הבעיה השכיחה שעלולה לפגוע בפוריות: הכל על רחם שרירני

הרחם מורכב ברובו משריר והוא איבר המושפע מגורמים רבים, כאשר ההשפעה הבולטת ביותר היא הורמונלית. השפעה זו מתחילה מרגע הופעת הוסת הראשונה ועד גיל המעבר (כ-40 שנה בקירוב) בו נפסקת כמעט לחלוטין הפעילות ההורמונלית, והיא כוללת הריונות ונטילת גלולות למניעת הריון. התוצאה של השפעת ההורמונים על הרחם היא שגשוג תאי שריר הרחם, הידועה בכינויה "רחם שרירני".

מהו רחם שרירני?

כאשר תאי שריר מסוימים מגיבים לגירויים הורמונליים באופן חזק יותר מאחרים, אלה מתרבים ויוצרים מעין שרירן - "גידול" שפיר. הסיכון שגידול זה יהפוך לממאיר הינו נמוך. 

תופעה זו עלולה להתרחש באופן אחיד בכל תאי שריר הרחם או במוקד יחיד. כמו כן, ככל שכמות השרירנים גדולה יותר, כך גם גדל הנפח הכללי של הרחם ותסמינים כמו דימומים ויסתיים חזקים ולא סדירים ולחץ על איברים סמוכים - נעשים שכיחים יותר.

מהם הגורמים לרחם שרירני? 

הגורם לרחם שרירני אינו חד משמעי, אך ייתכן כי מדובר בתהליך גנטי, מאחר ששגשוג-יתר של שריר הרחם שכיח יותר בקרב בנות משפחה מדרגה ראשונה.

כיצד משפיע מיקום השרירן?

למיקומו של השרירן הרחמי ישנה השפעה על האופן בו הוא בא לידי ביטוי, וכן על יכולת האבחון של הרופא את המצב. שרירני הרחם יכולים לשגשג בתוך שריר הרחם, להתבלט משריר הרחם לכיוון חלל הרחם או להתבלט משריר הרחם לכיוון חלל הבטן. 

התפתחות שרירן בתוך דופן הרחם עלולה להימשך שנים רבות בטרם תאובחן, מאחר ואין לה תסמינים רבים. התסמינים יופיעו בדרך כלל רק כאשר השרירן גדול למדי. 

גם התפתחות שרירן המתבלט משריר הרחם לכיוון חלל הבטן עלולה להיות לא מאובחנת לאורך שנים רבות, עד שהשרירן גדל באופן משמעותי או עד לגרימת לחץ על איברים סמוכים, כגון שלפוחית השתן, המעיים ועוד. 

המיקום המסוכן ביותר הוא שרירן אשר גדל לכיוון חלל הרחם, מאחר והוא מעוות אותו, מה שעלול לגרום לדימומים מוגברים, כאבים והפלות טבעיות.  

מהם התסמינים של רחם שרירני?

התסמינים השכיחים ביותר הינם דימום ויסתי חזק, דימום בין-וסתי, כאבי בטן, כאב בעת קיום יחסי מין, בטן נפוחה, הפלות חוזרות ובעיות פריון.

רחם שרירני עלול לגרום לתסמינים שונים, בינהם בעיות פריון והפלות חוזרות 

כיצד מאבחנים רחם שרירני?

ניתן לאבחן את שרירני הרחם באמצעות בדיקה גינקולוגית תקופתית, בה ניתן לגלות גדילה הדרגתית של נפח הרחם. בנוסף ניתן לעשות שימוש באמצעי הדמיה. בדיקת ההדמיה הטובה ביותר לאבחון שרירני רחם היא האולטרסאונד המבוצע במרפאת הרופא המטפל ובמכוני על-קול.

כיצד מטפלים ברחם שרירני?

ברוב המקרים המצב אינו גורם לתסמינים או לבעיות מיוחדות, ולכן אין צורך בטיפול. במקרים בהם התסמינים מחייבים טיפול ניתן כיום לבצע קשת רחבה של טיפולים תרופתיים ופולשניים, אותם מתאימים לכל מטופלת באופן אישי לפי מספר השרירנים, גודלם, מיקומם, ההיסטוריה הרפואית והגיל.

טיפולים תרופתיים

טיפול תרופתי הוא ביסודו טיפול הורמונלי, המכוון לעצור את השפעת הורמון האסטרוגן, אשר מעודד את התפתחות השרירנים. טיפול זה מתחלק לשני סוגים:

1. פרוגסטרון
הפרוגסטרון נוגד את פעילות האסטרוגן ברמת התא ומונע את המשך שגשוגו. ניתן ליטול פרוגסטרון בטבליות דרך הפה, בזריקה תלת-חודשית או באמצעות התקן תוך-רחמי (מירנה), המפריש בקביעות פרוגסטרון מתוך מיכל זעיר. נטילת פרוגסטרון אינה כרוכה בתופעות לוואי מרובות או קשות, אך היא לא תמיד אפקטיבית. 

