מה הגורם להפרעות במתן שתן וכיצד ניתן לטפל בהן?

תפקיד מערכת השתן הוא לנקות את הדם מתוצרי פסולת רעילים ולהפריש את עודפי הנוזלים הקיימים בגופנו. מערכת השתן כוללת: כליות, שלפוחית שתן, זוג שופכנים המקשרים בין הכליות לשלפוחית, שני סוגרים (פנימי וחיצוני), ושופכה שתפקידה להוביל את השתן מהשלפוחית החוצה.

בתהליך ההשתנה משתתפים השלפוחית, הסוגרים, השופכה ומערכת העצבים. השתן יורד מהכליות דרך השופכנים אל שלפוחית השתן, ומצטבר בה עד להגעתו לנפח מסוים. לאחר מכן מופעל גירוי על ידי מערכת העצבים, העובר דרך החיישנים הנמצאים ברירית השלפוחית, לחוט השדרה ולמוח. בהמשך מופעל גירוי בשריר שלפוחית השתן, הגורם להתכווצות השלפוחית. במקביל מתבצעת הרפיית הסוגרים (פנימי וחיצוני) כדי לאפשר את התרוקנות השלפוחית.

בתמונה: איור של דרכי השתן 

מנגנון השתנה תקין בנוי כך שבעת הצטברות השתן בשלפוחית, שריר השלפוחית נעשה רפוי ומשוחרר, כדי לאפשר את קליטת השתן המגיע מהכליות. במקביל, שריר הסוגרים מתכווץ, כך שלא מתאפשרת יציאה או דליפת שתן לפני התמלאות השלפוחית. פגיעה בכל אחד מהגורמים המשתתפים בתהליך ההשתנה, תגרום להפרעה בהשתנה.

אילו מצבים עלולים לגרום להפרעה בהשתנה?

קיימים מגוון מצבים העלולים לגרום להפרעות במתן שתן, בהם:

1. קיבולת שלפוחית קטנה

במקרים אלה תכיפות ההשתנה עולה ועלולה להוביל במצבי קיצון לדחיפות במתן השתן, עד למצב של דליפת שתן. 

2. קיבולת שלפוחית גדולה מאוד

קיבולת גדולה של השלפוחית המלווה בהיעדר התכווצות טובה של שריר השלפוחית, יכולה להביא לריקון חלקי שלה. כתוצאה מכך, נותרת שארית שתן שעלולה להוביל להתפתחות זיהומים בשתן המחמירים את התכיפות והדחיפות במתן השתן.

בתמונה: איור של שלפוחית השתן

3. היחלשות הסוגר

במצב תקין הסוגר מונע את דליפת השתן עם כיווצו, אך כאשר הוא נחלש מסיבות שונות, הלחץ שנוצר בתוך השלפוחית בעת התכווצות שריר השלפוחית, עולה על לחץ כיווץ שריר הסוגר ומופיעה דליפת שתן. קיימות סיבות שונות להחלשת הסוגר, בהן לידות מרובות, משקל גוף עודף, שיעול כרוני ועצירות כרונית. כל אלה מחלישים את ריצפת האגן ועלולים להוביל לדליפת שתן.

ההפרעות במתן השתן בנשים ובגברים כוללות: תכיפות במתן שתן ביום ובלילה ודחיפות במתן השתן שעשויה להיות מלווה בדליפת שתן. התופעה כאמור עולה עם הגיל ונפוצה בעיקר בקרב מבוגרים מעל לגיל 60. היחלשות של זרם השתן, זרם שתן מקוטע ואצירת/עצירת שתן, הן תופעות שכיחות יותר בגברים וזאת בשל הגדלה של בלוטת הערמונית. מנגד תופעות, כמו דחיפות במתן השתן עד כדי דליפת שתן, דליפת שתן במאמץ (במצבים כמו שיעול, צחוק חזק או הרמת משקל), נפוצות יותר בקרב נשים.

הפרעות במתן שתן יכולות להשפיע באופן ניכר על אורח החיים: הן עלולות להביא להיעדרויות רבות ממקום העבודה, להגבלה בפעילות הגופנית, להימנעות ממגע מיני, לירידה באינטראקציה החברתית ולהימנעות מפעילויות חברתיות בשל הצורך בקרבה לשירותים. בנוסף, איבוד שתן עלול להוביל להתפתחות של דלקות בנרתיק ובעור הסמוך ולזיהומים מקומיים חוזרים.

