יעילותו של הטיפול במשחק

התפתחות הטיפול במשחק

כבר במאה ה-18 התייחס הפילוסוף רוסו למשחקם של ילדים כאל ביטוי לבריאות נפשית, אולם רק בתחילת המאה ה-19 החל להתפתח השימוש במשחק כחלק מהמסגרת הטיפולית. מלאני קליין ואנה פרויד היו חלוצות השימוש במשחק ככלי טיפולי, ועבודותיהם של ( Levy (1939ו- Hambidge (1955) הציעו גישות המבוססות על השימוש במשחק כאמצעי המאפשר קתרזיס. Axline (1947) השתמשה במשחק לצורך יישום עקרונות טיפוליים שאינם דירקטיביים, והניחה כי המשחק הוא אמצעי הביטוי הטבעי של ילדים וכי באמצעותו הם מסוגלים לפתור בעצמם את בעיותיהם.

עבודתה של Axline הייתה אחת החוקרות הראשונות אשר ניסו לבחון באופן שיטתי את השפעות הטיפול במשחק והייתה לה תרומה משמעותית בהגברת הפופולאריות של כלי טיפולי זה. כיום מתודות המחקר שלה אינן נתפסות כמהימנות דיין, אך על בסיס עבודתה התפתחו המחקר והפרקטיקה של הטיפול במשחק אשר כונה 'טיפול במשחק ממוקד בילד' (child-centered play therapy).

בראשית שנות ה-60' חלה התפתחות נוספת בשדה הטיפול במשחק כאשר Guerney Bernard & Louise הציעו מודל להנחיית קבוצות הורים לקיום סשנים-משחקיים עם ילדיהם. על בסיס עבודתם, פיתח (Landreth (1991 מודל מובנה וקצר יותר אשר כלל עשרה מפגשים עם קבוצות הורים, כאשר במפגשים ניסו לאזן בין מתן השכלה פסיכו-דידקטית לבין הנחייה חווייתית המבוססת על מפגשי משחק מצולמים בווידיאו שערכו ההורים עם ילדיהם. במקביל, וריאציות של המודל הקבוצתי יושמו גם בפורמטים יחידניים וזוגיים.

בשנות ה-80' וה-90' חלה צמיחה דרמטית בשדה הטיפול במשחק ומודלים נוספים התפתחו על סמך הידע התיאורטי והניסיון הקליני שהלכו והצטברו עד לאותה תקופה. בין מודלים אלו היו הטיפול האדלריאני, הטיפול במשחק בגישת הגשטלט והטיפול האקו-מערכתי.

חקר יעילותו של הטיפול במשחק סבל במשך זמן רב מהזנחה ומבעיות מתודולוגיות רבות, אך בעשורים האחרונים חל שיפור משמעותי באיכות המחקר (Bratton et al, 2005). בשנת 1985 פרסמו Casey and Berman מטא אנליזה שיטתית ראשונה אשר תמכה באופן גורף ביעילות הטיפול במשחק, אך לא התייחסה להבדלים בין יעילותם של מודלים טיפוליים המבוססים על משחק ובין מודלים טיפוליים אשר אינם מבוססים על משחק. מטא אנליזה מקיפה נוספת נערכה בשנת 2001 על ידי LeBlanc and Ritchie, אשר הצביעו גם הם על יעילות הטיפול במשחק, ואף זיהו קשר בין יעילות הטיפול להשתתפות ההורה בטיפול במשחק ולמשך התהליך הטיפולי.

נתוני המטא אנליזה שערכו Bratton et al(2005) מציעים אף הם תמיכה גורפת ביעילות הטיפול במשחק עם גודל אפקט של 0.8 (עם סטיית תקן של 0.04). כמו כן, נמצא כי לא קיים הבדל משמעותי בין יעילותם של מודלים שונים של טיפול במשחק, אך נמצא כי מודלים אלו מביאים לתוצאה מעט טובה יותר ממודלים שאינם הומניסטיים (למשל, מודלים התנהגותיים). הטיפול במשחק נמצא יעיל באופן שווה עבור בנים ובנות בטווח גילאים רחב, וכמשפיע על טווח רחב של קשיים רגשיים ובעיות התנהגותיות ובין אישיות.

