אחים לנצח: האתגרים בהתמודדותם של האחים עם השכול

"אני זוכר את הדפיקה בדלת. אבא פתח, אמא התיישבה בכורסא ולא קמה, אבא שתק. בהתחלה היה שקט. אחר כך רעש, הרבה מילים.. המון אנשים.. אבל אני לא זוכר כלום. אנשים נוגעים בי ומדברים. כשכולם הלכו, הבית היה שקט.. כל כך שקט... כאילו לא היה בו כלום יותר, אף אחד. אני יודע היום שכשעמית נפל, הפכתי יתום..." יובל היה רק בן עשר כשאחיו עמית נהרג, ואת יום ההודעה על נפילתו הוא לא יישכח. זוהר איבד את אחיו, יותם, מיד לאחר חגיגות בר המצווה שלו: "איבדנו את יותם ממש אחרי בר המצווה שלי, הוא עוד היה בחגיגה. כשבאו להודיע לנו, הייתי אצל חבר. סבא אסף אותי וסיפר לי שיותם נהרג. הוא אמר לי שחשוב שאהיה חזק עכשיו ואשמור על אמא ואבא. מאז נהגתי כך – לא בכיתי, כעסתי או דיברתי על הנושא כי פחדתי להכאיב להם". אסתר, חוותה את ההתמודדות המורכבת של אובדן אחיה, שאול, דווקא כשבנה התגייס " ביום הגיוס, הכל התמוטט לי ועלה בי פחד נוראי. ידעתי שאצליח להתמודד  כי העולם הכין אותי לכך. פחדתי בעיקר שהילדים שלי יהפכו להיות אחים שכולים ופתאום הבנתי כמה המוות של שאול שינה לי את החיים". ענתיאל היה בן 17 כשאחיו הצעיר, נתנאל, נהרג בפיגוע : " זה מכה בי כל שנה מחדש כאשר אני עומד מול המצבה. הבן שלי כבר מבוגר יותר ממנו".

יום הזיכרון נוגע בכל אחד מאתנו ומעניק לשכול משמעות ייחודית ומורכבת. אך עבור אלה שהשכול הפך עבורם ממילה המתארת סולידריות לאומית, לחוויה אישית ומשפחתית מדובר באתגר מורכב וקשה מנשוא. כאשר אנו חושבים על המושג "בן משפחה שכול" לרוב נדמיין את לרוב התמודדותם של ההורים, אך למעשה, גם לאחים במשפחה חלק מרכזי, ואובדן אח או אחות מעלה קשיים ייחודיים בעיבוד האבל. קשיים אלה נוגעים בכל אחד מחברי המשפחה ואף פוגעים בתא המשפחתי ובזהות העצמית. 

אחים הם חלק אינטגרלי מחיינו, וגם כשאנחנו לא מנהלים קשר יומי ורציף איתם אין ספק שמערכת היחסים הזו היא ייחודית ומלווה את האדם לאורך כל חייו. פעמים רבות, אנו נוטים לחשוב על הקשר בין האחים כעל דבר מובן מאליו וברור לנו שהם שם תמיד – גם אם לא מנוהל קשר רצוף. למעשה, הקשר שבין אחים מהווה את מערכת היחסים הארוכה ביותר אותה מקיים אדם, והוא גם הקשר הראשון המוכר לנו במסגרת מערכות היחסים עם קבוצת השווים. במהלכו, אנו לומדים על שותפות, חלוקת תשומת הלב של ההורים והקרובים, אהבה, הערצה ואף קנאה וכעס. 

מערכת היחסים בין אחים מהווה את אחד מהקשרים המרכזיים בחיינו במהלכה אנו לומדים על שותפות, אהבה ואף קנאה וכעס

למרות שמערכת היחסים בין אחים מוזכרת בתרבות היהודית עוד בתקופת התנ"ך, בסיפורם של קיין והבל או בתיאור מערכת היחסים שבין משה לאהרון, בכל הנוגע לטיפול הפסיכואנליטי, מחקרים שעסקו במערכת יחסים ייחודית זו החלו להופיע רק בעשורים האחרונים.

לאורך השנים, התמקדו המערכות הטיפוליות השונות והחברה כולה, בעיקר בשכול ההורי. כיום, עם התפתחות המחקר העוסק בקשרים שבין אחים, נבנית ההבנה כי יש לטפל במשפחה שחוותה אובדן כמערכת אחת, ולהתייחס לצרכים של כל אחד מחבריה תוך התייחסות לאחים השכולים, לתפיסת המוות בהתאם לגילם ולבניית מערכת משפחתית תומכת. האובדן משנה את המערך המשפחתי, את ההתנהלות של הקבוצה המצומצמת ומצריך גיוס משאבים ייחודיים לצורך עיבוד האבל ובניה מחודשת. לעיתים קרובות, הורים שכולים מתקשים להתמודד עם עיבוד האבל ולתמוך במקביל באחים הנותרים. מאגרי התמיכה של הקרובים מתערערים וכתוצאה מכך, נדחה אבלם של האחים.

מהם האתגרים המרכזיים הכרוכים בהתמודדותם של אחים עם האובדן והשכול?

היכולת לבטא רגשות, כאב, כעס, ייאוש, פחד וחוסר אונים, המלווים את תהליכי השכול , מעוררים חשש באחים, ובמקרים מסוימים הם אינם בטוחים שההורים יוכלו לשאת זאת ולהתמודד גם עם רגשותיהם. כתוצאה מכך האחים השכולים חווים רגשות קשים המודחקים, נמנעים, מתבטאים בהתנהגויות והימנעויות שונות ואף בכאבים פיזיים ובמחלות. 

כמו בכל תהליכי משבר , נוכל למצוא אסטרטגיות הגנה שונות: חלק מהאחים המתמודדים עם השכול נשאבים לתפקיד הורי, ומנסים להגן על ההורים ולשמור על המשפחה שנותרה. אחרים יחפשו את קבוצת השווים בקרב חברים, ינסו להחזיר את חייהם למסלול הרגיל כאילו לא קרה דבר ויפצלו את המתרחש בבית מהחיים החברתיים. במקרים מסוימים אחים שכולים עשויים להרגיש כי כל ביטוי של שמחה, הנאה והצלחה בחייהם, עלול להחוות כבגידה בהורים ובאח המת. לעיתים, ינסו  האחים להמשיך את דרכו של האח שנהרג, לבחור את אותו מסלול לימוד, ואף להתגייס לאותה יחידה בה הוא שירת. חשוב לציין כי כל אחת מהדרכים ודרכים נוספות, הן דרכי התמודדות נורמאליות בסיטואציה שאינה נורמלית.

אובדן אח, מייצר התמודדות כפולה:  מחד, האח המת, הופך מחבר, בן ברית, דמות שניתן לכעוס עליה ולהעריצה, לתמונה שאינה מכילה את מורכבות הקשר בן האחים. ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות, עולה כי דמות האח המת, אצל ההורים, נשמרת כאידיאלית, לרוב חסרת קונפליקטים או פגמים. לאחים הנותרים קשה להתמודד אל מול דמות זאת והזיכרונות משעשועים, משחקים וכעסים אינם מוצאים את מקומם. מאידך, האחים השכולים מאבדים את ההורים כדמות חזקה, מגנה ושומרת והם חווים את עוצמת רגשות ההתמודדות של ההורים עם האבל. כשעולה התחושה כי ההורה אינו מסוגל להתמודד, מתפתחת התפיסה כי יש להסתמך רק על עצמי במצבי לחץ ומשבר. אסטרטגיה זו ממשיכה ומלווה את האח השכול בבגרותו ואף עלולה להשפיע על יחסיו הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים. 

