דלקות פה, לוע, שקדים

דלקות בפה ובלוע עשויות להיגרם על ידי נגיפים, חיידקים או פטריות. חלקן נגרמות על ידי מזהמים הנמצאים בקביעות בחלל הפה והלוע, וחלקן על ידי מזהמים המגיעים דרך האוויר. יש לציין שחלקן נקראות באופן שגוי דלקות גרון.

דלקות הנגרמות על ידי נגיפים
אלו הדלקות השכיחות ביותר בפה ובלוע. התסמינים האופייניים הם כאב, הפרעה בבליעה, חום ואודם מפושט. לרוב לא יופיע תפליט (משטח לבן-אפרפר) על השקדים. ייתכנו תסמינים נלווים, כגון נזלת, שיעול, דלקת לחמיות ושלשול. למרות שהתמונה לדלקת נגיפית היא אופיינית, לא תמיד ניתן להבחין בוודאות בינה לבין דלקת חיידקית רק על סמך ההסתמנות הקלינית, ואז יש לבצע בדיקות נוספות לקביעת האבחון הסופי (ראו בהמשך זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים). הטיפול בדלקת נגיפית הוא טיפול תומך: הורדת החום, מתן משככי כאבים ומתן נוזלים במקרים של התייבשות. טיפול אנטיביוטי ניתן אם מתפתח זיהום מישני על ידי חיידקים.

  - הרפנגינה (Herpangina): דלקת הנגרמת על ידי נגיף קוקסאקי (Coxsackievirus). מתאפיינת בכאב גרון, בחום ובשלפוחיות קטנות על בסיס אדמדם, וכן בכיבים בחך, בלוע ועל השקדים. הטיפול הוא טיפול תומך.

- שלבקת ריריות הפה והחניכיים (Herpes): דלקת הנגרמת על ידי נגיף השלבקת הפשוטה (Herpes simplex). שכיחה בילדים בגילאי 3-1 שנים. תסמיניה הם כאב, קושי בבליעה, ריור, חום, וכן שלפוחיות בריריות הפה, הלוע והחניכיים. השלפוחיות הופכות במשך הזמן לכיבים כואבים. לפעמים מופיעות שלפוחיות גם על השפתיים, על הסנטר ועל הלחיים. האבחון נקבע על פי ההסתמנות הקלינית ובהסתמך על התקנת תרבית מהנגעים לזיהוי הנגיף. הטיפול כולל מתן אציקלוויר (Acyclovir) בשילוב עם טיפול תומך.

- מחלת הנשיקה (Mononucleosis syndrome): דלקת הנגרמת על ידי נגיף אפשטיין-בר (Epstein-Barr). שכיחה בגיל ההתבגרות. תסמיניה הם חום גבוה, כאב גרון, כאב וקושי בבליעה, שקדים מוגדלים ועליהם משטח אפור-לבן וכן שטפי דם קטנים ברירית החך (תמונה 1). המחלה עלולה להיות מלווה בהגדלת קישריות לימפה, בהגדלה של הטחול והכבד ובהפרעה בתפקוד הכבד. האבחון נקבע על פי ההסתמנות הקלינית ובהסתמך על בדיקת דם לנוגדנים לנגיף. ההחלמה מהמחלה הדרגתית ויכולה להימשך מספר שבועות. הטיפול הוא טיפול תומך.
זיהומים הנגרמים על ידי חיידקים: הדלקת החיידקית השכיחה ביותר בפה ובלוע נגרמת על ידי חיידק סטרפטוקוק ביתא המוליטי מקבוצה A. בעבר היו שכיחות דלקות בלוע הנגרמות על ידי חיידקי דיפתריה, עגבת וזיבה. כיום דלקות אלה נדירות.

- דלקת לוע סטרפטוקוקית ביתא המוליטית ("אנגינה"): זוהי דלקת של השקדים והלוע הנגרמת על ידי החיידק סטרפטוקוק ביתא המוליטי מקבוצה A (Streptococci beta-hemolytic Group A) תסמיני הדלקת הם כאב גרון, כאב וקושי בבליעה, חום מעל 38.3 מ"צ, תפליט על השקדים או הלוע, והגדלה של קישריות הלימפה בצוואר (תמונה 2). רוב הדלקות מסוג זה מופיעות בדרך כלל אצל ילדים בגילאי 6-5. האבחון נקבע על פי ההסתמנות הקלינית ובהתבסס על תבחין מהיר לזיהוי החיידק, או משטח "גרון" חיובי לחיידק.

הסיבוכים של דלקת השקדים הסטרפטוקוקית הם: דלקת מיפרקים שיגרונית (Rheumatic fever) הפוגעת במיפרקים ובלב, דלקת בכליות (Post streptococcal glomerulonephritis) שיכולה להוביל לאי-ספיקה בכליות, שנית (Scarlet fever) המתאפיינת בתפרחת ובאדמומית בלשון, במורסה מסביב לשקד ובמורסה עמוקה בצוואר.

הטיפול בדלקת כולל אנטיביוטיקה ממשפחת הפנצילינים (Penicillinse) או ממשפחת הצפלוספורינים (Cephalosporins). כשקיימת רגישות לפנצילין מטפלים באריתרומיצין (Erytromycin) או בקלינדמיצין (Clindamycin).

טיפול מתאים באנטיביוטיקה מקצר את מהלך המחלה ומקטין את סבל החולה, מצמצם את הסיכוי להתפתחות מורסות מקומיות ואת הסיכוי להתפתחות דלקת מיפרקים שיגרונתית. ניתן להתחיל את הטיפול האנטיביוטי עד תשעה ימים מהופעת התסמינים, כדי למנוע התפתחות דלקת מיפרקים שיגרונתית. חשוב לסיים את כל מנת הטיפול כדי למנוע הישנותה של הדלקת ואת סיבוכיה. בנוסף לטיפול באנטיביוטיקה ניתן טיפול תומך.

נשאים של החיידק הם אנשים שבמשטח הגרון שלהם הודגם החיידק, אך ללא תסמינים של דלקת בשקדים, וללא עלייה בנוגדנים לחיידק בדם. בדרך כלל אין צורך לטפל בנשאים, אלא אם הם חיים בסביבת אנשים הלוקים בדלקות שקדים סטרפטוקוקיות נישנות, או בדלקת מיפרקים שיגרונתית.

זיהומים הנגרמים על ידי פטריות
- קנדידיאזיס בפה: זיהום בפטרייה מסוג קנדידה (Candida). הזיהום מופיע בדרך כלל אצל חולים עם מערכת חיסון מוחלשת, או המטופלים באנטיביוטיקה תקופה ממושכת. הזיהום מתאפיין במשטחים לבנים על ריריות הפה והלוע. בגירוד המשטח הלבן מופיעה רירית אדומה ומדממת. האבחון נקבע על פי הבדיקה הקלינית: משטח ישיר ותרבית מותקנת מהנגעים. הטיפול כולל תרופות אנטי-פטרייתיות שונות כגון ניסטטין (Nystatin) ופלוקונאזול (Fluconazol).

קרול סגל
ד"ר יעל אסטרייכר-קדם