בהתאם לתמיכה המחקרית הגורפת שמספקות מטא אנליזות אלו, התבוננות במספר מחקרים אשר פורסמו בשנים האחרונות ממשיכה קו זה ומצביעה על יעילות הטיפול במשחק עבור מגוון רחב של קשיים איתם מתמודדים ילדים. כך, לדוגמא, נמצא טיפול במשחק כיעיל לילדים המתמודדים עם הפרעות חרדה שונות. Jalali, Salimeh; Molavi (2011), למשל, הצביעו על יעילות הטיפול במשחק בהפחתת סימפטומים של חרדת פרידה בקרב ילדים בגילאי 5-11.

כמו כן, תמכו מספר מחקרים ביעילות הטיפול במשחק עבור ילדים המתמודדים עם סימפטומים פוסט טראומטיים (לדוגמא, (Dugan et al, (2010 ו- Young (2008)) כאשר יעילות הטיפול במשחק במקרים אלו נובעת, ככל הנראה, מהאפשרות לעיבוד וסימבוליזציה של החוויות הטראומטיות הבלתי נתפסות ועל כן גם הבלתי ניתנות לביטוי ורבלי. בנוסף, נמצא כי טיפול במשחק מסייע לילדים להתמודד ולהתכונן לאירועים משמעותיים ומורכבים בחייהם כגון ניתוחים ופרוצדורות רפואיות (Athanassiadou et al, 2012) והתמודדות עם אובדן (Webb, 2011).

מחקרים נוספים תמכו בקשר בין טיפול במשחק לשיפור היבטים תפקודיים שונים: Ray et al (2009) מצאו כי בעקבות טיפול במשחק חלה ירידה מתונה בהתנהגויות האגרסיביות של ילדים עם הפרעות התנהגות, ואילו Blanco et al (2012) מצאו כי ילדים שהשתתפו ב-26 פגישות טיפול במשחק בלבד, נהנו משיפור בביצוע במבחני הישגים, בציוניהם וביכולותיהם בתחומי השפה, הכתיבה והידע הכללי.

ביבליוגרפיה

Preparing the child facing surgery: The use of play therapy. Athanassiadou, Eftychia; Giannakopoulos, George; Kolaitis, Gerasimos; Tsiantis, John; Christogiorgos, Stelios. Psychoanalytic Social Work, Vol 19(1-2), May 2012, 91-100.
Long-term child centered play therapy and academic achievement of children: A follow-up study. Blanco, Pedro J.; Ray, Dee C.; Holliman, Ryan. International Journal of Play Therapy, Vol 21(1), Jan 2012, 1-13. The Efficacy of Play Therapy With Children: A Meta-Analytic Review of Treatment Outcomes. Bratton, Sue C.; Ray, Dee; Rhine, Tammy; Jones, Leslie. Professional Psychology: Research and Practice, Vol 36(4), Aug 2005, 376-390.
Working with children affected by Hurricane Katrina: Two case studies in play therapy. Dugan, Erin M.; Snow, Marilyn S.; Crowe, Sindy R. Child and Adolescent Mental Health, Vol 15(1), Feb 2010, 52-55.
The effect of play therapy on separation anxiety disorder in children. Jalali, Salimeh; Molavi, Hossein. Journal of Psychology, Vol 14(4), 2011, 370-382.
An exploratory study of child-centered play therapy with aggressive children. Ray, Dee C.; Blanco, Pedro J.; Sullivan, Jeffrey M.; Holliman, Ryan. International Journal of Play Therapy, Vol 18(3), Jul 2009, 162-175.
Play therapy for bereaved children: Adapting strategies to community, school, and home settings. Webb, Nancy Boyd. School Psychology International, Vol 32(2), Apr 2011, 132-143.
Play therapy and the traumatized self. Young, Mark E. Psychology and Education: An Interdisciplinary Journal, Vol 45(1), 2008, 19-23.