הטיפול בסוכרת סוג 2: 10 מיתוסים - והאמת

בשנים האחרונות, חלה התקדמות משמעותית במחקר ובפיתוח של טיפולים בסוכרת סוג 2. הטיפולים השונים, שניתנים בכדורים או בזריקות, מאפשרים קיום אורח חיים שגרתי המושפע ברמה מינימלית מהמחלה, ובמקביל גם שומרים על יעד האיזון ומונעים את הסיבוכים השונים שעלולים להתפתח כתוצאה מרמות סוכר גבוהות בדם. 

למרות זאת, מיתוסים שונים על אודות מחלת הסוכרת והטיפול בה השתרשו בקרב החולים והם מונעים את  ההתקדמות ההכרחית בטיפול. האם היעדר הופעת תסמינים אופייניים למחלה משמעותו כי לא צריך להתחיל בטיפול, מהן הסכנות בחוסר איזון  של רמות הסוכר בדם, והאם טיפול בזריקות מהווה חלופה נוספת לאיזון הסוכרת או עדות למחלה חמורה יותר? אספנו עבורכם 10 מיתוסים על אודות הטיפול בסוכרת – והאמת לגביהם .

1.  מחלת הסוכרת היא מחלה שקטה ועל כן אינה מלווה בתסמינים בשלביה הראשונים

נכון 

מחלת הסוכרת היא מחלה פרוגרסיבית המתפתחת במשך שנים רבות. על פי רוב, בשלבי המחלה הראשונים, ערכי הסוכר בדם אינם גבוהים ועל כן היא אינה גורמת לתסמינים. היעדר התסמינים מוביל לעיתים לאבחון מאוחר של המחלה. במצבים בהם לא מופיע כל תסמין שיעורר חשד להתפתחות הסוכרת, הדרך היחידה לאבחון היא באמצעות בדיקה לבחינת רמות הסוכר בדם. בשלבים מאוחרים יותר, עם עליית רמות הסוכר בדם, הסוכרת עלולה להוביל להתפתחות תסמינים שונים, כמו צמא, השתנה מרובה, ותיאבון ואכילה מוגברים. למרות זאת, טיפול בשלבים הראשוניים של המחלה, עוד לפני הופעת התסמינים, חיוני כדי למנוע עלייה חדה ברמות הסוכר בדם וכתוצאה מכך התפתחות של סיבוכים שונים. 

2 . אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה, שמירה על המשקל וביצוע של פעילות גופנית, חיוני לטיפול יעיל במחלת הסוכרת 

נכון 

סוכרת סוג 2 קשורה על פי רוב לעודף משקל והשמנת יתר, המובילים לתנגודת של הגוף לפעילות האינסולין ולעליה ברמות הסוכר בדם. שמירה על משקל תקין, התמדה בתזונה בריאה וביצוע של פעילות גופנית סדירה, מסייעים בשיפור התגובתיות לפעולת האינסולין, לירידה ברמות הסוכר בדם ולאיזון טוב יותר של מחלת הסוכרת, זאת מעבר ליתרונות הנוספים שיש לאורח חיים בריא בשמירה על בריאות הלב ואיברים רבים נוספים. 

סוכרת סוג 2 קשורה לעודף משקל והשמנת יתר. בשל כך שמירה על משקל תקין וביצוע פעילות גופנית מסייעים באיזון המחלה

3. אם רמות הסוכר בדם אינן מאוזנות, עלולה להתרחש הידרדרות במחלה והתפתחות של סיבוכים נלווים 

נכון 

רמות סוכר גבוהות בדם לאורך זמן עלולות לגרום לפגיעה באיברים רבים בגוף ולהוביל להתפתחות של סיבוכים נלווים של המחלה. הפגיעה המרכזית היא בכלי הדם בגוף. רמות גבוהות של סוכר בדם יכולות להוביל לפגיעה  בכלי דם גדולים, כגון כלי הדם המזינים את הלב, המוח והרגליים. 

כתוצאה מכך גם תפקוד האיברים השונים עלול להיפגע, דבר המתבטא לעיתים באירועים לבביים, שבץ מוחי וחוסר זרימת דם לרגליים, שעלול במצב קיצוני להוביל לצורך בקטיעה. בנוסף, רמות גבוהות של סוכר עלולות לגרום גם לפגיעה בכלי דם קטנים, כגון כלי דם בעיניים עד כדי  עיוורון, פגיעה בעצבוב הגורמת להפרעות קשות בתחושה ולכאבים, ופגיעה כלייתית שעלולה להוביל  בסופו של דבר לאי ספיקת כליות סופנית ולצורך בדיאליזה. איזון טוב של ערכי הסוכר עשוי למנוע את התפתחות סיבוכי הסוכרת. 

