איך להציב גבולות לילדים?

גבולות הם לא רק אמצעי להתנהלות מאוזנת יותר במערך המשפחתי, אלא כלי שיכול לעזור לילד להגיע לשליטה עצמית בעתיד. ילד חסר גבולות הוא ילד מלא בתחושת בלבול ואי הבנה של הגבולות בעולם. אם מדבר הילד בצורה בוטה וללא גבולות להורים , בעתיד, כשיתנהל בחברה עם דפוס תקשורת זה, הוא עלול להיכשל ולא להבין מדוע אנשים לא 'שורדים' את השפה הלא נעימה שלו, שהרי הוריו 'סבלו' אותה.

מחקרים מראים שילדים אשר גדלו ללא גבולות הינם בעלי סיכון גבוה יותר לסבול בעתיד מחרדות, זאת מאחר שילדים אלו מרגישים כי הוריהם אינם 'חזקים' מספיק וכי חסרה להם תמיכה רגשית מדמות בוגרת וחזקה מהם.

איך מציבים גבולות?

ההורים הם אלו המחליטים מהם הגבולות המתאימים לערכים, לאקלים ולאווירת הבית. כהורים, חשוב להיות עקביים בגבולות שמציבים, כלומר, דבר האסור היום יהיה אסור גם מחר. כמובן שבמידת הצורך, ישנו מקום להתגמשות, אך לפחות ב- 80% מהפעמים אין צורך להתגמש, לכן חשוב על ההורים להחליט מראש על גבול שניתן לעמוד בו לטווח ארוך ולא רק ליום יומיים.

לדוגמא, אם מקציבים זמן למשחק מחשב, לאירוח חבר בבית, לעשייה בבית וכדומה, חשוב לעמוד מאחורי ההקצבה שלנו. במידה ואיננו עושים זאת, אנו מעבירים לילד מסר כי האמירה שלנו אינה בעלת משמעות רבה.

כמובן שנקיטת אלימות פיזית או מילולית אינה יעיל. יתכן שהיא שמה את הילד במסגרת לזמן קצר (יום, שבוע, חודש, או אפילו כמה שנים), אך בסופו של דבר הילד או הנער עתידים להתמרד. חשוב שלא תהיה רשימה ארוכה מדי של גבולות, כי אז ירגיש הילד 'חנוק' מדי.

חשוב להגדיר לילד מה אנו מצפים ממנו. אמירה בסגנון "אנחנו הולכים לסבתא ותהיה ילד טוב" לרוב אינה ברורה מספיק לילד, לעומת אמירה בסגנון "נלך לסבתא ואנחנו מקווים שתהנה שם. עם זאת, אחרי האוכל אנחנו מצפים שתפנה את הכלים., אם סבתא זקוקה שתביא חפצים מהחדר, עשה זאת, ולגבי המחשב תוכל לשחק בין ארבע לחמש".

נקודה חשובה נוספת היא שחשוב לדעת מראש כי הילד יפר מדי פעם את הגבולות. לכן, חשוב להחליט מראש מה יקרה אם וכאשר יפר הילד את הכלל/גבול, אחרת אנו עלולים להרגיש חסרי אונים במצבים אלו ולהגיב בנוקשות רבה מידי על מנת להחזיר את האיזון לבית (כעסים, עונשים וכדומה), מה שעתיד להקשות על בנייה בריאה ומאוזנת של מערך הגבולות בבית. אם, לדוגמא, הילד עבר את הגבול, חשוב שלא לפגוע בזהות שלו באמצעות אמירות כמו: אתה רע, אי אפשר לסמוך עליך, ידעתי שאתה לא יוצלח וכדומה . שימוש קבוע באמירות מסוג זה עלול לגרום לילד לנזק רגשי קשה ביותר. 

עוד חשוב לא לעשות שימוש בעונשים חמורים מדי. אם, לדוגמא, הוחלט שהילד לא יכול לעמוד על הספה ואמרתם לו זאת בצורה רגועה וברורה פעם אחת, בפעם הבאה שהוא יטפס על הספה (והוא בטוח יעשה זאת) קחו אותו לחדר אחר למשך שלוש דקות ואמרו לו שעליו להישאר שם לשלוש דקות להירגע ואז יוכל לחזור לשחק. לאחר שלוש דקות החזירו אותו. אם הוא שוב יטפס על הספה, קחו אותו שוב לחדר האחר לשלוש דקות - חשוב להיות עקביים ולא להעלות את משך זמן השהייה שלו בחדר האחר.

כך יפנים הילד שלא ניתן לעקוף את הבקשות שלכם, מבלי שהדבר יהיה כרוך במאבקי כוחות וברגשות אשמה מצדכם. המציאות לימדה אותו ללא מאבקי כוחות, צעקות או השפלות, אלא בצורה רגועה ועקבית, שאי אפשר לטפס על הספה.