האם חוש ריח לקוי עלול להיות מסוכן?

ככל שאנו מתבגרים, כך הולך ונחלש חוש הריח שלנו. אלא שלהבדיל מחוש הראייה וחוש השמיעה, אנחנו פחות נוטים להבחין בהתדרדרות של חוש הריח.

ישנם מחקרים שכבר מצאו קשר בין אובדן חוש הריח ומחלות האלצהיימר והפרקינסון – שתי מחלות הקשות לאבחון בשלבי המוקדמים. לקות בחוש הריח, כך נמצא, עלולה להיות סימן מקדים להתפתחות אחת מהמחלות הנוירודגנרטיביות הללו.

חוש הריח ותמותה

פרט לפוטנציאל שבלקות חוש הריח כזיהוי נבואי למחלה, מחקרים אחרים הראו שלקות בחוש הריח עלולה להעלות את הסיכון לתמותה במבוגרים. אלא שמחקרים אלו היו בעלי תקופת מעקב קצרה ועל כן לא הובילו למסקנה חד משמעית. בנוסף, החוקרים לא יכלו להראות האם הירידה בחוש הריח נבעה ממצב בריאותי אחר, שהיה בעצמו הגורם העיקרי לעלייה בסיכון לתמותה.

כעת, מחקר חדש של אוניברסיטת המדינה של מישיגן, אשר פורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine, בחן קבוצה של 2,289 מבוגרים בגילאים 71-82.

בתחילת המחקר, כל משתתף עשה מבחן הרחה בשם (BSIT (Brief Smell Identification Test, שבו החוקרים הציגו 12 ריחות מוכרים וביקשו מהמשתתפים לזהות מהו הריח מתוך רשימה של 4 אופציות. בהתאם לנתונים במבחן BSIT החוקרים הגדירו את חוש הריח של כל משתתף כטוב, ממוצע או גרוע.  במשך 13 שנה עקבו החוקרים אחר המשתתפים. עד תום המחקר 1,211 משתתפים נפטרו.

המחקר החדש מצא קשר מפתיע בין חוש ריח לקוי לירידה בתמותה

ירידה בחוש הריח

החוקרים גילו כי חוש ריח לקוי היה נפוץ יותר בקרב גברים, שחורים, אנשים ששתו יותר אלכוהול ואנשים שעישנו. 

המחקר זה, החוקרים הראו כי אנשים השייכים לאחת הקבוצות המצוינות לעיל היו בעלי סיכון גבוה יותר ב-46% לתמותה בטווח של 10 שנים, בהשוואה לאלו שהוגדרו כבעלי חוש ריח טוב. עם זאת, בטווח של 13 שנה השינוי בשיעורי הסיכון התמותה ירד ל-30%. החוקרים משערים שהדבר קשור לגיל המשתתפים, שהוא בממוצע 75.6 בתחילת המחקר: אנשים נפטרים בסופו של דבר, ללא קשר למצב חוש הריח שלהם.

גם לאחר שהחוקרים עשו התאמה למצב סוציו-אקונומי, אורחות חיים ומצבים בריאותיים הקיימים במשתתפים, התוצאות עדיין היו משמעותיות. 

גם אנשים שהחוקרים הגדירו כבעלי חוש ריח ממוצע היו עם סיכון מוגבר ב-17% לתמותה בטווח של 10 שנים, ו-11% בטווח של 13 שנים, בהשוואה לאלו שהוגדרו כבעלי חוש ריח טוב. 

עוד טוענים החוקרים, כי המחקר העלה שהמחלות דמנציה ופרקינסון מסבירות רק 22% מהעלייה בסיכון לתמותה בטווח של 10 שנים. בנוסף, בגלל שחוש ריח לקוי מפחית את ההנאה מאוכל, הדבר עלול לגרום לירידה במשקל. במבוגרים, ירידה במשקל גם עלולה להעלות את הסיכון לתמותה ולטענת החוקרים מדובר בעלייה של 6% בטווח של 10 שנים.

עוד קשר מעניין

בסופו של דבר, לאחר ניתוח מעמיק של הנתונים, החוקרים טוענים כי העלייה בסיכון לתמותה הייתה דומה בשני המינים וללא קשר למוצא האתני. בנוסף, היא בלטה באנשים שדרגו את הבריאות שלהם כטובה עד מצוינת בתחילת המחקר. בקרב אנשים אלו, חוש ריח לקוי נמצא קשור לעלייה בסיכון גבוה יותר ב-62% לתמותה מכל סיבה שהיא בטווח של 10 שנים, ול-40% סיכון גבוה יותר לתמותה מכל סיבה שהיא בטווח של 13 שנים. קשר זה לא עלה בקרב אנשים עם בריאות סבירה עד לקויה.

ממגבלות המחקר: מבחן ההרחה BSIT התבצע רק בתחילת המחקר, וייתכן כי חלק מהמשתתפים סבלו מהרחה לקויה רק לזמן קצר (במקרה של חום או התקררות, למשל); לא נבדק האם חוש הריח השתנה בזמן המחקר (למשל, האם המשתתפים עם חוש ריח לקוי תמיד היו כך או שהוא התדרדר במהלך השנים); זהו מחקר תצפיתי ולכן לא ברורה הסיבה לתוצאות. 

לסיכום, דרושים מחקרים נוספים בטרם ניתן יהיה לעשות שימוש במידע זה כחלק ממערך הפרקטיקה הרפואית.