מריחואנה - תרופת הפלא?

קאנאבינואידים, החומרים הפעילים במריחואנה, אינם יעילים יותר
מתרופות אחרות לשיכוך כאבים, והם בעלי יעילות מסוימת לטיפול בבחילות
והקאות בחולים המקבלים כמותרפיה. כך מגלים שני מחקרים המתפרסמים
בגיליון האחרון של ה British Medical Journal.

המחקר הראשון סקר נתונים מתוך תשעה מחקרים אשר כללו בסך-הכל 222
משתתפים עם כאב חד או ממושך. המחקרים השוו בין טיפול במנה אחת של
סוגי קאנאבינואידים שונים לעומת טיפול במנה אחת של תרופות אחרות
משככות כאבים או אין-בו (פלצבו). אף אחד מן המחקרים לא בדק את
ההשפעה משככת הכאבים של עישון מריחואנה.

ההשפעה משככת הכאב של הקאנאבינואידים הייתה דומה בין שלושה סוגי
קאנאבינואידים שונים בהם נעשה שימוש במחקרים לבין קודאין במינון של
50 עד 120 מ"ג. אחד הקאנאבינואידים היה פחות יעיל מקודאין, אך גם לא
יותר טוב מאין-בו. תופעות הלוואי, אשר כללו השפעה על התפקוד הנפשי
וההתנהגותי, היו נפוצות ולעיתים אף חמורות.

המחקר השני כלל 30 מחקרים אשר בהם נכללו 1,366 משתתפים. המחקרים
בדקו את השימוש בסוגים שונים של קאנאבינואידים כנוגדי בחילות והקאות
לעומת תרופות אחרות או אין-בו. גם כאן לא נבדקה ההשפעה של עישון
מריחואנה.

נמצא כי הקאנאבינואידים היו יעילים יותר לטיפול בבחילות ובהקאות
לעומת תרופות אחרות כגון: מטוקלופראמיד, כלורפרומאזין ודומפרידון.
אולם, יעילות זו הייתה מוגבלת רק לחולים שקיבלו כמותרפיה, אשר גורמת
לבחילות והקאות בצורה קלה יחסית. חלק מן המחקרים הראו כי חולים אשר
החליפו להם את הטיפול בתרופות הרגילות לקאנאבינואידים, העדיפו
להמשיך בטיפול בקאנאבינואידים, לכך תרמו תופעות לוואי חיוביות כגון:
מצב רוח מרומם יותר, הרגעה ואופוריה. יחד עם זאת, חולים אלו סבלו
יותר מתופעות לוואי שליליות כגון: סחרחורות, מצב רוח ירוד או
דיכאון, הזיות, פאראנויות וירידה בלחץ הדם. תופעות לוואי אלו גרמו
לחולים רבים להפסיק את הטיפול ולא להשתתף במחקר.

לסיכום, ניתן לומר כי מנה אחת של קאנאבינואידים כמשככי כאבים אינה
יעילה יותר מאשר מנה אחת של קודאין (אשר לעומתו, תרופות נוגדות דלקת
לא סטרואידיות יעילות הרבה יותר), ותופעות הלוואי מגבילות את השימוש
בהם. התוצאות גם מראות כי קאנאבינואידים יעילים יותר מתרופות אחרות
בטיפול ומניעה של בחילות והקאות בחולים המקבלים כמותרפיה, אולם גם
כאן תופעות הלוואי מגבילות את השימוש בהם.

BMJ 2001;323:16-21
https://www.bmj.com/cgi/content/full/323/7303/16

BMJ 2001;323:13-16
https://www.bmj.com/cgi/content/full/323/7303/13

[11/07/2001]