כיצד מאבחנים?

בשלב הראשון תתבצע אנמנזה (תיאור התסמינים על ידי המטופל): הרופא המטפל יתשאל את המטופל בכל הנוגע למקרים של דליפת שתן בשיעול, בצחוק, בהרמת משא, או בצורך מתן שתן פתאומי. 

בנוסף יתבצעו בדיקות נוספות בהתייחס לתסמינים אותם תיאר המטופל, הכוללות בדיקת אולטרה סאונד, בדיקה אורודינמית (בדיקה הבוחנת את תפקוד שלפוחית השתן והסוגרים ונערכת על ידי מדידת הלחצים בשלפוחית השתן, ביחס למילויה ולכמות השתן שניתנת) וציסטוסקופיה (בחינה ויזואלית של השופכה ושלפוחית השתן בעזרת ציסטוסקופ). בעזרת בדיקות אלו ניתן יהיה לקבוע את הסיבה לאיבוד השתן: סיבות הקשורות בשלפוחית השתן, בסוגרים או בשניהם.

מהן דרכי הטיפול?

קיימות מספר דרכי טיפול: טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי, פיזיותרפיה של ריצפת האגן או שילוב שלהם, הזרקת בוטוקס או השתלת קוצב. טיפול ניתוחי בנשים מתאים בעיקר במקרים של דליפת שתן במאמץ והוא כולל חיזוק של סוגר השופכה. בגברים יתבצע ניתוח לכריתת ערמונית חוסמת, שלא הגיבה לטיפול תרופתי.

אסטרטגיית הטיפול תיבחר בהתאם לסוג ההפרעה ובהתאם לגורמים לה, וזאת רק לאחר ביצוע אבחון אורולוגי מלא הכולל: שלילת זיהום בשתן, דלקת של רירית שלפוחית השתן, גידול או אבנים בשלפוחית, ובגברים גם חסימה במוצא שלפוחית השתן או הגדלה של ערמונית חוסמת.

מטרת הטיפול במצב של תכיפות ודחיפות במתן השתן (שלפוחית רגיזה) היא להביא להרפיית שריר שלפוחית השתן, להגדלת קיבולת השלפוחית ולהעלאת סף הגירוי לצורך התכווצות שריר השלפוחית. התרופות המשמשות לטיפול בשלפוחית רגיזה פועלות על חיישנים בדופן השלפוחית, שתפקידם להרפות את השריר ולהגדיל את קיבולת השלפוחית. כאשר מדובר בהפרעה חסימתית בגברים הטיפול התרופתי כולל חוסמי אלפא, המקטינים את החסימה בצואר שלפוחית השתן ובשופכת הערמונית וכך מגבירים את זרימת השתן והתרוקנות השלפוחית. לעיתים הטיפול כולל שילוב השניים(הרפיית דופן השלפוחית יחד עם הקלת החסימה במוצא שלפוחית השתן). במצבים של עצירת שתן או עם שאריות שתן גדולות מוחדר קטטר באופן זמני או קבוע.

טיפול התנהגותי כולל תרגילי איפוק והפחתה של כמות השתייה, בייחוד של משקאות המכילים קפאין. לעיתים אף יומלץ על פיזיותרפיה של רצפת האגן לשם חיזוק שרירי רצפת האגן.

הטיפול בהזרקת בוטוקס לשריר מרפה את שריר השלפוחית ובכך מונע התכווצות בלתי רצונית חזקה של השלפוחית. ההליך מתבצע בחדר ניתוח בהרדמה ויש לחזור עליו אחת ל 6—9 חודשים.

השתלת קוצב סקארלי(ע"ש תחתון) המפעיל גירוי עצבי, כוללת השתלת אלקטרודה המחוברת לקוצב קטן (הדומה לקוצב לב) אשר מפעיל את סוגר השלפוחית ומאפשר תפקוד תקין שלו. 

במצבים של דליפת שתן במאמץ ניתן לבצע ניתוח לחיזוק הסוגר עם או בלי תיקון של צניחת שלפוחית השתן (CYSTOCELE) או המעי התחתון (RECTOCELE).