אוסטאוכונדריטיס דיסקנס (osteochondritis dissecans)

אני זקוק לניתוח הלוקס וולגוס אבל צריך לחזור לעבודה מהר יחסית. אני חושש מאוד מכאבים לאחר הניתוח. אני מבין שניתן לדרוך על הרגל יחסית מהר, אבל איך נראה בפועל הטיפול בכאב בשבוע הראשון לאחר הניתוח?

אני רקדנית לשעבר ופעילה מאוד ספורטיבית. הבוהן שלי עקומה ומכאיבה, ואני נאלצת להימנע מפעילויות אירוביות מסוימות. הרופא שלי דיבר על קיבוע העצמות באמצעות ברגים או פלטה. האם יש שיטות קיבוע ספציפיות שמומלצות יותר לאנשים צעירים ופעילים כדי להבטיח יציבות מקסימלית וחזרה מהירה יותר לפעילות ספורטיבית מלאה?

האורתופד המליץ לי על ניתוח בגישה זעיר-פולשנית, בעוד שקראתי רבות על השיטה הפתוחה הקלאסית. אני סובלת מזה כ-10 שנים, וכיום הסטייה נחשבת לדרגה בינונית-קשה. אשמח לשמוע מניסיון: מתי תועדף השיטה הזעיר-פולשנית על פני השיטה הפתוחה?

שלום, בעקבות שבר בפטישון לטרלי עברתי ניתוח קיבוע עם פלטה וברגים. לאחר הניתוח הייתי בגבס כ-5 שבועות. ע"פ כל הביקורות / צילומים הניתוח עבר בהצלחה והאיחוי מתקדם טוב וכמצופה. בביקורת לפני שבועיים הורד הגבס והנחיות לפיזיותרפיה: שבועיים ללא דריכה לאחר שבועיים התחלת דריכה חלקית ובהמשך דריכה מלאה. הבעיה שלי: לאחר הורדת הגבס יש לי נפיחות וכאבים מאוד חזקים בכף הרגל עצמה בכל חלקיה (כריות, עצמות המסרק עקב) ולאו דווקא באזורים הקרובים לשבר. ביצעתי במשך השבועיים מהורדת הגבס, בהנחיית הפיזיותרפיסט, עיסויים לכף הרגל תרגילי תנועה כדי להחזיר את טווחי התנועה אבל השיפור בכאבים ובטווחים הוא מאוד מינורי. כעת כאשר אני אמור להתחיל לבצע דריכה חלקית אני בקושי מסוגל להעביר משקל - אפילו חלקי מאוד - לרגל הפגועה בגלל שהכאבים בכף הרגל עוצרים אותי. גם הרופא וגם הפיזיותרפיסט טוענים שזה נורמלי לחלוטין וזה תהליך שיקח זמן אבל לא מסבירים לי למה זה קורה. אני מבין שאחרי קיבוע של חודשיים מובן שכל האיזור מאובן ואמור לכאוב אבל לא מבין למה דווקא כף הרגל כואבת יותר מאיזור השבר עצמו. אני חושש שמא משהו לא תקין בכף הרגל מעבר לשבר בקרסול. מה דעתך? האם צריך לבקש בדיקות נוספות? ואם כן, איזה בדיקות? תודה רבה

אני חודשיים אחרי ניתוח, והבוהן שלי ישרה, אבל התחלתי לפתח כאבים חזקים בכריות כף הרגל (מטטרסלגיה). האם זה סיבוך נפוץ? ומה הטיפול המומלץ לכאבים אלו? האם זה מעיד על כשל בתיקון?