איך הכי נכון לפעול כשהילד מפחד? כך תדעו

פחד מחושך, פחד ממפלצות ופחד מאנשים זרים: אמנם פחדים בקרב ילדים הם חלק מתהליך נורמלי של גדילה והתפתחות, אבל אין ספק שלעיתים מדובר בחוויה קשה עבור הילד הדורשת התייחסות ראויה. יתרה מכך, לרוב כשהילדים שלנו מפחדים, גם אנחנו נמצאים בקונפליקט מסוים: באופן טבעי, הרי סביר שנרצה להגן עליהם ולהסיר כל דאגה מליבם הקטן. מצד שני, כפי שאומרת הקלישאה: החיים הם לא תמיד פיקניק. 

בעזרתם של פסיכולוגים מומחים בתחום, ניסינו להבין כיצד הכי נכון לפעול ברגעים כאלה: האם האינסטינקט ההורי שלנו שגורם לנו לרוץ לחבק, להרגיע ולהעביר מסר שתמיד הכל בסדר הוא האופציה הטובה ביותר, או שכדאי להיות יותר רציונליים כדי להכין את האפרוח שלנו לחיים הלא פשוטים שמחכים לו בחוץ? התשובות, כמו החיים -  מורכבות יותר.

80% מהילדים בגילאי 4-12 יחוו פחד

"פחדים מתחילים להתעורר אצל ילדים בד"כ בסביבות גיל 4", מסביר ד"ר יונתן קושניר, פסיכולוג קליני מומחה בטיפול בהפרעות שינה וחרדה, מדריך לטיפול קוגניטיבי התנהגותי . "למעשה, אפשר לומר שבין גיל 4-12 כ- 80%  מהם יחוו תחושות פחד שונות". 

ד"ר קושניר מסביר שלרוב מדובר בתופעה נורמלית וחולפת: "פחד הוא סימן התפתחותי נורמלי הנובע בין היתר מהתפתחות הדמיון והקוגניציה, והוא לרוב אינו מצביע על בעיה מיוחדת ואמור לחלוף כלעומת שבא. עם זאת, אצל חלק מהילדים תחושת הפחד עלולה להתבטא בצורה קיצונית יותר בגלל מגוון סיבות, חלקן גנטיות (המגבירות תחושות חרדה למשל), חלקן סביבתיות (כגון יחס לא תואם מצד ההורים).

"באופן כללי, פחד הוא רגש הישרדותי פרימיטיבי. האדם הקדמון רץ כדי לברוח מאריה אימתני וכך הגן על חייו", מוסיפה דגנית בן ניסן, פסיכולוגית קלינית רפואית והתפתחותית, פסיכולוגית ראשית במכון להתפתחות הילד במרכז שניידר. "עם זאת, כשפחד פוגע באיכות החיים והוא אינו עולה בקנה אחד עם רמת הסיכון שלו, העניין דורש התייחסות או טיפול.

בן ניסן מסבירה שלכל שלב בהתפתחות של הילד יש סוגי פחדים האופייניים לו: "כשהילד נולד, הוא עלול להגיב בבהלה לרעש שנשמע בסביבתו. לקראת גיל חצי שנה, הוא מתחיל להבדיל בין אנשים זרים לבין הוריו ואז מתפתח אצלו הפחד מפני זרים. כשהילד מגיע לגיל שנה הוא עלול לסבול מפחד מפרידה, המתפתח סביב התובנה שאם המבוגר לא לידו הוא כנראה חדל להתקיים. גם פחדי שינה עשויים להוות סוג של חוויית פרידה - פחד מחושך למשל לרוב מתרחש סביב גיל שנתיים. בגיל ארבע העולם הדמיוני של הילד מתפתח וכך גם הפחדים שלו כאשר המוכרים ביניהם הם הפחדים מפני מפלצות ומדמויות בדיוניות. כשהילד מתבגר והולך לבית הספר, הוא עלול להיות מושפע מסרטים ולפחד מדמויות שונות. גם פחדים ממחלות או מתאונות מאוד אופייניים לשלב זה שבו הילד מתפקח".

