מתבגרים: מתי הערצת כוכבים הופכת לאובססיה

מפוסטרים על הקירות ועד גילויי אבל ברשתות החברתיות: מתי הערצת מפורסמים בגיל ההתבגרות הופכת לתמרור אזהרה המחייב טיפול מקצועי

בשבוע שעבר, כשהודיע זאין מאליק מלהקת הבנים "ואן דיירקשן" על פרישתו מהלהקה, נאלצו הורים רבים להתמודד עם בנותיהם, מעריצות "שרופות", שנכנסו לאבל של ממש. הרשתות החברתיות איימו לקרוס בשל הכמות העצומה של הודעות התדהמה של המעריצות, שהעלו סרטונים ותמונות שלהן בוכות בכי תמרורים. הקיצוניות שבהן אף איימו להזיק לעצמן, ואחרות העלו תמונות כשהן חותכות את עצמן לאות אבל.

קראו עוד: איך לעבור את גיל ההתבגרות של הילדים בשלום?

הורים מודאגים שאלו את עצמם ואת אנשי המקצוע האם התגובות הללו נורמליות, ובעיקר כיצד עליהם להגיב. אז אתחיל בכך שארגיע: תופעת ההערצה של המפורסמים היא נורמלית לחלוטין בתקופת גיל ההתבגרות. 

הסיבה לכך שהתופעה שכיחה כל כך בגיל ההתבגרות היא שמדובר בגיל שטוף הורמונים. בני הנוער מתחילים להרגיש תחושות של עוררות מינית, של התרגשות, וכל נושא המיניות מאוד מעסיק אותן. 

עבור הבנות גיל ההתבגרות הוא גם התקופה בה הן מחפשות את המודל הגברי שהן מתחברות אליו. זהו גיל שבו בכל יומיים מתאהבים במישהו אחר, כיוון שהאובייקט פחות חשוב. מה שחשוב להן הוא ההרגשה של ההתאהבות עצמה. 

והכוכבים האלה, כמו הבנים מלהקת "ואן דיירקשן", הם בעצם מודל לגבר החלומות, לגבר המושלם. כל השירים שלהם הם רומנטיים - ולמעשה חלומה של כל נערה מתבגרת הוא שמישהו ישיר לה אותם. הם מסתכלות על אותך כוכבים ורואות שהם גם יפים, גם רומנטיים, גם רגישים, ואומרות לעצמן: "כזה אני רוצה".

בונות לעצמן "מערכת יחסים" עם הכוכב

אך ברור שאין אפשרות אמיתית לכך שיהיה ביניהם קשר. ה"זוגיות" הזו היא משהו בלתי מושג. אבל דווקא זה מאפשר להן ללכת מאוד רחוק ולפנטז מה שהן רוצות, בלי שיהיה בכך שום סיכון. יש להן מערכת יחסים שלמה שהן בונות בראש, כשהן "כותבות" בה גם את הצד שלהן וגם את הצד שלו. 

כך נוצר ה"רומן" הדמיוני הזה, שאיתו הן יכולות להמריא לאן שהן רוצות. הן כבר מתחתנות איתו, יש להם ילדים - הן יכולות לפנטז כל מה שבא להן. זה המקום הבטוח שלהן. הרי אם הן יתאהבו ככה בילד מהכיתה, בטוח הוא יאכזב אותן מתישהו. לכן זה מקום קסום להיות בו. חשוב להבין שעבורן זה סוג של אימון, כמו לשחק ב"נדמה לי" או כמו החבר הדמיוני מהילדות. 

קראו עוד: יותר מדי מחמאות הופכות ילדים לנרקסיסטים

הן גם נורא מזדהות עם כל מה שקורה בלהקה: עם סיפורי החיים של כל אחד מחבריה ועם מה שקורה ביניהם. זה חלק מאוד גדול מהיומיום שלהן והן מתעסקות בזה שעות ארוכות. יש להן אתרי מעריצים, ודפים בפייסבוק - הן ממש עובדות בזה. 

ואז, כשהוא עוזב, הן מרגישות פגיעה אמיתית, כזו שקשורה אליהן באופן אישי. מבחינתן מעכשיו זה כבר לא יהיה אותו דבר. הן גם חושבות שיש להן סוג של כוח, שאולי אם הן יעשו משהו, אם הן יראו לו כמה זה פוגע בהן, זה ישתנה.

אז איך ניתן להקל עליהן?

1. להבין מאיפה זה מגיע 

לא לחשוב שאם הילדה מתנהגת בצורה כזו היא ריקנית ומטופשת. להבין שזה עונה על צורך התפתחותי.

2. לייצר "דיבור" 

להקשיב לה עם המון סבלנות, לכל הסיפורים על אותו אומן שהיא מעריצה. ככל שאנחנו נהיה יותר בעניין ונתחבר אליו - היא תרגיש יותר בנוח לדבר אתנו עליו. לעומת זאת, אם נגיע ממקום שיפוטי היא לא תגיד דבר - ולא נדע מה עובר עליה.

3. לנהל שיחה אמיתית על הכאב שלה 

דברו איתה על המצב שלה והבינו מה כל כך קשה לה ולמה היא עצובה כל כך. אל תבואו ממקום ביקורתי, אלא הבינו שזה חלק מהשלב שבו היא נמצאת. ברגע שמדברים זה כבר יוצר איזון עבורה. 

שאלו אותה: "מה את חושבת שיקרה? מה יהיה עכשיו?". נסו על הדרך גם להכניס תהיות וספקות: "את באמת חושבת שהוא ככה בחיים?". כך תתנו לה פרופורציות לתמונת המצב שלה, שכרגע היא מאוד מעוותת ותעזרו לה לחזור לקרקע.

4. היא מזיקה לעצמה? פנו לייעוץ

לרוב שיחה פתוחה תעזור, אבל אם אתם רואים שזה מגיע למצבים קיצוניים יותר, אז ככל הנראה יש משהו יותר עמוק. במצב כזה יש לערב איש מקצוע, כדי שיראה יחד עם ההורים מה הסיבה לכך ומה צריך להשתנות, כיוון שזו כבר לא הערצה "בריאה".

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה. לאתר של אלי זוהר ניב