לא סתם תחושת בטן: הקשר המוכח בין רגשות למחלות מעיים

כולנו משתמשים בביטויים כמו "אני מרגיש את זה בבטן", "המעיים שלי מתהפכים" ו- "יש לי פרפרים בבטן". אז עכשיו זה רשמי ומוכח מדעית: מסתבר שלמעיים יש "מוח" משלהם, המכונה מערכת העצבים של המעי (Enteric nervous system). 

בהישען על הממצאים הללו, נוכל להסביר ולהדגים באופן מדעי כיצד הרגשות שלנו משפיעים על מערכת העיכול, על המעורבות שלהם ביצירת מחלות, וכיצד טיפול רגשי יכול לעזור לחולי מערכת העיכול כמו תסמונת המעי הרגיז/ש, מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית - להגיע מהר יותר וביעילות לרגיעה.

הגילוי המרעיש: ישנו "מוח" נוסף במערכת העיכול

המעיים הם האיבר שבו מצוי הריכוז הגדול ביותר של עצבים בגוף, אחרי המוח. כבר במאה שעברה, פרופ' מייקל גרשון, ראש המחלקה לאנטומיה וביולוגיה של התא במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, מצא כי לבני האדם ישנו מוח נוסף שמצוי במערכת העיכול. הוא גילה שמוח זה מורכב ממיליארדי תאי עצב ומשפיע על מצבנו הבריאותי ועל הרגשתנו הכללית. ממש כמו המוח "הראשי" שלנו, המערכת הזו שולחת ומקבלת אותות, מתעדת חוויות ומגיבה לרגשות. המעיים יכולים לייצר הפרעה במוח שלנו ממש כמו שהמוח יכול "להרגיז" את המעי. המוח של המעי מכונה ENS או "המוח הקטן".

המוח של המעי ממוקם במעטפת של הוושט, הקיבה, המעי הדק והמעי גס. הוא פועל באופן עצמאי ויודע ללמוד, לזכור וכמו שאומרים, לייצר תחושות בטן. חוקרים מדווחים שהוא משחק תפקיד מרכזי באושר ובסבל האנושי. השפעתו ניכרת ביותר במחלות מעיים כמו תסמונת המעי הרגיז/ש, קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן.

על פחד, הישרדות ותופעות הלוואי שלהם

ככל שהמדע לומד יותר על הקשרים בין שני המוחות (בין המרכזי ל"מוח הקטן" של המעי), כך מבינים יותר את האופן בו אנשים מרגישים ופועלים. כאשר המוח המרכזי נתקל בסיטואציה מפחידה, הנתפסת על ידינו כסטרס, הוא משחרר הורמוני לחץ שמכינים את הגוף לתגובה פיסיולוגית-פסיכולוגית הנדרשת לצורך הישרדות. מצב זה מכונה "ברח, הלחם או קפא" – Fight, Flight or Freeze. הבטן שלנו, המכילה חיישנים עצביים רבים, מגורה על ידי הכימיקלים הללו ומכאן תחושת ה"פרפרים בבטן". במצב מסכן חיים אמיתי, כמו בשדה קרב, המוח המרכזי מורה ל"מוח הקטן" לכבות את עצמו, גם כדי לחסוך במשאבי הגוף וגם, ככל הנראה, כדי להתגבר על רגשות כמו פחד. כל זה במטרה לשרוד.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מתייחסים למצבים רבים בחיי היום-יום שלנו כמצבים מסכני חיים, ואז אנחנו נמצאים לאורך במצב המכונה "די-סטרס". כלומר, ללא רוגע אך גם לא במצב קצר טווח של התגייסות להשרדות. מצב כזה מערער את הגוף, מאחר שהוא משדר לו כל הזמן תחושות סותרות, דבר המקשה על זרימת דם תקינה למוח ולמעיים, מקשה על אכילה ועיכול בריאים ומייצר עוד שורה של תסמיני מחלה.