ד"ר קושניר מוסיף: "ככל שהילד מתבגר, תוכן הפחד משתנה והופך ל'ראלי' יותר: פחד מפורצים, פחד מאנשים זרים וכדומה. באופן קוגניטיבי, הילד מגיב לפחדים שונים בצורה זהה, ומוחו מגיב לפחד באופן שגורם לו להילחץ ולהיבהל".

איך אפשר ללמד את הילד להתמודד עם הפחד?

ד"ר קושניר מסביר שלנו - ההורים, יש חלק ניכר בכל הנוגע להצלחתו של הילד להתגבר על פחדיו או לחלופין לגרום להחמרת התחושות שלו: "על אף העובדה שבדרך כלל נרצה לשדר בטחון והרגשה טובה, האקט הזה עלול לשמש כחיבוק דב המסייע לילד להירגע לטווח קצר בלבד. בפועל, תגובה כזאת עלולה לגרום לילד לתחושת תלות ולצורך בנוכחותו בכל פעם שבה יחווה סיטואציה מפחידה.

לעומת זאת, גם הורה שמגיב בצורה קיצונית הפוכה, במהלכה הוא מנסה ללעוג או לשכנע את הילד שאין לו ממה לחשוש, למעשה אינו מאפשר לו להבין שתחושותיו לגיטימיות ונורמליות. כך הילד נאלץ לשאת על עול כתפיו הקטנות את ההתמודדות עם הפחד המאיים – משימה שאינה פשוטה כלל עבור ילד קטן".

אז איך בכל זאת אפשר לגשת לילד וללמד אותו להתמודד עם הפחד?  ד"ר קושניר מסביר: "הדרך הנכונה ביותר לסייע לילד במצב הזה, היא לחשוף אותו לפחד באופן הדרגתי. את השיטה הזאת לא כדאי ליישם ברגעי המשבר של הילד בהם הוא חווה את התקף הפחד, כיוון שזוהי השעה שכל מערכות גופו נמצאות בדריכות מלאה והוא אינו פנוי להקשבה. אך כשהילד רגוע, בהחלט ניתן לדבר איתו על הפחד שמלווה אותו. כך למשל, כשהוא מפחד להתקרב לכלב אפשר לגשת ביחד איתו בשעה שהכלב קשור, ובפעם השנייה גם לנסות ללטף אותו ביחד. לחילופין, כשילד מפחד לישון לבד בחדר, במקום לומר משפטים מנחמים כמו: "הכל בסדר, לא יקרה שום דבר", אפשר לגשת אליו בכל מספר דקות כצעד מרגיע ראשון. באופן כללי, חשוב להבין שהקונטקסט יותר חשוב מהטקסט.

בן ניסן דווקא סבורה שיש מצבים שבהחלט דורשים תגובה מגוננת מתונה מצד ההורה: "ילד בן חמש למשל שמפחד מפורצים רעים, לא אמור להתמודד עם העניין לבד. לכן, אפשר להיעזר במשפטים בסגנון: 'אני מבין שזה קצת מפחיד בעיניך, אבל הסיכוי שמשהו יקרה הוא מאוד נמוך, אמא ואבא פה בבית ואתה לא לבד'. מעבר לכך, ניתן להיעזר בצעצוע של דמות גיבורה או באמצעי כמו חרב מפלסטיק, שיסייעו להעניק לו תחושת בטחון ושליטה במצב".

פחדים עלולים לגבות מחיר יומיומי עמו לא פשוט להתמודד

"יש ילדים שמפחדים מכלבים שלא מוכנים ללכת ברחוב כי הם מפחדים שכלב יתנפל עליהם, ויש ילדים שנמנעים משימוש במעלית. מצבים כאלה עלולים לפגוע באיכות החיים ולכן רצוי לטפל בהם" מסביר ד"ר קושניר.

"אם ילד מסרב לשמוע מוסיקה או לראות סרט מסוים, לא תמיד צריך להביא אותו להתמודדות עם העניין כי מדובר בעניין נקודתי", מוסיפה בן ניסן. "יש ילדים שיותר קשה להם להתמודד עם פחדים כי הם יותר רגישים למצבים מסוימים. מצב זה גורם להם לחוות את הפחד בעצמה גדולה יותר והם עלולים לבטא את זה באופן קיצוני (ולעיתים אף לא לבטא זאת כלל). באופן כללי, המסר שחשוב להעביר לו זה" 'אנחנו אתך, אתה לא לבד ואנחנו נעזור לך להתמודד עם הפחד".

