פורום דיכאון אחרי לידה - עמוד 5

בעקבות הסיבוכים שהיו לי אחרי הלידה כפי שצינתי למעלה, התפתחו אצלי חרדות באותה תקופה ואחרי שבועיים החלו להופיע אצלי הסימנים הפיזיים של החרדות שמהם אני סובלת עד עכשיו

שאלתך נוגעת בבעיה מורכבת ואשתדל לענות עליה כמיטב יכולתי אם כי לא ניתן כמובן לתת תשובה שתקיף את כל ההיבטים בפרוט. ראשית, לשאלה האם אפשר "לשחק אותה" כשמדובר במצבים נפשים, התשובה היא בהחלט כן; עיניך הרואות, שאת מתנהגת באורח שונה בבית ומחוצה לו. באשר לבעיות נפשיות בכלל, כולל דיכאון שלאחר לידה, מדובר במצבים מורכבים שהינם תולדה של מס' רב של גורמים המעורבים בהיוצרותם. ישנם גורמים ביולוגיים, (תורשתיים, מחלות רקע גופניות, שינויים פיזיולוגיים כמו למשל תנודות ברמות ההורמונים, תזונתיים ןכיו'ב) ולא פחות ולעתים אף יותר גורמים נפשיים הכוללים את מבנה האישיות, תולדות העבר, נסיבות החיים, גורמי דחק וכד'. כל אלו חוברים יחד. פועל יוצא מכך הוא שקיים שוני אינדיבידואלי גדול מאוד בין אדם לאדם ולכן לא ניתן ללא בדיקה מקצועית לתת תשובות מוחלטות במסגרת כמו הפורום הנוכחי אלא להתייחס לבעיה באופן כוללני. לתנודות הורמונליות ישנה כמובן השפעה על מצבים נפשיים. דוגמה טיפוסית לכך היא ה-"blues" , מצב רוח ירוד, נטיה לתגובות רגשיות לא פרופורציוניות, התקפי בכי וסף גירוי נמוך המופיעים בימים הראשונים שלאחר הלידה וחולפים לאחר זמן קצר. תופעה זו הינה שכיחה ביותר ומופיעה אצל 50%, ואף יותר, מהנשים ומהווה ביטוי לירידה החריפה ברמות ההורמונים לאחר הלידה. תופעה זו הינה נורמלית ואין צורך בטיפול ספציפי מלבד הרגעה, תמיכה והבנה של הסביבה. הדיכאון שלאחר לידה הינו תופעה שונה לחלוטין. מופיעה מס' שבועות עד מס' חדשים לאחר הלידה והיא איננה קשורה למצב ההורמונלי, או קשורה ק'שר רופף למצב זה. זהו מצב נפשי מורכב שגורמים רבים עלולים להיות מונחים בבסיסו, כפי שציינתי לעיל. את טורחת לציין, וזו עובדה חשובה, שהתחושות שאת חווה אינן חדשות ושאת חווה קשיים רגשיים מזה תקופה ממושכת, וללא קשר ללידה, שכעת רק החמירו. מאחר שאינך מצליחה להתגבר על המצב בכוחות עצמך, וזה מצב טבעי ומובן, אני מאוד ממליץ לך לפנות לפסיכיאטר, כזה שמצוי היטב גם בפסיכותרפיה לשם אבחון מדויק והתאמת טיפול הולם. . בברכת רפואה שלמה, דר' חלבן

