כלורפרומאזין

תשובה: דלקות דרכי השתן הן מן הזיהומים הנפוצים ביותר שרופאי הילדים נתקלים בהם. השכיחות היא בדרך כלל כ-3 עד 5 אחוזים בקרב ילדות, ואצל 60 עד 80 אחוזים מהן הדלקות חוזרות. הטיפול בדלקות דרכי השתן בילדים, שברוב המקרים נובעות מזיהום על ידי E-Coli, הוא על ידי רספרים או מוקסיפן או אוגמנטין. רספרים היא ברוב המקרים התרופה המועדפת. היא הוכחה כיעילה ביותר בטיפול ובמניעת דלקות מסוג זה. לא ציינת את התשובות המפורטות של בדיקת השתן לכללית, ואם נראו חיידקים במשקע השתן. גם לא הבנתי אם התרבית נלקחה לאחר תחילת הטיפול האנטיביוטי. אם כן, אין לה כל משמעות. אם היא נלקחה לפני הטיפול, ואכן לא היתה צמיחת חיידקים, לא נראה כי דלקת בדרכי השתן היא הסיבה לחום, ויש לחפש סיבה אחרת. האם הילדה סובלת משלשולים? הקאות? האם כאבי הבטן באים והולכים? האם החום עולה ויורד, או שהוא ממושך לאורך כל שעות היום? אם בתך ממשיכה עם החום, כדאי לפנות לבדיקה במוקד של קופת חולים או במיון בבית חולים. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: דקינט מיועדת לטיפול בתופעות לוואי פרקינסוניות כמו תנועות בלתי רצוניות המתרחשות יותר בקלות, רעד וקשיון שרירים, הנגרמים עקב שימוש בתרופות מסוימות, ביניהן גאודון. יתכן שנטיית הראש ימינה קשורה לטיפול בגאודון, אך מכיוון שתופעה זו לא חלפה גם חודש לאחר הפסקת הטיפול, מומלץ לפנות לבירור נוירולוגי. ד"ר ורד אסטרחן - אינפומד

תשובה: אכן, ישנה אפשרות של הדבקה עצמית בהרפס ממקום אחד בגוף למקומות נוספים אם לא שומרים על כללי היגיינה. יש להימנע מנגיעה בשלפוחיות בידיים, במיוחד כאשר מורחים את המשחה או מגרדים בשל העקצוץ הטורדני. אם הידיים נגעו בשלפוחיות - יש לשטוף אותן עם סבון. אותו הכלל נכון לגבי מגבות, ובמיוחד כאלו שנגבנו בהן שלפוחיות או שהועברה אליהן מוגלה. עדיף להשתמש במגבת אחת לאיזור הנגוע ובמגבת אחרת לשאר האזורים. הזובירקס פועל אך ורק על וירוס פעיל ולא על הוירוס בצורתו הרדומה. לכן, שימוש יתר אינו מזיק לטיפול. הזובירקס איננו מטפל במחלה, אלא מקצר את משך הופעתה ומוריד את חומרת התסמינים הנלווים למחלה. כל עוד ישנם עקצוצים ושלפוחיות מפרישות, יש להניח שהמחלה פעילה. בשלבים הסופיים כאשר השלפוחיות התייבשו לחלוטין והתקלפו ואין תחושת כאב או עקצוץ - המחלה כבר בנסיגה ואין תועלת במריחת משחת הזובירקס. חשוב להימנע מגורמים להתפרצות חוזרת שלהמחלה, כגון היחשפות לשמש, עליית חום גוף, התקפי אלרגיה ומגע עם מקור הדבקה פוטנציאלי. להלן קישור למידע על התרופה ולתשובה נוספת עם מידע על השימוש בה. http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=43

תשובה: הטיפול בריטלין כתוספת לטיפול נוגד דיכאון אינו מקובל, ומומלץ רק עבור אנשים שאובחנו כלוקים בהפרעת קשב וריכוז בנוסף לדיכאון. מובן שכדאי לבחון היטב את הנושא לגבייך באופן אישי, כיוון שדיכאון מתמשך וקשה לטיפול הוא סיבוך אפשרי של הפרעת קשב בגיל מבוגר. תוספות יותר מקובלות כיום לטיפול בדיכאון אטיפי, שאינו מגיב לטיפול בנוגדי דיכאון בלבד, כוללות מה שנקרא "אוגמנטציה" על ידי נוגדי פסיכוזה מהדור החדש במינון קטן, או תוספת של אחד ממיצבי מצב הרוח המשמשים לטיפול בהפרעה דו-קוטבית, כגון ליתיום. אוגמטציה משמעה תוספת של תכשיר שלא אמור לטפל בפני עצמו, אלא לחזק את ההשפעה של הטיפול הבסיסי, למשל בנוגדי דיכאון. כמו כן, ישנו מקום חשוב לטיפול הפסיכולוגי. ההמלצות העדכניות לגבי במצבים של החמרה דכאונית מהסוג שאת מתארת הן טיפול בשיטה קוגניטיבית-התנהגותית. בנוסף, אני ממליצה לפנות בכתב לכל המקומות שבהם היית מטופלת בעבר, ולבקש סיכומי טיפול, שאותם תוכלי למסור לידי הפסיכיאטרית המטפלת הנוכחית. סיכומים כאלה יוכלו לחדד את התמונה, למנוע חזרה על "טעויות עבר" כמו תרופות שלא עזרו, לחסוך מאמץ, ממך במתן הסברים ומהפסיכיאטרית בתשאול ותחקור, וכן לסייע לך ליצור רושם של מטופלת רצינית מול הפסיכיאטרית המטפלת הנוכחית. בכל מקרה, אם יש לך שאלות, תמיד כדאי לשאול, ובמקרה הכי גרוע, המטפלת שלך תיתן תשובה שלילית, או תגיד שהיא לא בטוחה וצריכה לבדוק. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית