רשלנות רפואית בהריון ולידה: מתי יש סיבה לתבוע?

המונח רשלנות רפואית מתאר מצב שבו רופא, אחות או כל נותן שירותי רפואה אחר פעל בצורה שנוגדת את ההיגיון המקצועי באותו תחום רפואי, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטופל. מההגדרה הזו חשוב להבין שני דברים: ראשית, הרופאים, האחיות וכל מי שעוסק בטיפול בחולים אינו יכול לקבל "סתם" החלטות על בסיס הניסיון האישי שלו או על בסיס מחשבותיו, אלא עליו לפעול בתוך המסגרת המדעית המקובלת במקצוע שלו. מסגרת זו מופיעה בספרי רפואה מקצועיים ובביטאונים מדעיים (לכל תחום ברפואה יש ספר לימוד מקובל ויש כמה ביטאונים רפואיים שבהם מפרסמים מחקרים מדעיים מכל רחבי העולם). לבסיס הידע הזה, שעל בסיסו חייב הרופא (וכמוהו כל בעל מקצוע רפואי) לפעול, קוראים במשפטים התנהגות רפואית "מקובלת" או במילים אחרות "רופא סביר" - שני מונחים שלמעשה אומרים כי השופט בודק את ההתנהלות בפועל של הרופא אל מול מה שכתוב בספרי הלימוד - מה היה עליו לעשות במצב זה.

עניין שני שעולה מההגדרה של 'רשלנות רפואית' הוא העובדה כי אם נגרם נזק, והוכח כי הרופא פעל לפי המקובל במקצוע שלו - אין עילה לתביעה. מכיוון שהפיצוי משולם למטופל רק אם נגרם לו נזק - ורק אם הנזק אירע בגלל שהרופא לא נהג כמו שרופא סביר באותו מקצוע היה נוהג.

אותו מצב רפואי - שתי פרשנויות שונות

לכאורה הדברים נשמעים פשוטים, אבל המציאות מורכבת בהרבה. לדוגמה, את אותו מצב רפואי יכולים שני רופאים שונים לפרש בשתי צורות שונות, כפי שניתן לראות במקרה הבא:

יולדת מגיעה לחדר לידה בשבוע ה-38 ומדווחת על הפרשה בצבע חום-חלודה מהנרתיק, יחד עם כאבי בטן וניטור עוברי קצת לא תקין. רופא א' יחליט כי "הפרשה חומה" היא בעצם דימום שעם הזמן קיבל צבע חום-אדמדם, ויחד עם כאבי הבטן הדבר עלול להיות תמונה שמתאימה להיפרדות שלייה, ולכן יש לחלץ את העובר במהירות בניתוח קיסרי לפני שהיילוד יינזק כתוצאה מהיפרדות השלייה. לעומת זאת רופא ב' יחליט כי התמונה לא ברורה מספיק וכי יש להמתין, ולכן לא ימהר לבצע ניתוח קיסרי לחילוץ העובר. רופא ב' יפעל רק בעוד שלוש-ארבע שעות.

מי מהם צודק? התשובה אינה בהכרח קשורה רק בתוצאה. רשלנות רפואית לא נמדדת באמצעות "חוכמה בדיעבד", מכיוון שהשופט בוחן את התמונה שעומדת בפני הרופא בזמן אמיתי. ברור כי בזמן אמיתי הרופא אינו יודע אם באמת יש היפרדות שלייה, כי השלייה עוד בתוך הרחם והוא אינו רואה אותה. מצד שני, עד כמה מותר לרופא ליטול סיכונים על גופם של המטופלים מבלי ליידע אותם ולחרוץ את גורלם? 

