכה שונות, או עמותות שמטפלות בבני אותו הגיל. כל אלה יוכלו לעזור גם בהדרכה לגבי כיצד יש להתמודד עם תופעות אחרות, כגון שיעמום, בדידות או חרדות, אשר עלולות להוביל לדיכאון. כמו כן, תמיד אפשר להיעזר בחומרים כתובים המתפרסמים באינטרנט, מגזינים לגיל הזהב, או בספרות המקצועית, כדי לקבל את כל המידע הדרוש בנושא.

מאת: מערכת אינפומד