קראו עוד: סוכרתי וצריך להתחיל טיפול בזריקות? כדאי שתקרא את זה

4 . כאשר הטיפול הפומי אינו מועיל לאיזון רמות הסוכר, יש צורך לנסות חלופות טיפול אחרות על מנת למנוע את החמרת המחלה 

נכון 

קיימות היום תרופות רבות מאד בעלות מנגנוני פעולה שונים לטיפול בחולים עם סוכרת. חלק מהתרופות ניתנות בכדורים דרך הפה וחלקן ניתנות בזריקות יומיות או שבועיות. מאחר שמחלת הסוכרת מערבת מספר מנגנונים ואיברים שונים, פעמים רבות תרופה אחת אינה מספיקה כדי לאזן את רמות הסוכר ויש צורך בשילוב של מספר תרופות. לעיתים טיפול בתרופות הניתנות בכדורים אינו מספיק ויש צורך להוסיף טיפולים הניתנים בזריקות. תוספת טיפול בזריקות אינה מעידה על מחלה קשה או מתקדמת יותר, שכן לרוב היא נועדה כדי להתאים את הטיפול למצבו של המטופל. לכן, כדי להביא לאיזון מיטבי של רמות הסוכר, חשוב להיצמד לטיפול ולהתמיד בו. 

5 . זריקות אינסולין הן הדרך היחידה לאיזון וטיפול במחלה כאשר הטיפול הפומי נכשל

לא נכון 

קיימים כיום טיפולים שונים לסוכרת הניתנים בזריקות. מעבר לזריקות אינסולין, זריקות ממשפחת התרופות GLP1-RA מסייעות גם הן באיזון רמות הסוכר והן ניתנות באופן יומי או שבועי ועל כן קל להתחיל ופשוט להתמיד בטיפול זה. על פי הנחיות הטיפול האחרונות של ארגוני הסוכרת האמריקאי והאירופאי (ADA/EASD), בחולים רבים קיימת העדפה להתחיל טיפול בזריקות בתרופה מקבוצה זו ולא באינסולין, בעיקר בשל יעילות תרופות אלו באיזון הסוכרת, עם יתרונות נוספים, כגון ירידת משקל וסיכון נמוך ביותר להיפוגליקמיות.

זריקות ממשפחת התרופות GLP1-RA מסייעות גם הן באיזון רמות הסוכר והן ניתנות באופן יומי או שבועי

6 . כל טיפולי ההזרקות עלולים לגרום להיפוגליקמיה

לא נכון 

תרופות ממשפחת ה-GLP1-RA פועלות רק בנוכחות סוכר, ולכן כמעט ואינן גורמות לכשעצמן להיפוגליקמיה. שילוב של תרופות אלו עם אינסולין או תרופות מקבוצת הסולפונילאוריאה, עלול לגרום להיפוגליקמיה ועל כן מצריך מעקב אחר רמות הסוכר. ובמידה ואלו יורדות, ניתן להפחית ואף להפסיק לעיתים את הטיפול באינסולין או בסולפונילאוריאה.

7 . השימוש בזריקות לטיפול בסוכרת הוא יומיומי ועל כן מקשה באופן ניכר על אורח החיים 

לא נכון 

חלק מהתרופות ממשפחת ה-GLP1-RA ניתנות בזריקה שבועית בלבד וכך עשויות להקל על ההתמדה בטיפול ועל שילובו באורח החיים.  מחקר שפורסם בעיתון הרפואי Patient Prefer Adherence.  בשנת 2015 מצא כי קיימת העדפה ברורה של מטופלים לזריקות החד שבועיות וכי טיפול זה מסייע בהתמדה בטיפול, בהשוואה לטיפול בזריקות יומיות. זריקות מסוימות לטיפול בסוכרת יכולות לסייע גם בירידה במשקל

8. זריקות מסוימות לטיפול בסוכרת יכולות לסייע גם בירידה במשקל

נכון 

תרופות ממשפחת ה- GLP1-RA מובילות לאיזון טוב של הסוכרת ועשויות לתרום גם לירידה במשקל, שמהווה כאמור מטרה חשובה בחולי סוכרת. תרופות אלה משפיעות על מרכז הרעב במוח וכתוצאה מכך גורמות להפחתת התיאבון. כמו כן, תרופות אלו גורמות להאטת קצב ריקון הקיבה, המאפשרת עיכול איטי ויעיל יותר של המזון ופחות עומס סוכר לאחר הארוחות. 

 9. השימוש בזריקות לטיפול בסוכרת דורש מיומנות מצד המטופל, הוא מסורבל ולא דיסקרטי 

לא נכון 

הטיפול בזריקות ניתן בעטים נוחים ופשוטים לשימוש. למעשה, כל מטופל יכול לבצע את ההזרקה באופן  עצמאי לאחר הדרכה פשוטה על ידי אחות. הזריקה השבועית מקלה על המטופל עוד יותר ומאפשרת לו לקבל את הטיפול בזמן הנוח לו ביותר. 

10. ההחלטה לגבי צורת הטיפול מתקבלת בשיתוף עם המטופל והוא יכול להיות מעורב בבחירת שיטת הטיפול המתאימה ביותר עבורו 

נכון 

המגוון הרחב של הטיפולים לסוכרת, הן בתרופות הניתנות בכדורים והן בתרופות שניתנות בזריקות, מאפשר התאמת טיפול באופן אינדיבידואלי לכל מטופל, בהתאם למצבו. הרופא המטפל ידון עם המטופל  באופציות הטיפוליות הקיימות והמתאימות לו, והמטופל יוכל לקחת חלק פעיל ולהיות מעורב בבחירת  שיטת הטיפול המתאימה לו ביותר, תוך התחשבות במצבו הרפואי, באורח חייו ובהעדפותיו.