חוסר איזון בחומר הכימי משפיע על מצב הרוח שלנו – ועל הקיבה

סרוטונין הוא חומר כימי המעביר מסרים במערכת העצבים. הסרוטונין משפיע על מצב הרוח שלנו, על התנהגות רגשית, שינה, אנרגיה וההרגשה הכללית שלנו. הסרוטונין קשור לתיאבון, הנאה ושיכוך כאבים. ירידה ברמת הסרוטונין מביאה לתופעות כמו אי שקט, מצב רוח ירוד, דיכאון, כאבי ראש, ירידה בזיכרון וביכולת הריכוז, שנת לילה לא טובה ועייפות במשך היום, תשוקה לאוכל, במיוחד לפחמימות ומתוקים. חוסר איזון ברמת הסרוטונין יתבטא בכאבי בטן, שלשולים וגזים בדומה לתסמונת המעי הרגיז.

פחד גורם לעצב התועה, המחבר בין קיבה למוח, להגביר את אספקת הסרוטונין למעי, כך כשהמעי מגיע לגירוי יתר הוא מתחיל להגיב בתנועתיות יתר, שיכולה להתבטא בשלשול. אצל אחרים, מצב כזה יתבטא במתח שרירים מוגבר, כיווץ וכתוצאה – עצירות. באופן דומה, כאשר העצבים בוושט מגורים יתר על המידה בגלל רגשות חזקים, אנשים מרגישים תחושת מחנק וקשיי בליעה.

אותות מתח מהמוח המרכזי יכולים לשבש את התפקוד העצבי בין הקיבה והוושט, וכתוצאה מכך עולים מיצי הקיבה לוושט המתבטאת בתופעות המכונות רפלוקס או צרבת.

סטרס ממושך: גורם לדלקות ולהתפרצויות של מחלות אוטואימוניות 

במצב נורמלי דלקת היא הדרך של מערכת החיסון להגן על הגוף. מחקרים מראים כי במקרים של לחץ קיצוני, המוח המרכזי נרתם להגנה על הבטן ומשחרר חומרים מעודדי דלקת שמפעילים את המעיים להילחם בפולשים, כגון חיידקים ופרזיטים שונים. למרבה הצער, החומרים הללו גם גורמים לשלשולים ולהתכווצויות. התרחשות כזו שמורה באופן טבעי למצבי הישרדות. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו חיים במצב של לחץ מתמיד.

הסטרס בחיינו בעל השפעה מרובה ואף מהווה מקור להתפרצויות של מחלות המוגדרות כאוטואימוניות, כמו מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית, אך גם אסטמה, פסוריאזיס, דלקת מפרקים, תסמונת המעי הרגיז ועוד. מכאן החשיבות הגדולה של עיבוד הרגשות, בעיקר רגשות הגורמים לעקה- סטרס (stress). הוצאת גורמי הלחץ מהחיים ורכישת כלים להתמודדות נכונה עם העקה, יש בהם כדי להקל על התופעות גורמות הדלקת במעיים.

קראו עוד: יתר לחץ דם, לחץ ומתח נפשי: מה הקשר ביניהם?

האם אנו יכולים "לאמן" את המעיים שלנו?

האם המוח של המעי יכול ללמוד? האם הוא "חושב" באופן עצמאי? מחקרים מראים שהתשובה היא חיובית. מתועד סיפור ידוע על אח רפואי בצבא ארה"ב שהיה אחראי על קבוצה של משותקים בפלג גופם התחתון. מאחר ולא הייתה להם תחושה או שליטה על המעיים, בכל בוקר בשעה 10:00 החולים קיבלו חוקן שהוביל ליציאה מהמעיים. כשהוחלף האח באח חדש, החליט האח החדש לדחות את שעת החוקנים לצהריים. להפתעתו, בשעה 10 בבוקר למחרת, לכולם במחלקה הייתה תנועת מעיים באותו הזמן, בלי חוקנים. האם האח הקודם "אימן" את המעיים של החולים? האם גם אנו יכולים "לאמן" את המעיים שלנו?

במצב של עקה (סטרס) מתמדת לומד המוח שהוא במצב הישרדות מתמיד ומשחרר גורמי דלקת. לשמחתינו, גם תהליך הפוך אפשרי. יחד עם המודעות לתזונה נכונה ואורח חיים בריא, הלימוד כיצד להתמודד עם לחץ ואימון בעיבוד רגשות יש בו כדי ללמד את המעי לתפקד באופן בריא.

אמיר זמורה הינו פסיכותרפיסט במרכז "דרך הבטן" – לבריאות מערכת העיכול