הפרעות התנהגותיות בחולי אלצהיימר ודמנציה: מאפיינים ודרכי טיפול

דמנציה (שטיון או בעיברית תיקנית "קהיון") היא תסמונת המתבטאת בהפרעה קוגניטיבית ומאופיינת בתופעות, כמו ירידה בזיכרון, שינויים במצב הרוח, ירידה תפקודית, חוסר עניין בסובבים ולעיתים אף התפתחות של תופעות התנהגותיות קשות ואי שקט . דמנציה היא אינה מחלה אחת, אלא אוסף של מחלות כשהנפוצה שבהן היא מחלת האלצהיימר. במחלת האלצהיימר מתרחש ניוון של אזורים מסוימים במוח המתבטא בירידה בזיכרון, שינויים בהתנהגות, מצבים פסיכוטיים, פראנויות וכדומה. סוג נוסף של דמנציה הוא דמנציה וסקולרית, מחלה שבה הפגיעה הקוגניטיבית נובעת מחסימת זרימת הדם בכלי הדם של המוח וישנן סוגי דמנציה נוספים . 

מהם הגורמים לדמנציה ולאלצהיימר?

הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות דמנציה קשורה בתהליך ניווני של המוח המתפתח לרוב בגיל המבוגר. למרות זאת, סוגים נוספים של דמנציה יכולים להתפתח כתוצאה משינויים בכלי הדם במוח ואף עקב חוסר תזונתי (כמו לדוגמה חוסר בוויטמין B12). דמנציה עלולה להתפתח גם בשל תת פעילות של בלוטת התריס. לעיתים דמנציה עלולה להיות תוצאת לוואי של זיהומים או גידולים סרטניים. 

באשר לאלצהיימר, למרות המחקר הענף בתחום הסיבה להתפתחות המחלה נותרה לא ידועה. ישנן תיאוריות שונות הגורסות כי היווצרות של תאים מסוימים (פלאקים) ששוקעים במוח "ומרעילים" אותו, לוקחים חלק בהתפתחות המחלה. עם זאת, לא ידוע אם התאים שנוצרים מהווים תוצר של המחלה או את הגורם לה. 

הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות דימנציה קשורה בתהליך ניווני של המוח המתפתח לרוב בגיל המבוגר 

כיצד מאבחנים?

בשלב הראשון, האבחון כולל שלילת מחלות רקע שעלולות לגרום לדמנציה. לאחר מכן, יתבצעו בדיקות הדמיה שונות, כמו בדיקת PET , המשמשות לאיתור של האזורים הפגועים במוח. למעשה, בדיקת ההדמיה תצביע על פגיעה באזורים מסוימים במוח האופיינית למחלת האלצהיימר ולא למחלות אחרות. 

הפרעות התנהגותיות הנובעות מדמנציה או מאלצהיימר

הפרעות התנהגותיות מהוות את אחת מההשלכות המרכזיות הכרוכות בשלבים מתקדמים של דמנציה ככלל ומחלת האלצהיימר בפרט. תופעות, כמו פראנויה, תוקפנות יתר, אלימות מילולית או פיזית, אי שקט ואף חרדה נפוצות מאוד ועלולות להפוך את ההתמודדות עם ההפרעה הקוגניטיבית לקשה מנשוא, הן עבור החולה עצמו והן עבור הקרובים לו ובני משפחתו. 

כיצד ניתן לטפל?

הטיפול בהפרעות התנהגותיות המתפתחות כתוצאה מדמנציה או אלצהיימר מטופלות לרוב באמצעות תרופות אנטי פסיכוטיות במינונים זעירים. טיפול תרופתי זה עשוי לסייע לחולה להיות שקט ורגוע יותר וכך לאפשר לו להמשיך ולחיות במסגרת הביתית. 

הטיפול התרופתי ניתן על ידי רופא פסיכיאטר מומחה (פסיכוגריאטר), לאחר אבחנה מקיפה, בדיקת החולה וכן תשאול מקיף של הקרובים לו ובני משפחתו. 

אילו תופעות לוואי עלולות להתפתח כתוצאה מנטילת התרופות? 

הטיפול האנטי פסיכוטי עלול להוביל לתופעות לוואי שונות, בהן הפרעות בקצב הלב, קשיון שרירים, רעד בידיים ועוד. לפני מתן הטיפול יפרט הרופא הפסיכיאטר המומחה (הפסיכו גריאטר) על תופעות הלוואי האפשריות ועל יתרונות הטיפול כדי לאפשר לחולה או לבני משפחתו לקבל את ההחלטה המושכלת ביותר.

בנוסף, הרופא המומחה יבחן את התרופות הנלקחות על ידי המטופל בשגרה כדי לבחון האם קיימת אפשרות לתגובה בין תרופתית בין התרופות הניטלות לבין אלה הפסיכו-אקטיביות.