לרעות שלום, איני יכול כמובן לתת לך הנחיות טיפוליות פסקניות במסגרת זו; איני מכיר אותך ואת ההיסטוריה הרפואית שלך במידה מספקת, והפורום נועד בעיקר למתן הבהרות, הסברים ופריסת אפשרויות טיפוליות במידת האפשר. מי שאמור לתת לך את ההנחיות זו הפסיכיאטרית שלך, וטוב מאוד שאת נמצאת במעקב, שלא כמו רבים שנוטלים תרופות זמן ממושך בלי בדיקות רפואיות סדירות. ולענייננו, יתכן ואת סובלת מהחמרה של מצבך המבטאת מצב של דיכאון לאחר לידה, וזאת למרות הטיפול התרופתי שאת נוטלת.; את נמצאת במצב גבולי מבחינת משך הטיפול התרופתי. כידוע, ואני מקווה שהרופא שלך ידעה אותך בעניין זה, תרופות נגד דיכאון מתחילות להשפיע באופן משמעותי כחודש לאחר תחילת הטיפול, ואפילו יותר; (הרי מדובר בממוצע). מן הבחינה התרופתית קיימות מס' אפשרויות. האחת היא להמתין עוד כשבוע שבועים ולראות האם יחול שיפור משמעותי. השניה, (שלפחות תיאורטית נראית לי כעת המתאימה יותר), היא להעלות את המינון שכן 100 מג' , למרות שבמקרים רבים הוא מספיק, במקרים רבים אחרים הוא נמוך מידי. אפשרות נוספת היא כמובן להחליף את התרופה באחרת; יקיים מיגוון גדול יחסית של תרופות אנטי דיכאוניות מקבוצה זו של הלוסטרל וכן מקבוצות אחרות . אפשרות נוספת היא, להוסיף עוד תרופה ללוסטרל; ההחלטה תלויה במס' גורמים כמו הסימפטומים הבולטים, נסיבות ההחמרה ווכיו'ב, פרטים שאין לי מידע לגביהם וחזקה על הרופאה שלך שתביא אותם בחשבון. לבסוף, ולא פחות חשוב, טיפול בבעיות נפשיות אינו מתמצה בתרופות בלבד; לעתים מזומנות טיפול נפשי יכול לעשות את ההבדל, ושוב, תלוי בנסיבות, באישיות של הפציינט ובגורמים נוספים. לכן הצעד המתבקש הוא לפנות לפסיכיאטרית ולדון אתה באפשרות הטיפולית שתתאים עבורך. בברכת מזל טוב ורפואה שלמה דר' חלבן

מתנצל על האיחור בתשובה. (נסיבות שלא היו תלויות בי). ראשית, מזל טוב!! לידה, ובמיוחד לידה ראשונה , טבעי שתהיה מלווה בצד השמחה במידה מסוימת של חרדה ודאגה לקראת הבאות. יתכן ובתך שנוטה להגיב בחרדה ומטופלת תרופתית, נכנסה למצב חרדתי למרות הטיפול שנוטלת עקב הנסיבות, שהן כאמור מובנות לגמרי. חשוב מאוד לנסות להרגיע אותה, לעודד אותה ולתמוך בה בכל דרך המתאימה לה ואם זהו רצונה, לישון עמה בחדר. התשובה המעשית לשאלתך נתונה בידי הצוות בהתאם לנהלים הנהוגים במחלקה. ברצוני גם להדגיש שיש להימנע בנסיבות אלה לתת מענה באמצעות תוספת תרופות; זה מצב מובן של נסיבות חיים ואין לתת ליולדת תחושה שהיא "חולה" או "בעיתית"; להיפך, יש לעודד אותה ולהסביר לה שזה מובן ונורמלי להיות חרדה בנסיבות אלה, גם אם לא כל הנשים מגיבות באותה עצמה.