אז איך בכל זאת בוחנים זאת? אנחנו שואלים את עצמנו כיצד רופא סביר וזהיר היה פועל באותן נסיבות. האם הוא היה מסתפק במסקנה שאין כאן מספיק מידע ולכן מניח לאישה להמתין בחדר לידה למשך שעות עד שהתמונה המלאה תתבהר, או האם היה עליו להיות יותר חשדן ויותר אגרסיבי בפעולות הבירור שלו כלומר, לנסות לבחון בכל עשר דקות את מצב העובר, לבדוק את היולדת לעתים תכופות כדי לוודא שהכול בסדר איתה ועם העובר, להתייעץ עם רופא בכיר, להקפיד על ניטור מתמשך ולהקפיד לתעד את קבלת ההחלטות שלו וכו'.

אם אנחנו רואים שהרופא לא הפעיל שיקול דעת ולא לקח בחשבון את האפשרות החמורה שיש לפניו היפרדות שלייה, ולא ביצע את הפעולות לברר את העניין - זו רשלנות. מחובתו של הרופא, תמיד, ובכל מקצוע רפואי, לקחת בחשבון קודם כל את המצב המסוכן ביותר ולשלול אותו, ורק לאחר מכן להניח הנחות כאילו הכול בסדר.

כיצד קובעים אם אכן הייתה רשלנות רפואית? 

חובתו של התובע היא להוכיח את הפער בין מה שהיה על הרופא לבצע, לבין מה שהרופא ביצע בפועל. מדובר בעניין לא פשוט, כיוון שהוא מחייב הבנה ברפואה, הכרה של הספרות הרפואית באותו עניין ויכולת לחקור גם את הרופא המעורב וגם את המומחים מטעם אותו רופא (נתבע) שמנסים לשכנע את השופט "שהכול היה בסדר". כאן בא לידי ביטוי היתרון המובהק של עורך דין שהוא גם רופא וגם בעל ניסיון של שנים רבות בתחום. ונדגיש - מבחינה משפטית כדי להוכיח רשלנות יש להצביע על פעולות ברורות שהיה על הרופא לבצע והוא לא ביצע, או על פעולות שבוצעו ואסור היה לבצען והכל תוך השוואה למקובל בספרות הרפואית באותו עניין.

באותו אופן יש להבין גם את הנזק שנגרם ליולדת. לא כל נזק שנגרם הוא באשמת הצוות הרפואי, אך אם הצוות התעלם מסיכון מסוים במהלך הלידה, ולכן נגרם לאישה נזק - צריך יהיה להוכיח לבית המשפט שהיה על הצוות להתייחס לסיכון זה ולנקוט באמצעים ברורים כדי למנוע אותו, ומכיוון שזה לא נעשה - זוהי רשלנות.

רשלנות באבחון מומים בעובר  

במקרה של מומים שהתגלו רק לאחר הלידה בעובר, חשוב להבחין בין מומים שניתן לאבחן וצריך לאבחן במהלך ההריון, לבין מומים שלא ניתן לאבחן אותם לפני הלידה. ניקח, למשל, מקרה שבו יש פגם מבני בלבו של העובר. בדיקות אולטרסאונד מסוגלות לזהות מומים שכאלה. יתרה מכך, קיומו של מום בלב, מהווה, במקרים רבים, אות אזהרה כי זהו רק חלק מתסמונת רחבה יותר. כלומר, רופא שמבין באולטרסאונד יודע שכאשר הוא מזהה בעיה בלב, הוא חייב לבדוק ולחפש עוד מומים ש"מתחבאים" - ואם לא עשה כך, הוא לא יוצא ידי חובה. לעומת זאת, רופא שאינו מחפש את המומים הנוספים - הוא רשלן.

יחד עם זאת, ישנם סוגים של מומים שלא ניתן להבחין בהם - מכל מיני סיבות, ולעתים גם כי הם מתפתחים רק לאחר הבדיקה. כך, למשל, במקרה של תסמונת גנטית שלא התגלתה במועד ההריון, ורק לאחר הלידה כתבו עליה בספרות הרפואית. במקרה כזה, למרות שהיילוד נולד בעל מום אי אפשר לחייב את הרופאים ברשלנות, מכיוון שהתסמונת לא הייתה ידועה במועד הרלוונטי והתגלתה רק לאחר סיום ההריון.