אילו מצבים נוספים מתריעים על צורך בטיפול? 

קראו עוד: כדאי שתכירו: כל השלבים בהתפתחות הקוגניטיבית והחברתית

מה עושי כשהילד מפחד מסיטואציה שסביר לפחד ממנה?

למרבה הצער, החיים מלאים במצבים לא נעימים: מוות, מלחמה או אנשים רעים עלולים להופיע בחיים של כל אחד מאתנו. אבל מה עושים כאשר הילד מוצא את עצמו בסיטואציות כאלה?

"מצד אחד, כמובן שחשוב להגן על הילד בכל סיטואציה מסוכנת או מפחידה. אך מנגד, תגובה מוגזמת עלולה לגרום להנצחת הפחד", מסביר ד"ר קושניר.

"במצב של מלחמה למשל, הטוב ביותר הוא להתייעץ עם הרשויות כיצד לפעול ולנהוג בהתאם לכך. אם ההנחיה היא להישאר בבית אין טעם להסתכן ביציאה ממנו. לחילופין, תופעה כמו הליצנים המפחידים שהופיעו לאחרונה, לרוב אינה כרוכה בסכנה אמיתית ולכן במצב כזה לא צריך למנוע מילד בוגר לצאת מהבית, כיוון שהמחיר הוא גדול ביחס לסכנה.

קראו עוד: בררנות וסרבנות אכילה בילדים: כל הטיפים שיגרמו להם לאכול 

ומה עושים כשילד מפחד ממוות? 

"למעשה, מוות זה הפחד היחיד שהוא באמת וודאי: כולנו נמות בשלב מסוים בחיים וזאת עובדה, לכן העיסוק והדיון בסוגיה הזאת הוא מאוד נורמלי ושכיח. כשאני ניגש לעזור לילד שמפחד מהסיטואציה הזאת אני לא מנסה לפתור את בעיית המוות אלא את הפחד ממנו. תשובה בסגנון 'אני אף פעם לא אמות' תעמיד את הילד בפני התמודדות בעייתית כאשר יבין שזו אינה עובדה נכונה" משיב ד"ר קושניר. 

נדב הריס, פסיכולוג קליני מעלה נקודה נוספת למחשבה: " קיימת חשיבות רבה גם לאווירה שבה הילד נמצא, ובייחוד לאקלים המשפחתי. מלבד תהליכי ההתפתחות שהוזכרו, ניתן להצביע גם על עלייה במפלס החרדה בקרב ילדים, כאשר הרוחות במשפחה סוערות וההורים אינם פנויים רגשית על מנת להעניק מענה לילד. באופן טבעי, שינויים כגון לידת אח או תקופה קריטית בעבודה, יוצרים עומס אצל ההורים, מה שעלול לגרום לילד לנסות לגייס תשומת לב בשלל התנהגויות, בהן גם חרדה. כאשר האווירה בבית רוויית מתח וקונפליקטים הדבר מעצים אף יותר תחושה זו. אחת העצות השימושיות שניתנות להורים בתקופות שונות של משבר ועומס היא לנסות לדחות את המריבות והוויכוחים לשעות שלאחר השכבת הילדים. בשעה כזאת ניתן לשוחח על הדברים ברוגע ואם הם מעוררים אמוציות, לפחות הילדים אינם עדים לכך ואינם וחווים את הכעסים. 

"חשוב להבין שפחד בגילים הצעירים הוא אינו רציונלי. כאשר הורה מגיב בזלזול הוא משאיר את הילד להתמודד לבד עם הפחד ולא מעניק לו כל פתרון. חשוב להעביר לילד את המסר שעל אף שתחושת הפחד אינה נעימה, מדובר בתחושה אנושית ונורמלית ושהוא לא פחדן.

מעבר לכך, יש לזכור שלא כל ילד יודע לבטא את הפחד. ככל שההורה משרה אווירה נעימה ופתוחה יותר, כך יהיה לו קל יותר לבטא את חששותיו", מסכמת בן ניסן.