למה החוק אוסר על יחסי מין עם קטינים?

פרשת "הזמר המפורסם", המסעירה את המדינה בימים האחרונים, הציתה אינספור דיונים, הן ברשת והן בעיתונות הכתובה והמצולמת, בנושא האשמה הפלילית, כביכול, האחריות האישית של אותו זמר והחלק של הקטינות המדוברות.

הדיונים והויכוחים מעלים תהיות רבות לגבי לשון החוק: מדוע בחר המחוקק את הגילאים שבחר? מה היתה המחשבה מאחורי החקיקה?

ההגנות הקבועות בחוק

לשון החוק בנוגע לקיום יחסי מין עם קטינה היא זו:

כאשר מדובר בקטינה מתחת לגיל 14, קיים איסור מוחלט לקיים עימה יחסי מין, גם אם הסכימה לכך והעונש המקסימלי על כך הינו 16 שנות מאסר.

אם גילה של הקטינה הוא בין 14-16, אין מניעה/מותר לקיים עימה יחסי מין אם הסכימה לכך, ובלבד שפער הגילאים בינה לבין בן הזוג אינו עולה על 3 שנים.

קיום יחסי מין עם קטינה מגיל 16 ואילך, ובלבד שנעשו בהסכמה, מותר לפי חוק.

מקריאת לשון החוק עולה, כי המחוקק שם לעצמו למטרה להגן על גופה ונפשה של הקטינה, מתוך הבנה כי קיים פער בין ההתפתחות הפיזית לבין ההתפתחות הנפשית. המחוקק מכיר בכך שלא רק גופה של הנערה עובר שינויים ותמורות, אלא במקביל, גם נפשה עוברת תהליך טבעי ונורמלי של התבגרות ושינוי. שינויים נפשיים אלו עלולים לגרום לחוסר הבנת ההשלכות של סיטואציות מסויימות, לכן המחוקק הגביל את חופש הפעולה בכל הנוגע לקיום יחסי מין.

האם באמת הגיע הגיל בו אפשר להתחיל?

ישנה כיום הסכמה גורפת לגבי הצורך בבשלות ובגרות נפשית לפני תחילת קיום יחסים. במלים אחרות, קיימת ההבנה בציבור לגבי הצורך באיזון בין המוכנות הביולוגית-פיסית לבין המוכנות הנפשית.

למעשה, רוב ההסברה לבני נוער בתחום מתמקדת בצורך להבין את מכלול הרגשות הנלווים במהלך קיום יחסי מין, והצורך האישי של כל נער ונערה לדעת ולהבין האם הם מוכנים לכך ברמה הנפשית.

העובדה שהמחוקק מצא לנכון להגביל בצורה כל כך חד משמעית ומפורשת את גיל קיום יחסי המין עם קטינים, מצביעה על הרצון העז לגונן על אותם קטינים, היכן שהבגירים לא מצליחים ו/או לא מעוניינים להבין את המורכבויות והדקויות השונות המתחוללות בנפשו של אותו קטין מתבגר. 

איך אנחנו מבלבלים את המתבגרים?

מאידך, התכנים אינם מגיעים עם הסברים אודות נכון ולא נכון, מותר ואסור, כדאי או לא כדאי וכו'. כל זאת בתוך שלב גילאי בו הקבוצה, החברה מסביב תופסים מקום חשוב ומרכזי, והרצון להשתלב ולהיות "כמו כולם" עלול להאפיל על כל שיקול אחר, ובוודאי שעלול להביא לתפישת מציאות צרה, שאינה לוקחת בחשבון או אפילו מסוגלת לחשוב על כל ההשלכות.

אחריות חברתית

מכאן שהמחוקק מטיל את האחריות המלאה על הבגירים בכל הנוגע לניצול הבלבול הנערי המאפיין גילאים אלה.

ניתן לומר עוד רבות לגבי בחירת הגילאים של המחוקק – האם 16 באמת יכול להוות את הגבול התחתון? האם בגיל 16 נוחתות על הקטינים תובנות רבות כל כך שלא היו זמינות להם קודם לכן? ניתן להתווכח על כך עד קץ הימים, אולם המאורעות האחרונים מוכיחים, בראש ובראשונה, שהבעיה היא אינה חקיקתית, כי אם חברתית. הכלי החקיקתי הוא אולי זמין ונוח, אך האם הוא יעיל להנחיל ערכים מסוימים בחברה? האם באמצעותו ניתן לגונן על נפשם של הקטינים?  

אין תשובה אחת ונוקבת, אולם רצוי שנתבונן במקרה "הזמר המפורסם" בתור סימן ואות לכך שקיימת בעיה חברתית, בה יש לטפל, לאו דווקא בכלים חקיקתיים בלבד, כי אם בעזרתם וסיועם.