בנושא מומים של עוברים, המציאות המשפטית מורכבת אפילו יותר, ופעמים רבות היכולת להגיש תביעה תלויה בהשקפת העולם. נסביר: ישנם אנשים הסבורים שכל מום, אפילו מום פשוט כמו אצבע קצרה ביד, הוא סיבה להפסקת הריון. אחרים סבורים כי לעולם אסור להפסיק הריון - גם בנוכחות מום חמור. הדרישה המשפטית היא מאוד ברורה: התובע חייב להוכיח כי המום חמור מספיק, עד כדי כך שוועדה להפסקת הריון, לו הייתה מתכנסת ובוחנת את המקרה, הייתה מאשרת לבצע הפלה בגינו, וגם על התובע להראות שההורים היו פונים לבצע זאת וכי אין מדובר במניעה כלשהי מצדם (כמו, למשל, הורים שדתם אוסרת על ביצוע הפלה).

נזכיר כי ההתיישנות על תביעות בגין רשלנות בלידה ונזק ליילוד הן תביעות של היילוד ולכן תקופת ההתיישנות שלהן היא 25 שנה מיום הלידה, ואילו תביעות בגין אי זיהוי מומים בעובר הן תביעות של ההורים בלבד ולכן ההתיישנות בעניינן היא שבע שנים בלבד מיום הלידה.

חשוב לזכור כי הרופא שביצע אולטרסאונד אינו אחראי על עצם קיומו של המום. הטענה כלפיו היא שהוא חייב היה להודיע על קיומו של המום להורים בכדי לאפשר להם לקבל החלטה אם לבצע הפלה/הפסקת הריון. 

הסכמה לפעולה במהלך הריון ולידה: על מה חותמים?

פעמים רבות מחתימים יולדת על פעולות שונות הנערכות במהלך הלידה, בהן ניתוח קיסרי, זריקה אפידורלית ופעולות נוספות. חשוב להדגיש כי מוטלת חובה משפטית על הרופאים ואנשי הצוות להסביר בעל פה את מה שמציעים ליולדת לבצע, וכי ההסבר בעל פה מנותק מההחתמה על הטופס ומחויב המציאות. אי מסירת הסבר בעל פה הופכת למעשה את הטופס לחסר משמעות כמעט. 

בנוסף, יש להבין כי חתימה על טופס אין משמעותה מתן רשות לרופא לבצע טעויות ותקלות, אלא המשמעות היא כי החולה הבין ומסכים לביצוע הפעולה לפי ההסבר שנמסר לו בעל פה, אבל הוא מצפה כי הפעולה תתבצע לפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים ולא בצורה רשלנית. בנוסף, כאשר יש יותר מאשר חלופה טיפולית אחת - חובה לתת על כך הסבר על מנת לאפשר ליולדת לקבל החלטה מושכלת. 

בעניין ההחתמות על טופסי הסכמה לגבי בדיקות שנערכות במהלך ההריון, יש לדעת כי בנוסף למה שצוין לעיל, כאשר קיים ספק אם הרופא גילה מום או שהוא לא ממש בטוח - חובתו לשתף במידע הזה ובחששות את ההורים לעתיד. כמו כן חובתו של הרופא להפנות לבירור נוסף - כולל חובה להסביר להורים כי יש בדיקות שאולי עולות כסף רב ואינן בסל הבריאות - ולהשאיר את ההחלטה על כך בידיהם.

לסיכום, במקרים רבים של אי אבחון מומים בעובר, או נזק ליילוד ו/או ליולדת, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי על מנת שמומחה בתחומי הרפואה והמשפט יוציא את התיק הרפואי, יבחן את ניהול המקרה על ידי הצוותים הרפואיים ויבחן האם יש מקום לתביעת רשלנות רפואית. יש לזכור כי מדובר בכסף שנועד להבטיח במקרים רבים את עתידו הכלכלי של היילוד שנולד עם נזק וייאלץ לחיות עמו שנים רבות, ומכאן החשיבות הרבה לבחינה מעמיקה, יסודית ומקצועית של המכלול.