טיפול בהפרעות חרדה באמצעות פסיכולוגיה בודהיסטית

בודהה עצמו דגל אף הוא בגישה אמפירית להבנת הסבל האנושי ולשיכוכו: הוא הורה למאמיניו שלא לקבל אף אחת מטענותיו ללא תיקוף שלהן באמצעות החוויה האישית.

פסיכולוגיה בודהיסטית ומטא-קוגניציה

דרך יעילה לדיון בפילוסופיה הבודהיסטית במסגרת קוגניטיבית התנהגותית הינה באמצעות שימוש במטא קוגניציה המוגדרת כ'אמונות ועמדות לגבי הקוגניציה' או 'תהליך אקטיבי ורפלקטיבי הממוקד בקוגניציה'. ללא מטא קוגניציה, טוען Slife, כל פעולה קוגניטיבית כגון מחשבות, רגשות וזיכרונות הינה למעשה בלתי אפשרית. בבחינת מטא קוגניציה בקרב ילדים נמצאה כי היא קשורה לרכישת מיומנויות פתרון בעיות, לשליטה וויסות תהליכים מנטאליים ולידע לגבי יכולות כמו קריאה, ביצועים אקדמיים וכד'. לאחרונה, מוקדשת יותר ויותר תשומת לב לשימוש במטא קוגניציה כאמצעי להבנת ההיווצרות של פסיכופתולוגיה.

מושג המטא קוגניציה יכול לשמש להצגת האופן בו משתלבת הפסיכולוגיה הבודהיסטית בפרקטיקה הקוגניטיבית התנהגותית מאחר ושתי התפיסות עוסקות בתגובותיו הקוגניטיביות של האדם לקוגניציה שלו. במודל טיפולי מטא-קוגניטיבי להפרעות חרדה, ממלאות אמונותיו המעוותות של המטופל הן לגבי עצמו והן לגבי הקוגניציות הקשורות בחרדה שלו, תפקיד מרכזי בשימור ההפרעה. הן הפסיכולוגיה הבודהיסטית והן הקוגניטיבית התנהגותית מבחינות בין מטא קוגניציה אדפטיבית לבלתי אדפטיבית על בסיס המידה בה נתפסת החוויה הקוגניטיבית כתקפה (יורחב בהמשך). מטא-קוגניציות הקשורות בחרדה נוטות להיות מוגזמות, קטסטרופליות ובלתי מדויקות בהערכתן גירויים נייטראליים. גם הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית וגם הבודהיסטית מדגישות את חשיבות תיקונן של קוגניציות שגויות לגבי אירועים חיצוניים ופנימיים כאחד. מנקודות השקה אלה ניתן להסיק כי לפסיכולוגיה הבודהיסטית יש פוטנציאל לתרום להבנה הקוגניטיבית התנהגותית של מצבי פתולוגיה. לפני שתודגם תרומת הפסיכולוגיה הבודהיסטית, נבהיר כיצד יעשה שימוש במונחים 'קוגניציה' ו'חרדה' במסגרת המאמר הנוכחי.

קוגניציה

קוגניציות הינן חוויות סובייקטיביות שאדם עשוי להכיר או להפוך מודע אליהן. בהתאם לכך, כוללות קוגניציות כל מצב מנטאלי או פסיכולוגי אליו אנו יכולים להפוך מודעים- רגשות, מחשבות, מצבי רוח, דימויים, חלומות ותפיסות חושיות וגופניות. חשוב להבחין בין קוגניציה למודעות שהינה הבנה או ידיעה כי אני חושב או מרגיש. הבודהיזם מבחין בין מספר סוגי קוגניציות, כאשר ההבחנה הרלוונטית לעניינינו הינה ההבחנה בין קוגניציות תפיסתיות המתייחסות לאופן בו מיוצגים במודעותינו אירועים בסביבה החיצונית ובגופינו, לבין קוגניציות המשגתיות המתייחסות למחשבות, רגשות, זיכרונות וכד' המתעוררים באופן כמעט מקביל לקוגניציות התפיסתיות. מטא קוגניציה היא למעשה קוגניציות המשגתיות, כאשר במצב אידיאלי בו מדויקת המטא קוגניציה ב-100%- היא נעשית זהה למודעות.