ליולדת האלמונית שלומות, אני חושב שלא ניתן למצוא כותרת מתאימה יותר לסיפורך מאשר זו שבחרת בעצמך. נכון הדבר שברפואה האבחנה הנה אבן יסוד שאי אפשר בלעדיה, שכן היא זו שמתווה את ההחלטות הטיפוליות בהמשך. אלא מאי? למיטב הערכתי אין הפסיכיאטריה כשאר המקצועות ולא תמיד ניתן או רצוי, ולפעמים אפילו מזיק, להכניס את החולה ל"מגירות" עם אבחנה שהיא כביכול מדויקת. הסיבות לכך הן רבות, ובראש ובראשונה יש לזכור שלא מדובר ב"דיכאון", "מניה דפרסיה","פאראנויה" וכיו'ב אלא באדם שסובל מדיכאון, אדם שסובל ממניה דפרסיה וכו'; הבעיה הנפשית ה"רפואית" היא חלק ממארג החיים של החולה והיא נטועה בתוך העולם העשיר של חיי המשפחה, החברה, העבודה, הנסיבות הרגעיות ועוד כהנה וכהנה גורמים שיכולים להשפיע על התמונה הקלינית. בנסיבות אלה לפעמים קשה לקבוע אבחנה בזמן קצר ויש ללמוד ולהכיר את החולה לעומק ולעתים להתאזר בסבלנות עד שהתמונה תתבהר למטפלים. מה שקורה לעתים מזומנות, שהאבחנה שנעשתה מושג ממש "מקודש", דוחפת את הצוות הרפואי לקבוע אבחנות, לפעמים טרם זמנן, ולעתים מוטעות. את פרשת מסכת אירועים ארוכה ומטבע הדברים איני יכול להתייחס לכל הפרטים, בין היתר משום שחסר לי מידע רב בקשר אליך; (לדוגמא, טיב קשר הנישואין שלך והנסיבות שהוליכו אתכם לטיפול, תולדות חייך המוקדמים וכו'). למרות האמור לעיל בקשר לאבחנות, ישנם מצבים בהם הכרחי לטפל באופן דחוף ומיידי בסימפטומים גם ללא אבחנה מדויקת. החלטה כזו במקרה שלך, אני מניח, הייתה לאשפזך אפילו בעל כורחך אם נוצר הרושם שהדברים עלולים לצאת מכלל שליטה ובהעדר השגחה צמודה היית עלולה לפגוע בעצמך,והמטרה המיידית של האשפוז היא למנוע מעשה שכולם בבוא העת יצטערו עליו. בנוסף לכך במצב הנסער שהיית נתונה בו, אחת היא מה סיבתו, היה צורך להרגיע אותך תרופתית אבל בה בעת גם לשוחח אתך ולתמוך בך. בכל זאת ברצוני להתייחס לעוד מס' נקודות באופן ספציפי. הראשונה היא הופעת המחשבות של פגיעה עצמית. אכן קיימים דיווחים על הופעה של מחשבות מסוג זה בעקבות טיפול בתרופות נוגדות דיכאון מסוג סרנדה. במיוחד נכון הדבר כאשר הן מופיעות יחסית בפתאומיות ולא היו קיימות קודם לכן בזמן הדיכאון. במקרה זה ברור שיש להפסיק את נטילת התרופה. לא ברור גם לי על סמך מה מבוססת האבחנה של מניה דפרסיה. איני טוען שהיא אינה נכונה ויתכן שישנם נתונים שאינם מופיעים בסיפורך שהנחו את שיקול דעתם של רופאיך בביסוס אבחנה זו. הטיפול בסרוקוול למיטב הבנתי היה תולדה של האבחנה הזו. סרוקוול, תרופה מרגיעה ויעילה במצבים מסוימים אכן עלולה לגרום לתחושת לאות ועייפות קשה ויתכן שיש לשקול את המשך הטיפול בה או את המינון על מנת להקל עליך. ברור לי שאין בכל הנאמר כאן כדי להקיף את כל המכלול; אני חושב שהצעת בני משפחתך לפנות לייעוץ פסיכיאטרי נוסף על מנת לבחון את הדברים דרך עינים אחרות הינה הגיונית לגמרי; עם זאת שוב, אני מדגיש, חלק מן הצעדים שננקטו במהלך הטיפול בך, כמו עצם האשפוז, נראים על פניו הגיוניים וגם הכרחיים. אני מציע יעוץ נוסף עקב המורכבות של הבעיה. בברכת רפואה שלמה, דר' חלבן

למירי שלומות, מובן שזו תשובה בערבון מוגבל כיון שאיני מכיר אותך אישית. את מציגה בעיה שכיחה ומוכרת. ניתן להתייחס לשאלתך מנקודות מוצא שונות; האחת היא כיצד להתמודד טיפולית, בין אם תרופתית או בין באופן אחר, עם הדיכאון שלך, (בהנחה שאבחנת את עצמך באופן מדויק). נקודת מוצא אחרת, היא האם את מתלבטת באשר להמשך ההריון ושוקלת את הפסקתו. אלו הן שאלות מורכבות שאיני יכול כמובן להציע לך פתרונות באופן קטגורי שכן איני מכיר אותך ואת נסיבות חייך. להערכתי הדרך היחידה הנכונה היא להיוועץ בפסיכיאטר שעוסק גם בהיבט התרופתי וגם בפסיכותרפיה על מנת שתוכי לגבש דעה באשר להמשך ההריון או הפסקתו, ובהתאם לכך להחליט יחד אתך כמובן, לגבי ההמשך. מן הראוי להדגיש שיש לפעול בזריזות שכן, כפי שאת בודאי מבינה, הפסקות הריון הן פשווטות יותר ופחות נוטות לסיבוכים ככל שמבצעים אותן בשלב מוקדם יותר.

תודה ד״ר עזרת לי המון

לשואלת האלמונית שלום, שאלתך הינה מורכבת ומקיפה מס' נושאים הקשורים להפרעות שציינת והטיפול בהן. אשתדל להתייחס אליהן עד כמה שניתן במסגרת זו. ראשית לעניין השינה; מאחר והפרעות השינה מהוות חלק מהתמונה הקלינית של דיכאון, הדעת נותנת ששיפור במצב הכללי יביא גם לשיפור מבחינת השינה. אולם, יש לזכור שתרופות נוגדות דיכאון אינן תרופות שינה והשפעתן מופיעה כחודש לאחר תחילת הטיפול, ולכן גם השיפור בשינה לא יופיע מיד; מסיבה זו נהוג לעתים ליטול במקביל תרופות שיקלו על קשיי השינה. בנוסף לכך יש לזכור שהתרופות נוגדות הדיכאון אינן זהות למרות שיש להן הרבה מן המשותף; ובאשר לענייננו, ישנן תרופות הנוטות לגרום לעוררות יתר, (למשל פרוזאק), ולכן מוטב ליטול אותן בשעות הבוקר שכן נטילתן בערב יכולה להחמיר את קשיי השינה ואילו לאחרות, (כמו פקסט) השפעה מרגיעה ולכן הן עשויות להקל על ההירדמות. זוהי תשובה חלקית כמובן וקיימים עוד היבטים לשאלה זו. באשר לשילוב התרופתי: השאיפה, המובנת מאליה, היא להשתמש במינימום של תרופות ובמינון הנמוך ביותר שהוא אפקטיבי. לכך יש מס' סיבות: ככל שאנו חשופים לתרופות רבות יותר אנו חשופים יותר לתופעות לואי מרובות יותר. בנוסף לכך עלולות להופיע תגובות בין תרופתיות, (לא תמיד אמנם), העלולות לגרום גם הן לתופעות לואי ובנוסף על כך להשפיע על יעילות הטיפול. כמו כן ככל שמס' התרופות שנוטלים קטן יותר, הטיפול הוא פשוט יותר גם עבור החולה וגם עבור הרופא שקל לו יותר להעריך את תוצאותיו. עם זאת, לעתים לא ניתן להימנע משילובים תרופתיים ויתכן שזה נוגע גם אליך, מה גם שאת סובלת לדבריך גם מדיכאון וגם מהפרעה כפייתית. באשר לטיפול בתרופות בזמן הריון ניכר שאת מודעת היטב לסיכון הכרוך בכך; ככלל, כדאי להימנע מנטילת תרופות בזמן הריון, וביחוד בשליש הראשון שלו. הטיפול התרופתי בהריון צריך לדעתי לפחות, להיות בבחינת "הכרח בל יגונה", כלומר אם ממש אין ברירה אחרת. ועליו להיעשות בזהירות מירבית. לסיום, הפורום נועד לספק מידע כללי ואין זה המקום למתן יעוץ פרטני. על מנת לענות על שאלות הנוגעות באופן ספציפי לאבחנה מדויקת של מצבך והתאמה מיטבית של הטיפול, תרופתי או אחר, עליך להיועץ בפסיכיאטר. אין תחליף לבדיקה והיכרות אישית להבנה מעמיקה של מצבך על מנת להגיע להחלטה מושכלת באשר להמשך. בברכת רפואה שלמה, דר' חלבן

אני אפנה לקבל חוות דעת מפסיכיאטר