התמודדות נוספת, היא אובדן הזהות בקבוצה החברתית. אובדן אח בגיל ההתבגרות, המהווה  תקופה בה מנסים בני הנוער להיות דומים ככל האפשר לחבריהם, מניחה את תווית ה"אח השכול" בן לילה ומעלה חשש ליחס מיוחד ורחמים. מצב זה, מפתח אצל חלק מהאחים השכולים, יכולת זיהוי לקריאת רמזים, בקול, במבט, בתנוחת גוף של האחרים המשמעותיים. בבגרותם, יכולת זו ששימשה אותם כהגנה בגיל ההתבגרות, מוטמעת כחלק מדרכי התקשורת שלהם, מבלי לבחון או לערער על תפיסה זו. 

מהו הטיפול שיסייע בהתמודדותם של האחים השכולים על האובדן?

את האחים השכולים המגיעים לטיפול אני פוגשת כאנשים בוגרים, חלקם בעלי משפחות, הורים לילדים ולעיתים אף סבים וסבתות לנכדים. לאורך השנים הרבות שחלפו מאז האובדן הם נושאים את ההתמודדות עם השכול בשקט, לעיתים אף מבלי לשתף את הקרובים להם. מטופלים רבים, מגיעים לטיפול בעקבות שאלות או משברים משפחתיים או בריאותיים, שלכאורה אינם קשורים להיותם אחים שכולים. ההליך הטיפולי מסייע בחשיפת הקשר הייחודי בין היותם אחים שכולים להתמודדויות השונות אותן הם חווים כאנשים בוגרים. 

מפגשי הטיפול מתחילים לרוב בהכרות עם התא המשפחתי העכשווי, הילדים הנכדים, הקשרים החברתיים והמשפחתיים וזאת כחלק מההתבוננות על מקורות התמיכה העכשוויים, היכולות, ההצלחות והעשייה . אחר כך אנחנו עוברים אל משפחת המקור - המשפחה שחוותה את האובדן. לעיתים לראשונה, מספר האח השכול, את סיפור חייו, את הרגע, בו שמע, ראה וחווה את ההודעה (דבר שרובם זוכרים ומתארים, לפרטים). המטופל מלמד אותי על סיפור חייו (נרטיב) על הבית לפני נפילת האח, על רגע ההודעה, על ההתמודדות המשפחתית, הסביבתית והחברתית עם האובדן.  הוא מדבר על ההתמודדות שלו עם השכול,על המחשבות, הרגשות והתפקידים אותם לקח או קיבל.

אנחנו לומדים יחד את האסטרטגיות בהן נעזר כדי להמשיך לחיות, כדי להצליח ולהיות מי שהוא היום. יחד אנחנו מתחילים לבחון, מה מהאסטרטגיות תומכת בחייו היום, ואלו מהן אינן מקדמות אותו ואף מפריעות לו במהלך חייו. 

חלק חשוב נוסף בטיפול הוא העיסוק בזיכרונות, החזרה של דמות האח שנפל, והפיכתה מאידיאל ותמונה שלעיתים אינה נגישה לילד או נער, אל דמות "האח שלי" על כל צבעוניותה ומרכיביה: האח שגם צחק, הרגיז, הכאיב, כעס ושיחק.  לעיתים אנחנו כותבים את סיפור האח, או  בוחרים תמונות ומכינים את אלבום הזיכרון, אלבום שדרכו ניתן לספר את סיפור ה"אח שלי" לילדים, לנכדים לחברים. 

הטיפול באחים בוגרים, שאיבדו אח או אחות בצעירותם, מאפשר להם לבחון כיצד האובדן השפיע על תהליכים מחשבות, רגשות ודפוסי התנהגות דרכם הם חווים את העולם ואת מערכות היחסים השונות אותן הם מקיימים. בעזרת הטיפול בוחנים הם מהן דרכי ההתנהגות שסייעו בהתמודדות הראשונית עם האובדן, ואילו דפוסים מתאימים גם כיום בבגרותם.