הפרעות חרדה

כיום, לאור הבנה מטא קוגניטיבית ובהתאם לפסיכולוגיה הבודהיסטית, אנו מבינים חרדה כחוויה סובייקטיבית המבוססת על מספר אירועים קוגניטיביים כגון מחשבות, תחושות, דימויים וזיכרונות. אירועים קוגניטיביים אלו הופכים לחרדה באמצעות הקוגניציה של הפחד. כלומר, במצב של חרדה מתעוררות מחשבות בעלות תוכן של פחד, הדמיון מציג סצנות מאיימות והמערכת הסומטית מגיבה בהתאם. כלומר, האדם אינו חווה חרדה כי אם קוגניציות אינדיווידואליות. ניתן לסווג הפרעות חרדה לשתי קטגוריות מרכזיות: פחד מקוגניציות אשר מקורן בסביבה החיצונית לכאורה (פוביות מסוגים שונים) ופחד מקוגניציות אשר מקורן, לכאורה, בסביבה הפנימית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, פוסט טראומה, פאניקה, חרדה כללית). בשני המצבים מגיב האדם באופן מוגזם ולא אדפטיבי לקוגניציה אשר באופן תיאורטי אינה מסוכנת. חשיפה לקוגניציות הפחד מביאה לתגובה אברסיבית חזקה ולנטייה להימנע או להימלט.

התרומה הפוטנציאלית של הפסיכולוגיה הבודהיסטית

בהתאם למודל המטא קוגניטיבי של החרדה, מצביעה הפסיכולוגיה הבודהיסטית על האופן בו אנשים סובלים במשך זמן רב עקב הבנה שגויה של טבע התופעה המיוצגת במודעותם. לא רק שהקוגניציה שלהם שגויה, אלא שקיימת חוסר הבנה של הבלבול הנלווה לה. כך מנסים אנשים אלו להיאחז בקוגניציה המבולבלת שלהם באופן התנהגותי, קוגניטיבי ורגשי על ידי ניסיון לרכוש שליטה בקוגניציות נעימות ומענגות ולשלול מה שנתפס כלא נעים ובלתי נחשק.

לימודו של הבודהה לא רק מתאר בדייקנות נטיות אנושיות אלו אלא גם מציע אמצעים ממשיים המסייעים להתגבר על בלבול אינהרנטי זה ולזהות את הפוטנציאל האנושי הייחודי שלנו, המכונה "טבע הבודהה" (Buddha-nature.). תובנות בודהיסטיות על טבע התפקוד המנטאלי ועל האימון המנטאלי המגדיר את הפרקטיקה הבודהיסטית הינן רלוונטיות ביותר לטיפול הקליני בהפרעות חרדה.

לפני שמיישמים את הפסיכולוגיה הבודהיסטית לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בהפרעות חרדה, יש לתאר קודם לכן את הפרספקטיבה הבודהיסטית לקוגניציה. עם הבנת טבע הקוגניציה, ניתן לפתח מספר גישות מעשיות לטיפול בהפרעות חרדה.

- התופעה הקוגניטיבית אינה אמיתית: התופעה הקוגניטיבית אליה אנו מודעים היא לעיתים נדירות בלבד מדויקת ומבוססת על תיאור "אמיתי" של הסביבה כפי שהיא מתגלה דרך חושינו, ולרוב "מתלכלכת" באמונות, הרגשות, ההנחות והעמדות שלנו.

- התופעה הקוגניטיבית בלתי נמנעת: אנו פעילים קוגניטיבית באופן תמידי ועולמנו הקוגניטיבי עשיר ומגוון במחשבות, דימויים, רגשות ותפיסות ולכן ניסיון למנוע קוגניציות מתגלה לרוב כבלתי יעיל. עוד על פי התפיסה הבודהיסטית, קוגניציות נעימות ובלתי נעימות הן בלתי נפרדות על אף שאנו נוטים להעדיף את הנעימות.

- הופעת פעילות קוגניטיבית היא מחוץ לשליטתנו: בדומה לתפיסות חושיות מצבים קוגניטיביים מופיעים ונעלמים ללא מעורבות מודעת שלנו, , כאשר כל שאנו מסוגלים לעשות הוא לתייג אותם ("אני חרד"), להגיב אליהם קוגניטיבית ("אני שונא להרגיש כך") או להגיב התנהגותית ("אני הולך לקחת תרופות כדי להפסיק את זה").

- אירועים קוגניטיביים הם ארעיים וחולפים: כל מצב קוגניטיבי- מחשבה, רגש, מצב רוח, חלום- משתנה וחולף.

- מצבים קוגניטיביים הם אשלייתיים ולא ממשיים: גם כאשר הפעילות המודעות שלנו נדמית אמיתית וברורה, היא קשה להגדרה, מיקום, תיאור או בידוד.

- למצב הקוגניטיבי אין כוח אינהרנטי: לתפיסות חושיות, זיכרונות, מחשבות וחלומות אין יכולת להשפיע ישירות על ההתנהגות או הסביבה שלנו. בעוד שרב האנשים יכולים להבחין בין מצבים קוגניטיביים נעימים לבלתי נעימים, אין להניח כי הבחנה זו משמעה כי מצבים קוגניטיביים לא נעימים הינם מסוכנים ומזיקים ולהיפך. זיכרונות טראומטיים והתקפי פאניקה, למשל, נחווים כבלתי נעימים אך הם אינם גורמים נזק לכשעצמם. כלומר, כוחן האמיתי של קוגניציות הוא בתגובות העקיפות אשר משפיעות על ההתנהגות והסביבה כאשר מחליט האדם לפעול על פיהן (למשל, מצבי אלימות ואובדנות).