2. אנלוגים הורמונליים
האנלוגים ההורמונליים חוסמים את פעילות האסטרוגן. הם ניתנים בצורת זריקות או כמשאף דרך האף. טיפול זה נחשב לאפקטיבי יותר, אך הוא בעל תופעות לוואי קשות, ביניהן תופעות מוקדמות של גיל מעבר, על כל הסימפטומים הכרוכים בו (גלי חום, בריחת סידן, יובש נרתיקי ופגיעה בפריון). מסיבה זו נוטים להציע טיפול זה לתקופות קצרות של מספר חודשים בלבד, במטרה לשים קץ לדימום הרחמי, להקטין באופן חלקי את גודל השרירנים לפני הניתוח להסרתם, או כדי לאפשר למטופלת להרות.

טיפולים פולשניים 

הטיפולים הפולשניים נחלקים לטיפולים לא-ניתוחיים ולטיפולים ניתוחיים:

1. טיפולים לא ניתוחיים

אמבוליזציה של עורקי הרחם: בשיטה זו מבצעים צנתור של עורקי הרחם, בדומה לצנתור עורקי הלב או כלי דם אחרים. לאחר זיהוי עורקי הרחם נערך זיהוי של הסעיפים המספקים דם לשרירנים ומוזרק לתוכם חומר בעל צמיגות גבוהה החוסם את אספקת הדם. כפועל יוצא מתרחש בשרירנים תהליך מבוקר של נמק והתנוונות.

שימוש באולטרסאונד ממוקד רב-עוצמה: בשיטה זו מפעילים על השרירן אנרגיית אולטרסאונד בעוצמה גבוהה ובמיקוד המבוקר על ידיMRI . הטיפול מביא לעליית טמפרטורה ממוקדת בשרירן, כמעין "בישול" השרירן. כפועל יוצא מתרחש בשרירנים תהליך מבוקר של נמק והתנוונות.

2. טיפולים ניתוחיים

כריתת השרירן בהיסטרוסקופיה: טיפול ניתוחי זעיר-פולשני, הכרוך בהרדמה כללית, במהלכו מוחדר סיב אופטי לחלל הרחם, הממקם את השרירן ומעריך את ממדיו. לאחר מכן מוחדר לרחם אמצעי חיתוך זעיר, אשר באמצעות זרם חשמלי מסיר את השרירן. שיטה זו מוגבלת על ידי מיקום השרירן, ולכן מתאימה רק לשרירנים תת-ריריים, המתבלטים לתוך חלל הרחם, ואינה מתאימה לטיפול בשרירנים תוך-דופניים או כאלה המתבלטים לכיוון חלל הבטן.

כריתת השרירן בלפרוסקופיה: זוהי שיטה הכרוכה בהרדמה כללית ובהחדרת סיב אופטי ומספר כלי ניתוח לחלל הבטן דרך פתחים זעירים בדופן הבטן. לאחר זיהוי המיקום, הממדים ומספר השרירנים, מבוצע חתך בגוף הרחם דרכו מוסרים השרירנים, ובסיום נתפרים שוליו. שיטה זו מתאימה לכל סוגי השרירנים, אולם מיושמת בעיקר בשרירנים תוך-דופניים או כאלה המתבלטים לחלל הבטן. מגבלת שיטה זו היא המיומנות הגבוהה הנדרשת מהמנתח על מנת להשלים את הניתוח בהצלחה וללא סיבוכים. לעתים נדרש לבצע הליך כירורגי משלים בבטן פתוחה.

כריתת רחם: זהו הניתוח הנרחב ביותר והוא ניתן לביצוע בבטן פתוחה או בגישה לפרוסקופית המוגבלת, כאמור, בשל המיומנות הגבוהה הנדרשת מן המנתח ועלויות הניתוח הגבוהות הנובעות מהצורך במכשור יקר. ניתן לכרות את הרחם בשלמותו, כולל צוואר הרחם, או באופן חלקי, ללא צוואר הרחם.

כריתת רחם וגינלית: במידה וישנו מרכיב של צניחת רחם המלווה את נוכחות השרירנים, ניתן להסיר את הרחם בגישה וגינלית - ללא פגיעה כלשהי בדופן הבטן.

תופעת שרירני הרחם הינה שכיחה ביותר, אך אפשר להתנחם בעובדה שברוב המקרים אין תסמינים קשים כלל ולכן לא נדרש כל טיפול. במקרים בהם התסמינים והממצאים מצדיקים התערבות, יש קשת רחבה מאוד של אמצעי טיפול, שמרניים ופולשניים, אותם מתאימים למטופלת על פי מיקום השרירנים, מספרם וממדיהם. כמו כן, ישנה חשיבות לגיל המטופלת ולצורך שלה להמשיך ולשמור על הפוריות. חשיבות מכרעת מיוחסת לניסיון והידע של הרופא בטיפול בשרירני הרחם.