- לכל פעילות קוגניטיבית יש ערך: מצבים קוגניטיביים, ובפרט הבלתי נעימים שבהם, הם כמעט תמיד אינדיקטיביים לצורך בשינוי בחיינו- באופן דומה לעדות שמספק כאב על צורך בטיפול פיסי. הכאב הפיסי לכשעצמו אינו מזיק אלא מעורר אותנו לחפש את הגורם לו ולנסות להתמודד איתו, וכך גם קוגניציות בלתי נעימות אמורות לשמש זרז לשינוי אורח חיים, התנהגות או יחסים.

ניסוח בודהיסטי להפרעות חרדה

בהתאם לתפיסה הבודהיסטית של התופעה הקוגניטיבית, ניתן לומר כי אנשים הסובלים מחרדה המגיעה לעוצמה קלינית מפרשים בצורה שגויה את הקוגניציות הקשורות בחרדה שלהם. רגשות, תחושות, תפיסות ומחשבות אלו אינם מומשגים כטבעיים, בלתי מזיקים, חולפים ואשלייתיים כי אם כמסוכנים, בלתי נשלטים ומזיקים. העובדה כי סימפטומים של חרדה מופיעים בדרך כלל באופן ספונטני ובלתי מכוון ונחווים כמנוגדים לניסיונות האדם לשלול אותם, מוסיפה ומחזקת תפיסה שלילית זו.

יישומי הפסיכולוגיה הבודהיסטית לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי

טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול להתפתח על רקע התיאוריה הבודהיסטית של הקוגניציה הממשיגה את מטרת הטיפול כתיקון אמונות מטא-קוגניטיביות הנוגעות לקוגניציות הקשורות בחרדה. הטיפול נערך במסגרת מודל תפקוד קוגניטיבי הרואה את הסימפטום החרדתי כטבעי, בלתי מזיק וחולף. לאחר שמושגת תובנה לטבע הקוגניציה, ניתן להנחות את המטופל לתרגול שיטות המכוונות להתמודדות עם קוגניציות הקשורות בחרדה. בשלב המרכזי של הטיפול לומד המטופל לתקן את המטא-קוגניציות אשר הופכות חוויות שגרתיות לחוויות של חרדה. תהליך זה דורש מהמטופל להבין שפעולות מנטאליות הינן טבעיות, אשלייתיות, חולפות ובלתי מזיקות. בגישת הפסיכולוגיה הבודהיסטית המשגה של מטא קוגניציות מסוימות הינה תרפויטית, משחררת ומסתגלת (לדוגמא, "המחשבות האלו חולפות ומהוות בסה"כ ביטוי לפעילות מוחית חשמלית") בעוד שמטא קוגניציות אחרות הן בלתי מסתגלות ושגויות ("המחשבות האלו לעולם לא יעברו"). לרוב, בהמשך לשינוי ברמת המטא-קוגניציה מתרחשים גם שינויים רגשיים והתנהגותיים.

אחת הטכניקות היעילות ביותר בטיפול מסוג זה הינה היכולת לריקון הקשב המודע. באמצעות קשב מודע מונחה המטופל לזהות אירועים קוגניטיביים יומיומיים תוך הימנעות ממטא קוגניציה (שיפוטיות וביקורתיות, למשל). יכולת זו נרכשת באמצעות טכניקות שונות, וביניהן מדיטציה. כחלק מהימצאות בעמדה של קשב מודע, יכולות להתעורר קוגניציות מסוגים שונים והמטופל מונחה שלא לעסוק במשמעותן ובגורמים לעלייתן אלא להתמקד במצב הקשב המודע. תהליך זה מאפשר למטופל ללמוד להבחין בין החוויה לצפייה בחוויה- כלומר בין הקוגניציה ("דפיקות הלב שלי מהירות") למטא קוגניציה ("המשמעות היא התקף לב מתקרב"). כמו כן, מעודד המטופל להימנע מניסיונות "רדיפה" אחר קוגניציות נעימות ומהימנעות מקוגניציות בלתי נעימות. המטופל אף מונחה להתייחסות סבלנית ומקבלת של הסימפטומים החרדתיים שלו.

ביבליוגרפיה

A metacognitive therapy for anxiety disorders: Buddhist psychology applied. Toneatto, Tony. Cognitive and Behavioral Practice, Vol 9(1), 2002, 72-78.